דין “סוכה ישנה”; סוכה משנה שעברה; ומקום שדר בו כל השנה

סיכום מחלוקת ב"ש וב"ה בסוכה ישנה ופסיקת ההלכה; ומה הדין בסוכה שנותרה מן השנה שעברה? והאם מקום שדר בו כל השנה כשר לסוכה?

מחלוקת בית שמאי ובית הלל ב”סוכה ישנה” ופסיקת ההלכה

במס’ סוכה דף ט’ נחלקו בית שמאי ובית הלל, מה הדין כשאדם מניח סכך במהלך השנה שלא לשם מצוות סוכה, אלא סתם לשם צל, האם אח”כ בסוכות יכול לצאת ידי חובה בסוכה זו: לפי ב”ה, הסוכה כשרה, כי אין צורך שהסכך יונח דווקא לשם סוכה, אלא די בכך שהסכך הונח לשם צל; ואילו לב”ש, צריך להניח הסכך לשם סוכה דווקא (ומודים ב”ש שאם מניח את הסכך סמוך לחג ממש, לא רחוק יותר משלושים יום, מסתמא נעשית לשם סוכה וכשרה).

ונפסקה הלכה כבית הלל, שיוצא ידי חובה גם אם לא נעשתה לשם סוכה ואפילו אם נעשתה שלא בתוך שלושים יום לחג, ודי בכך שנעשתה לשם צל.

סוכה שנשארה משנה שעברה

מה הדין בסוכה שאדם בנה בשנה שעברה, ורוצה להשתמש בה השנה? בגמרא אין דיון מפורש במצב כזה, אך פסקו האחרונים (מ”ב, תרלו, ס”ק ז) שיש לדמות זאת למחלוקת בית שמאי ובית הלל בעניין “סוכה ישנה”. דהיינו, גם כאן לבית שמאי פסולה (כי אמנם סוכה זו כן נעשתה לשם סוכה, אך לא לשם מצוות סוכה של השנה הנוכחית), ולבית הלל כשרה.

והואיל וכאמור הלכה כבית הלל, שאין צורך בכוונה מיוחדת לשם סוכה, ממילא גם כאן, על אף שנחשב הדבר כסוכה העשויה שלא לשם המצווה, יוצא ידי חובה, כי אין זה גרוע יותר מסתם סוכה שעשה לשם צל.

הצורך (לכתחילה בלבד) “לחדש בה דבר”

כאמור, הלכה כבית הלל, שסוכה ישנה כשרה. וכך גם סוכה משנה שעברה.

יחד עם זאת, כן צריך לחדש בסוכה דבר כלשהו (וזאת, בין באותה “סוכה ישנה” שנחלקו בה בית שמאי ובית הלל ובין במקרה שבשאלתנו). כי על אף שהלכה כבית הלל שסוכה ישנה כשרה (ובגמרא אין רמז שצריך לחדש בה דבר), מובא בראשונים בשם התלמוד הירושלמי, שבכל זאת צריך לחדש בה דבר כלשהו השנה.

וכך נפסק בשו”ע, תרלו, א, שעל אף שהלכה כבית הלל, צריך “שיחדש בה דבר עתה בגופה לשם החג”. ומוסיף המשנה ברורה, שחידוש זה הוא “לכתחילה ולמצווה בעלמא, כדי שלא יבואו להתיר אפילו עשאה בתחילה לשם דירה, דאז פסול מדאורייתא”. ובשער הציון הוא מוסיף, שבדיעבד אינו מעכב, שלא כבית יוסף שכתב שהוא לעיכובא.

כדי לצאת ידי עשייה זו של “חידוש”, די אפילו בהנחת סכך בשיעור טפח על טפח. ואם רוצה להניח סכך צר, שרוחבו פחות מטפח, ג”כ יכול, אך כאן נדרש תנאי, שאורך הסכך שמניח יהיה על פני כל הסוכה, דהיינו, מצד לצד (שו”ע, תרלו, א) [ונעיר שאם עושה חידוש בדפנות, לעתים מועיל ולעתים אינו מועיל, עיין בשער הציון אות ז].

מקום שאדם דר בו כל השנה – חמור יותר מסתם “סוכה ישנה” וצריך להגביה הסכך ולהניח

כאשר אדם רוצה לצאת ידי סוכה במקום שהוא דר בו כל השנה, כאן מחמירים יותר מסתם סוכה ישנה (עיין דף ח ע”ב לגבי סוכה פנימית של יוצרים שדר בה כל השנה, וברש”י שם ד”ה פנימית). ולכן במקום כזה (גם אם הוא מסוכך היטב), אין יוצאים ידי סוכה, אלא אם כן מגביה את הסכך ומניח שוב, ולא די בחידוש מועט של טפח על טפח וכו’ כדלעיל.

וכך פוסק השו”ע (תרלו, ב), שמקום שאדם דר בו כל השנה, “כיוון שהיא דירתו כל השנה, אינו ניכר שדר בה לשם מצוה” [וכפי שמדגיש המ”ב, שהפתרון בכזה מקרה הוא ש”מגביה את הסכך וחוזר ומניחו לשם מצוה”, ולא מועיל חידוש בעלמא של טפח על טפח (ס”ק ח וס”ק ט)].

מה הדין כאשר אדם, במקום להגביה את כל הסכך כנ”ל ולהניחו מחדש, עושה פעולה חיצונית לסוכה, ומרים את הגג שמעל הסכך כדי שיהיה הסכך מגולה? האם הדבר מועיל? המ”ב בס”ק ח פוסק שהדבר אינו מועיל (ובלשונו- “והוא הדין בסוכה שעשאה לשם החג ואח”כ היה דר בה כל השנה, כשיגיע חג הסוכות צריך צריך להגביה הסכך ולחזור ולהניחה לשם סוכה מטשם זה, ולא סגי בגילוי הגג לבד”).

[אמנם, לגבי המקרה הפחות חמור, שאדם אינו דר כל השנה שבזה אמרנו שצריך רק לחדש בה דבר למצווה בעלמא, בזה צ”ע האם כאן מועיל חידוש על ידי שיפתח גג וכד’- פסקי תשובות, תרלו, סוף הערה 1].

Print Friendly, PDF & Email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

אהבתם? שתפו!

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin

רוצים לקבל עדכונים שוטפים על לימוד חדש?

הירשמו עכשיו לרשימת התפוצה שלנו!