הלוואות מצרכים בין שכנים – איסור “סאה בסאה”?

שאלה:

כידוע, חכמים אסרו הלוואת “סאה בסאה”. כלומר, אסור (מדרבנן) לאדם להלוות לאדם אחר חפצים או פירות ולסכם עמו שיחזיר לו לאחר זמן אחרים מאותו המין. והטעם, שמא יתייקר בינתיים אותו הדבר, וכך כשמחזיר, נמצא עובר על איסור ריבית. ואיסור זה נוהג בכל חפץ או מאכל, חוץ ממטבע המדינה עצמו (וכך נפסק בשו”ע, יו”ד, קסב, א- “אסור ללות ‘סאה בסאה’…וכן כל דבר חוץ ממטבע כסף היוצא…דשמא יתייקרו ונמצא שנותן לו יותר ממה שהלוהו”).

ואם כך נשאלת השאלה, כיצד מלווים שכנים זה לזה באופן תדיר ביצים, לחם או חלב וכו’, ומקבלים בחזרה מאותו המין בלי לחשוש לאיסור האמור?

תשובה:

ישנם מספר אופנים שבהם לא נאמר איסור “סאה בסאה”.  אחד האופנים הוא כאשר מדובר ב”דבר מועט”, כלומר, הלוואת דברים בשיעור מועט, כך שלפי הנסיבות, אנשים אינם רגילים להקפיד כלל על דקדוק שיעור ההחזר או ההתייקרות. ואם כן, כאשר מדובר בהלוואות פעוטות בין שכנים, לא נאמר האיסור.

לסיכום ההיתר והסברו, להלן לשונו של הרב טשזנר ב”שערי תורת הבית”, עמ’ רו- “אם ההלוואה היא דבר מועט שאין דרך שכנים להקפיד אחד על השני, ג”כ התירו חז”ל ללוות סאה בסאה, והטעם הוא, שכמו שאם השכן יחזיר קצת פחות ממה שלווה, לא יקפיד עליו אלא יוותר לו, הוא הדין אם נותן קצת יותר, אין בזה משום ריבית. ולכן הוא הדין אם עלה המחיר, יכול להחזיר חפץ כמו זה שהלווה לו” (כמובן שהיתר זה של “אי הקפדה” אינו אמור בהלוואה בריבית ממש).

[מקור ההיתר הוא בדברי הרמ”א, יו”ד, קסב, א, שכתב- “יש מי שאומר דמותר ללוות כיכר לחם בכיכר לחם… דמאחר דדבר מועט הוא לא קפדי בני אדם להדדי בזה… וכן נוהגין להקל” (ועוד ראיתי כותבים, שעל אף שלכאורה בבית יוסף מבואר בשם הרי”ף והרמב”ם להחמיר גם בדבר מועט, אין הדברים אמורים אלא במקום שדרך האנשים להקפיד על כך, ולא במציאות השכיחה של זמננו שאנשים אינם מקפידים)].

ועוד  מוסיף הרב טשזנר (שם) ומתייחס למצב שכיח נוסף-

“ומתוך זה עולה תשובה לשאלה נוספת. אשה לוותה משכנתה שתי ביצים מספר 2, ואחר כמה ימים החזרה שתי ביצים בגודל מספר 1, האם יש כאן איסור ריבית? ולכאורה זה יותר חמור מסאה בסאה, היות שהיא החזירה בפועל דבר גדול יותר. וכן אם לוותה טיטול (חיתול נייר) של חברה אחת והחזירה טיטול מחברה אחרת שעולה יותר יקר, או שלוותה עוף מספר א’ ואף החזירה עוף מאותה החברה באותו מספר אבל קצת יותר גדול, וכן הרבה דוגמאות מעין אלו – האם יש כאן איסור ריבית? והתשובה לזה: שאם התכוונה להחזיר יותר כדי לעשות ‘טובה’ לשכנתה שהלוותה לה דבר שהייתה צריכה לו, הרי זו ריבית. אולם אם לא התכוונה להוסיף אלא החזירה ממה שהזדמן לה, בגלל שלא רצתה לחפש או שלא מצאה בדיוק מאותו דבר, הרי זה מותר, היות שאין דרך שכנים טובים להקפיד על דברים קטנים כאלו. וכשם שאם הייתה מחזירה עוף קצת יותר קטן לא הייתה השכנה המקבלת מקפידה על החיסרון, כך אם החזירה עוף קצת יותר גדול, אין בזה משום ריבית, וכן בשאר הדוגמאות האלו הנ”ל”.