ברכת המזון בסעודה שלישית כאשר ראש חודש חל בראשון

שאלה:

אדם אכל סעודה שלישית, ובא לברך ברכת המזון לאחר שכבר הגיע הלילה. האם יאמר “רצה” (שהרי זוהי סעודה שלישית של שבת) או שיאמר “יעלה ויבוא” (שהרי כעת הוא בראש חודש)? והאם ייתכן שיאמר את שניהם, או שיש כאן סתירה?

התשובה בקצרה:

אם לא אכל כזית פת לאחר שהגיעה חשכה (הכוונה לצאת הכוכבים, ולא לשקיעה – פסקי תשובות), יאמר רק “רצה” ולא יאמר “יעלה ויבוא”.

אם כן אכל כזית פת לאחר שהגיעה חשכה (דהיינו, צאת הכוכבים), נחלקו הדעות: יש אומרים שיאמר רק יעלה ויבוא ולא רצה (כי אדם אינו יכול לסתור את עצמו ולשייך את אותו זמן מצד אחד לשבת ומצד שני לראש חודש שחל למחרת, ולכן יעדיף את יעלה ויבוא על פני רצה, כי סוף סוף עכשיו ראש חודש וגם אכל כזית פת לאחר צאת הכוכבים), ויש אומרים שיאמר את שניהם ואין כאן שום סתירה.

וכתב הקיצור שולחן ערוך, שמחמת מחלוקת זו (מה הדין כשאכל פת אחרי שחשכה), נוהגים להימנע מאכילת פת לאחר שחשכה, וכך אין נכנסים למחלוקת. דהיינו, על האדם לנהוג כך: לאכול סעודה שלישית, לסיים לפני שחשכה, ולומר רק רצה ולא יעלה ויבוא.

[ואם בכל זאת אכל לאחר שחשכה, עיין להלן. וכן עיין להלן דעות ומנהגים נוספים שלא הובאו בתשובה המקוצרת]. 

התשובה ביתר הרחבה (על פי משנה ברורה בסוף סימן קפח, ופסקי תשובות שם):

אם לא אכל כזית פת לאחר שחשכה, דהיינו, לאחר זמן צאת הכוכבים, אזי יאמר רק רצה, ולא יאמר יעלה ויבוא [משנה ברורה, קפח תחילת ס”ק לג, וכפי שפירש את דבריו הפסקי תשובות בהערה 81, שמה שכותב המשנה ברורה “לילה” הכוונה לצאת הכוכבים ולא לשקיעה – “ומוכח מלשונות הפוסקים והמשנה ברורה דעיקר הקפידא היינו לאחר צאת הכוכבים ולא משעת השקיעה… ואם מברך ברכ המזון לפני צאת הכוכבים לא יזכיר אלא רצה, אף אם אכל כזית פת לאחר השקיעה; ועיין שם עוד בפסקי תשובות בהערה 80, שמה שקובע הוא דווקא אכילת “פת” לאחר צאת הכוכבים, ולא משנה אם אכל דברים אחרים לאחר צאת הכוכבים].

אך אם כן אכל כזית פת לאחר צאת הכוכבים, כאן כבר חלה עליו החובה לומר יעלה ויבוא, אלא שכאן יש התלבטות כיצד ינהג: האם יכול לומר גם יעלה ויבוא וגם “רצה” (כמו בכל שבת רגילה, שאם התחיל לאכול ביום, אומר רצה אף אם מברך בלילה), או שעליו לוותר על אחד מהם? הרי לכאורה הדברים סותרים, כי איך ייתכן בברכת המזון אחת לשייך אותה גם ליום ראשון (על ידי יעלה ויבוא) וגם לשבת (על ידי אמירת רצה)?

בהתלבטות זו, המשנה ברורה מביא שתי דעות ואינו מכריע ביניהן:

לפי דעה אחת, אכן יש סתירה, ולכן יאמר יעלה ויבוא ולא רצה [ומדוע דוחה יעלה ויבוא את רצה ולא להיפך, שידחה רצה את יעלה ויבוא? משום שעצם דין זה, שאומרים רצה גם בלילה רק משום שתחילת הסעודה הייתה ביום, הוא מלכתחילה דין שנוי במחלוקת, ולכן, כאשר ה”רצה” מתנגש ביעלה ויבוא, שהוא חובה לכולי עלמא, יאמר יעלה ויבוא. ובלשון המשנה ברורה: “אם אכל פת גם בלילה, ויש עליו חיוב להזכיר גם של ראש חודש, ושניהן אי אפשר להזכיר דהוי תרתי דסתרי, דהיאך יאמר ‘ביום השבת הזה’ ואח”כ יאמר ‘ביום ר”ח הזה’, דהא ראש חודש הוא ביום א’? אם כן, מוטב להזכיר של ראש חודש, דזה יש חיוב לכולי עלמא, מה שאין כן בהזכרת שבת, דיש פלוגתא בין הראשונים אם חייב להזכיר כלל כשמברך במוצאי שבת, ואף דאנן פסקינן כאן בשו”ע דאזלינן בתר מעיקרא, וחייב להזכיר של שבת במוצאי שבת, מכל מקום כאן שהוא מקום הדחק, מוטל שידחה הזכרת שבת מפני הזכרת ראש חודש דהוא חיוב לכולי עלמא”].

ולפי דעה שניה, יכול לומר גם יעלה ויבוא וגם רצה, ואין סתירה בין הדברים [ובלשון המשנה ברורה: “ויש אומרים דאם חל יו”ט או ר”ח במוצאי שבת יזכיר רצה וגם יעלה ויבוא, דאזלינן בתר התחלת הסעודה, וגם בתר שעה שהוא מברך בו, ולא קפדינן במה דנראה כסותרים אהדדי, דברצה נתחייב משעה שהתחיל הסעודה ביום, ואח”כ כשנמשך הזמן ולא בירך והגיע לילה של יו”ט או של ר”ח, נתווסף עליו חיוב לזכור מעין המאורע של שעה שהוא מברך בו”].

ופסק הקיצור שולחן ערוך (מד, יז) שמחמת מחלוקת זו (מה הדין כשאכל פת אחרי שחשכה), נוהגים להימנע מאכילת פת לאחר שחשכה, וכך אין נכנסים למחלוקת. דהיינו, על האדם לנהוג כך: לאכול סעודה שלישית, לסיים לפני שחשכה, ולומר רק רצה ולא יעלה ויבוא.

[וב”פסקי תשובות” סימן קפח סעיף כא מובא, ש”נחלקו קהילות ישראל לשני מנהגים”: יש אכן נוהגים כקיצור שולחן ערוך, שלא לאכול כזית פת לאחר חשכה כדי לא להיכנס למחלוקת (וכן מוסיף הפסקי תשובות, שלפי מנהג זה, אם בכל זאת אירע שלא הקפיד על כך וכן אכל כזית פת משחשכה, יאמר יעלה ויבוא ולא רצה); אך יש נוהגים שאדרבה, אוכלים כזית פת לאחר שחשכה, ואומרים גם יעלה ויבוא וגם רצה, כי סוברים שהלכה כשיטה שאין שום סתירה בין הדברים, ומי שאוכל כזית פת לאחר צאת הכוכבים, יכול לומר גם רצה וגם יעלה ויבוא. ובלשונו- “ולהלכה נחלקו קהילות ישראל לשני מנהגים, יש הנוהגים להקפיד שלא לאכול פת לאחר שהחשיך (ומאריך שם בהערה שהכוונה לצאת הכוכבים, לא לשקיעה), ואז אין מזכירים אלא של שבת, ואם אכלו פת בלילה מזכירים של ר”ח בלבד, ויש הנוהגים להקפיד בדווקא לאכול כזית פת גם בלילה כדי שיוכלו להזכיר גם רצה וגם יעלה ויבוא וכדעת הט”ז. אך אם לא אכלו כזית בלילה אין מזכירין אלא רצה”. ועיין שם בהערות למטה שמביא דעות ומנהגים נוספים שלא הזכרנו לעיל, כגון דעת הבן איש חי ועוד, שגם אם אוכל בלילה, יעדיף רצה על יעלה ויבוא].