שאלה:
כידוע, בזמן שאין כהנים בבית הכנסת, אומר החזן במקום ברכת כהנים את הנוסח “אלוקינו ואלוקי אבותינו ברכנו בברכה המשולשת וכו'” (כמבואר בהלכה הקודמת – לחצו כאן).
השאלה היא, האם הש”ץ יאמר נוסח זה גם בזמן שיש כהנים בבית הכנסת? או שמא כשיש כהנים, לא יאמר החזן את הנוסח אלא יקרא מיד “כהנים” ויתחילו בנשיאת כפים?
התשובה בקצרה:
- יש בעניין זה שני מנהגים עיקריים. מנהג השו”ע ומנהג הרמ”א, כמפורט להלן.
- לפי השו”ע, אין החזן אומר כלל את הנוסח “אלוקינו ואלוקי אבותינו” כאשר יש כהנים; אלא יקרא מיד “כהנים”, כעין קריאה אליהם לברך את ישראל, ואז מתחילים כרגיל בברכת כהנים (שאומרים מילה במילה אחרי החזן יברכך ה’ וישמרך). ועוד מוסיף השו”ע, שמה שהחזן קורא “כהנים”, נאמר דווקא כשיש לפחות שני כהנים העולים לדוכן, אך אם יש כהן אחד, אין החזן קורא “כהנים” אלא מתחילים מיד בברכת כהנים (כי הקריאה “כהנים” היא כהזמנת הכהנים לברך, ומצוות הזמנה זו היא דווקא בשנים, שנאמר “אמור להם”).
- ואילו לפי הרמ”א, החזן כן אומר את הנוסח “אלוקינו ואלוקי אבותינו” (עד “עם קדושך כאמור”), גם כאשר יש כהנים. אלא שאומר נוסח זה בלחש, וכשמגיע למילת “כהנים” שבנוסח זה, מרים את קולו ואומר “כהנים”, ובכך הוא מקיים את העניין של לקרוא אל הכהנים לברך. וכאשר יש כהן אחד, אין מרים את קולו במילה “כהנים” (אלא אומר בלחש את כל הנוסח “אלוקינו” ואז מתחילים כרגיל בברכת כהנים).
- הספרדים נוהגים כשו”ע, ובקרב האשכנזים יש הנוהגים כשו”ע ויש הנוהגים כרמ”א.
התשובה ביתר הרחבה:
לפי השולחן ערוך (או”ח, קכח, י), הנוסח “אלוקינו ואלוקי אבותינו ברכנו בברכה המשולשת” וכו’, נאמר אך ורק כאשר אין כהנים. ולעומת זאת כאשר יש כהנים, אין אומרים אותו כלל. ולכן, לפי מנהג זה, כשהש”ץ מסיים ברכת מודים (“ברוך אתה ה’ הטוב שמך ולך נאה להודות”), הוא מיד אומר “כהנים”, ומתחילים הכהנים לברך וכו’. והמקור לכך שהש”ץ קורא להם “כהנים”, הוא ממה שנאמר בפרשת נשוא בברכת כהנים “אמור להם“, שצריך לומר לכהנים לברך (משנה ברורה).
ועוד מוסיף השולחן ערוך, שזה שהש”ץ קורא “כהנים” הוא דווקא כאשר יש שני כהנים או יותר, אך כאשר יש כהן אחד בלבד, הש”ץ אינו קורא “כהנים” אלא שותק ומתחילים הכהנים לברך בעצמם. והטעם הוא, שכל המקור לכך שצריך לקרוא “כהנים” הוא ממה שנאמר בתורה “אמור להם”, והמילה “להם” היא לשון רבים, ולכן דווקא כאשר יש רבים, קורא להם הש”ץ “כהנים”.
נמצא לסיכום לפי השו”ע– א) אין אומרים “אלוקינו ואלוקי אבותינו” כאשר יש כהנים או כהן בבית הכנסת. ב) לגבי קריאת “כהנים”, החזן קורא כך רק כאשר יש לפחות שני כהנים, ולא כשיש כהן אחד.
[הערה: האם החזן עצמו יקרא אליהם “כהנים”, או שעדיף שאדם אחר יקרא אליהם, כי בקריאת הש”ץ אליהם הוא יוצר הפסק באמצע חזרת הש”ץ? יש שאכן חוששים לכך, ובאמת נוהגים שאדם אחר יקרא “כהנים” ולא הש”ץ, אך מפשט לשון השו”ע עולה שהחזן עצמו קורא כהנים[1]. וכך כותב גם המשנה ברורה (ס”ק לד)- “ולא חשיב הפסק בתפילה, כמו דלא חשיב הפסק מה שהש”ץ מקרא להם מילה במילה, והטעם, דנשיאת כפים צורך תפילה הוא”].
כל זה לפי השו”ע, אך ברמ”א מובא מנהג שונה: לשיטתו, החזן כן אומר את הנוסח “אלוקינו ואלוקי אבותינו” (עד “עם קדושך כאמור”), גם כאשר יש כהנים. אלא שאומר נוסח זה בלחש, וכשמגיע למילת “כהנים” שבנוסח זה, מרים את קולו ואומר “כהנים” (ומיד ממשיך בשקט, “עם קדושך כאמור”), ובהרמת קול זו הוא מקיים את העניין של לקרוא אל הכהנים לברך. וכאשר יש כהן אחד, לא ירים קולו במילה “כהנים” (אלא אומר בלחש את כל הנוסח “אלוקינו” ואז מתחילים כרגיל בברכת כהנים)[2] – פסקי תשובות, קכח, לב[3]).
המנהג למעשה:
הספרדים, אך גם חלק לא מבוטל מהאשכנזים, נוהגים כמנהג השו”ע [שאמירת “אלוקינו ואלוקי אבותינו” היא רק כאשר אין כהנים כלל, ואילו כאשר יש כהנים אין החזן אומר “אלוקינו”, אלא מיד קורא “כהנים”; וכיש רק כהן אחד, אפילו אין אומר “כהנים”, אלא אינו אומר דבר].
ואילו חלק גדול מהאשכנזים נוהג כרמ”א [שכאשר יש שני כהנים, אומרים “אלוקינו” בלחש מלבד מילת “כהנים” שנאמרת בקול; וכאשר יש רק כהן אחד, אומרים את כל נוסח “אלוקינו” בלחש[4]].
[1] בשולחן ערוך כתוב “…קורא להם השליח ציבור”. ואמנם המילים “שליח ציבור” מוקפות בסוגריים, אך גם אם אין גורסים מילים אלה, רצף לשון השו”ע מוכיח בבירור שהכוונה היא שהש”ץ יקרא.
[2] ומכל מקום, ש”ץ שלא נהג כן אלא נהג כמו במקרה של שניים (דהיינו, שאמר הכל בלחש וכשהגיע למילת “כהנים” אמר בקול), אין גוערים בו, כי סוף סוף המילה “כהנים” משתלבת בנוסח (וכך מבואר במ”ב, סוף ס”ק לח, שש”ץ שעשה כן, אין גוערים בו). ויש אומרים שאף לכתחילה יעשה כן (כמובא בפסקי תשובות, קכח, לב).
[3] ועיין שם שבאותה מידה יכול לקרוא את כל הנוסח בקול, והעיקר שלא יהיה הבדל בין המילה “כהנים” לבין שאר הנוסח.
[4] או כולו בקול, כאמור בהערה הקודמת.