שאלה:
יש שנים שבהן שבת חלה מיד לאחר שביעי של פסח (כמו שנת תשפ”ב). האם אותם הנוהגים בפסח לא לאכול קטניות או לא לאכול שרויה, יכולים בשביעי של פסח לבשל מאכלים אלה לכבוד השבת שלאחר שביעי של פסח?
[כמובן שבכל מקרה נדרש עירוב תבשילים, שהרי מכין מיו”ט לשבת].
תשובה:
כמבואר בפסקי תשובות (תקכז, כ), רוב הפוסקים אוסרים להכין קטניות משביעי של פסח לשבת, כי כך נמצא שהאדם מכין ביו”ט דבר שאין לו שום שימוש ביו”ט. ואמנם, יש פוסקים שהתירו זאת, ונימקו את ההיתר בכך, שלמעשה יש שימוש לקטניות ביו”ט, שהרי אם יבואו לאדם אורחים אוכלי קטניות, יהיה שימוש בקטניות ויוכל לתת להם; אך רוב הפוסקים כן אסרו זאת, מכמה טעמים (למשל, מהטעם, שגם אם האורחים נוהגים היתר בקטניות, מכל מקום כיוון שהמארח עצמו נוהג בכך איסור גמור, עליו להתייחס לכך כדבר אסור שאין לו שום שימוש ביו”ט ולפיכך אסור להתעסק עמו ביו”ט, אף אם עשה עירוב תבשילין; או מטעם אחר, שאם יבוא להתעסק בהם יבוא גם לאוכלם, ועוד סיבות).
אך לגבי שרויה, כותב הפסקי תשובות כך: “וכל זה בקטניות… אבל מצה שרויה או מצה שאינה שמורה, שאינו אלא חומרא בעלמא, ואף בין האשכנזים יש הנוהגים לאוכלם בפסח, מותר לכולי עלמא לבשל ולהכין מהם תבשילים בשביעי של פסח לצורך שבת – אחרון של פסח, אף שלמבשל אינו ראוי לאכילה בו ביום, מכל מקום הואיל וראוי לאורחים אם יבואו אליו, וכן ראוי לקטנים וחולים”.
ולסיכום: לגבי קטניות, לפי רוב הפוסקים אסור להכין משביעי של פסח לשבת; אך לגבי שרויה, מותר.
הערה:
דיברנו עד כה על בישול בשביעי של פסח לכבוד שבת; אך מה לגבי עצם האכילה בשבת? מהפוסקים המובאים בפסקי תשובות (סימן תקכז הערה 73 וכן בסימן תמ”ח הערה 118), עולה כך: הנה, בדברים שיש בהם חשש חמץ ממש (וכגון שנמכרו לגוי לפסח וכעת בא לאוכלם בשבת לאחר הפסח), יש מתירים ויש אוסרים [ויש בעניין זה כמה נידונים; למשל, הרי לא קנו את החמץ בחזרה מגוי משום שבת, ואיך יאכלו? אך תשובת המתירים היא שעל פי שטר המכירה, הגוי מתיר להשתמש וכו’ גם אם טרם הקנה בחזרה את החמץ; נידון נוסף הוא מצד מוקצה, שהרי בכניסת שבת בין השמשות היה החמץ אסור משום ספק יום ספק לילה, וכל דבר שהיה אסור בין השמשות אסור גם לשבת כולה (“מיגו דאתקצאי בין השמשות אתקצאי לכולי יומא”); אך תשובת המתירים היא, שכלל זה, שדבר שהיה אסור בין השמשות אסור גם לשבת כולה, לא נאמר, כאשר עניינו של איסור המוקצה קשור כל כולו ליום הקודם, דהיינו, כל מה שאסור בבין השמשות, הוא משום ספק היום הקודם, ולכן אין לאסור משום כך לכל יום השבת, שהוא היום הנוכחי; ויש מקום להאריך, עיין שם בפסקי תשובות]. אך בקטניות ושרויה, הנטייה היא להקל, שהרי אף בפסח לא היה איסורם איסור גמור כחמץ ממש.