האם מותר להריח אתרוג או הדס בחג הסוכות

האם מותר להריח הדס או אתרוג בחג הסוכות? מדוע נפסק בשו"ע שנכון להימנע מהרחת אתרוג בסוכות, על אף שבגמרא נפסק שאין איסור?
Print Friendly, PDF & Email

א. חידושו של רבא בדף לז ע”ב: אסור להריח הדס של ד’ מינים בחג הסוכות, אך מותר להריח אתרוג

במסכת סוכה, דף לז ע”ב, מחדש רבא שאסור להריח בהדס במהלך ימי חג הסוכות, אך להריח באתרוג מותר.

וטעם ההבדל הוא כך: הדס הוקצה למצוותו (מצוות ד’ מינים) כל ימי החג, ולכן אסור בשימוש ואסור להריח בו. לעומת זאת לגבי אתרוג, אמנם נכון שגם הוא הוקצה למצוותו ונאסר בשימוש, אך הכלל הוא שאיסור שימוש חל רק על תשמישים עיקריים של הדבר, ולא על תשמישים טפלים; ובאתרוג, השימוש העיקרי הוא אכילה ולא הרחה, ולכן אין הרחת אתרוג נאסרת מכוח “הוקצה למצוותו”.

ב. פסיקת השו”ע: על אף חידושו של רבא, נכון להימנע מלהריח באתרוג בחג הסוכות, כדי שלא להיכנס לספק ברכת הריח

דין זה של רבא, שבהדס אסור להריח במהלך החג ובאתרוג מותר, נפסק גם בשו”ע, או”ח, תרנג, א.

יחד עם זאת מוסיף השו”ע (שם בסימן תרנג) שלמרות האמור לעיל, נכון להימנע מלהריח אתרוג בחג הסוכות. ומדוע? לא מצד האיסור של הוקצה למצוותו (כי כאמור, איסור זה אינו חל), אלא מצד אחר, שהמריח באתרוג בחג הסוכות, נכנס לספק האם יש לברך ברכת הריח (ולהלן נבאר מה גדר הספק). וכדי לא להיכנס לספק, נכון שלא להריח.

[ובלשון השו”ע (שם בסימן תרנג) – “אתרוג של מצווה מותר להריח בו מן הדין, אלא שלפי שנחלקו אם מברכים עליו אם לא, יש למנוע מלהריח בו”. וכן בסימן רטז סעיף יד כותב השו”ע – “המריח באתרוג של מצווה מברך עליו, ויש אומרים שאינו מברך, לכך נכון שלא להריח בו”].

נמצא לסיכום, שבאתרוג אמנם אין איסור להריח מצד “הוקצה למצוותו”, אך הואיל ויש ספק האם לברך על הרחתו בחג הסוכות, לכן נכון להימנע מלהריח בו בחג.

ג. הסבר מדוע המריח אתרוג בחג נכנס לספק ברכה (והאם ספק זה חל גם שלא בזמן קיום המצווה)

כאמור, נכון להימנע מהרחת אתרוג בחג, כדי לא להיכנס לספק ברכה. ונסביר מדוע יש ספק האם יש לברך על אתרוג בחג הסוכות:

א) באופן כללי, בפירות הראויים לאכילה, הדים הןא שכאשר אדם נוטל אותם כדי להריח את ריחם הטוב, הוא מברך עליהם ברכת הריח בנוסח הבא- “ברוך אתה ה’ אלוקינו מלך העולם, הנותן ריח טוב בפירות”. ומכאן, שבמהלך השנה כולה, כשאדם נוטל אתרוג כדי להריחו, יברך “הנותן ריח טוב בפירות” (שו”ע, או”ח, רטז, ב, ומשנה ברורה שם ס”ק ח)[1]. [ויש להדגיש, שדין זה הוא דווקא כשנוטל את הפרי לידיו מלכתחילה במטרה להריח, ולא במקרה שנטל כדי לאכול וכד’ ורק במקרה מגיע אליו הריח (שו”ע, שם)].

ב) כל זה במהלך השנה כולה, אך נחלקו הראשונים באתרוג של מצוה במהלך ימי החג, כשאדם נוטלו להריח: יש אומרים שיברך, ויש אומרים שלא יברך; כי בימים אלה, הוא אינו עומד כלל לריח (אלא למצוה). מחלוקת זו מובאת בשו”ע ללא הכרעה, ומסיים השו”ע (הן בסימן רטז סעיף יד והן בסימן תרנג סעיף א) שכדי לא להיכנס למחלוקת, נכון שלא להריח בו במהלך החג (למשל, בשו”ע, רטז, יד: “המריח באתרוג של מצוה, מברך עליו, ויש אומרים שאינו מברך”. ומסביר המ”ב את הדעה שאין מברכים- “דלאו לריח עבידא, כיוון שהוא של מצוה”. ומסיים השולחן ערוך, “לכך נכון שלא להריח בו”).

ג) עוד מוסיף המשנה ברורה, שגם אם מריח שלא ממש בשעת המצווה (כגון, שמריח לפני או אחרי נטילת הד’ מינים), גם אז ראוי להיזהר בזה, כי אמנם המגן אברהם הקל בכך, וסבר שהספק הוא רק בשעת המצווה, אך אחרונים רבים אחרים חלקו עליו[2].

ד) בשבת שבחג הסוכות, אין האתרוג עומד למצווה (כי בשבת אין מקיימים מצוות נטילת לולב), ולכן אין מניעה ליטול האתרוג ולהריח בו ולברך עליו “הנותן ריח טוב בפירות” (משנה ברורה, תרנח, ס”ק ה)[3].

[אלא שיש מאחרוני זמננו שכתבו, שבזמננו אנו, אתרוג אסור לחלוטין בטלטול בשבת, וזאת מדין מוקצה; שהרי אנו רגילים להתייחס לאתרוג כדבר יקר ורגיש ומקפידים להניח אותו במקום מסוים ולא להשתמש בו, ובתנאים אלה נוצר “מוקצה מחמת חסרון כיס” – עיין פסקי תשובות, תרנח, ב, בשם אחרונים. ועיין עוד דיון בעניין זה באתר “דין”, לחץ כאן].

 

 

[1] (נציין שלגבי נוסח הברכה המדויק, השו”ע כותב “הנותן ריח טוב בפירות”, ואילו המ”ב מציין שלפי האליה רבה, הנוסח הוא “שנתן ריח טוב בפירות. לא ברור מלשון המ”ב כמי הוא מכריע).

[2] המ”ב (ס”ק נב) מביא את דעת מגן אברהם בשם רש”ל, שלפיה, כל הנדון הנ”ל אם לברך ברכת הריח על אתרוג במהלך החג, הוא דווקא כשמריח אותו בשעת המצווה (היינו, שאדם נוטל אתרוג במטרה משולבת- במטרה לצאת ידי המצווה וגם כדי להריח בו), ואילו כשמריח שלא בשעת המצווה, כגון שמריח לפני קיום המצווה או אחריה, אזי יברך ברכת הריח ללא חשש, גם בסוכות. כך כאמור דעת מגן אברהם בשם רש”ל, אך לעומת דעה זו, מביא המ”ב אחרונים החולקים על כך וסוברים, שספק השו”ע אם לברך, מתייחס לכל מהלך החג, גם שלא בשעת קיום המצווה (וממילא יש להימנע מלהריח כל החג, גם שלא בשעת קיום המצווה, כדי להימלט מהספק). ולביאור הצדדים עיין בהרחבה בביה”ל ד”ה המריח.

הכרעת המ”ב היא, שלמרות שעל פי הסברה ועל פי חישובי הסוגיות והראשונים, הצדק עם המגן אברהם, מכל מקום הואיל והרבה אחרונים חולקים עליו, ראוי להחמיר כאותם אחרונים ולהימנע מלהריח בימי החג, גם שלא בשעת קיום המצווה (ובלשונו בביאור הלכה- “ועל כן נראה דהעיקר כהמגן אברהם לדינא, דבשארי פעמים בכל ימי החג צריך לברך כשמריח לכולי עלמא. ומכל מקום אחרי שהרבה אחרונים הנ”ל מחמירים בזה, והעתיקו הדרך החיים והחיי אדם את דבריהם, יש למנוע מלהריח באתרוג כל ימי החג”).

[3] ובשער הציון ד’ מוסיף המחבר, שעל אף שיש אחרונים המחמירים גם בזה (כי לדעתם, גם בשבת יש הספק הנ”ל אם לברך וממילא ראוי להימנע מלברך), מכל מקום ניתן להקל בזה, כי בלאו הכי כבר ראינו שדעת המגן אברהם היא שאפילו ביום חול, שלא בשעת קיום המצוה, מברכים ללא חשש, ולכן מכל מקום בשבת יש לסמוך להקל [ועיין שם עוד במ”ב, המעיר שאפילו לדעת המחמירים, הסוברים שגם בשבת יש להימנע מלהריח, מכל מקום בוודאי שאין האתרוג מוקצה ומותר בטלטול, שהרי יכול להריח בו על ידי שיצרפו לפרי אחר שמברכים עליו ללא ספקות].

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אהבתם? שתפו!

רוצים לקבל עדכונים שוטפים על לימוד חדש?

הירשמו עכשיו לרשימת התפוצה שלנו!