מעשה יפה שראיתי אודות האור החיים הקדוש, בספר "מטעמי שולחן שבת":
בִּצְעִירוּתוֹ שִׁמֵּשׁ רַבִּי חַיִּים בֶּן עַטָּר זְצַ"ל, בַּעַל הַ"אוֹר הַחַיִּים" הַקָּדוֹשׁ, כְּרַבָּהּ שֶׁל הָעִיר סָאלִי.
בְּאוֹתָהּ תְּקוּפָה, הִגִּיעַ פַּעַם אַחַת סוֹחֵר אָמִיד לָעִיר סָאלִי וְחִפֵּשׂ מָקוֹם לְהִתְאָרֵחַ בְּשַׁבָּת. הוּא פָּנָה בְּעֶרֶב שַׁבָּת לְאֶחָד מִנְּדִיבֵי הָעִיר וּבִקֵּשׁ לְהִתְאָרֵחַ אֶצְלוֹ. אוֹתוֹ נָדִיב הֵשִׁיב, בְּוַדַּאי שֶׁאֶשְׂמַח לְאָרֵחַ אוֹתְךָ.
הָאוֹרֵחַ הוֹדָה לוֹ וְאָמַר, אֲנִי עוֹד צָרִיךְ לְסַדֵּר כַּמָּה דְּבָרִים בָּעִיר וְאַחַר כָּךְ אַגִיעַ לְבֵיתְךָ. אֲבָל אֵינֶנִּי רוֹצֶה לְהִסְתּוֹבֵב בָּעִיר עִם הַתִּיק שֶׁבְּיָדִי, שֶׁיֵּשׁ בּוֹ הַרְבֵּה כֶּסֶף. הַאִם תּוּכַל לָקַחַת אוֹתוֹ לְבֵיתְךָ, כְּדֵי שֶׁאוּכַל לָלֶכֶת בָּעִיר בְּלִי הַתִּיק הַזֶּה, וְאַחַר כָּךְ לִקְרַאת שַׁבָּת אַגִיעַ לְבֵיתְךָ? הַמָּארֵחַ הִסְכִּים, וְלָקַח אֶת הַתִּיק עִם הַכֶּסֶף.
לִקְרַאת שַׁבָּת הִגִּיעַ הָאוֹרֵחַ לְבֵיתוֹ שֶׁל הַמָּארֵחַ, וּלְאַחַר שֶׁעָבְרָה הַשַּׁבָּת בְּאָוִירָה נוֹחָה וּנְעִימָה, בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת הִתְכַּוֵּן הָאוֹרֵחַ לְהַמְשִׁיךְ בְּדַרְכּוֹ. הוּא שָׁאַל אֶת הַמְּאָרֵחַ "הֵיכָן הַתִּיק שֶׁנָּתַתִּי לְךָ?". הַמְּאָרֵחַ עָשָׂה אֶת עַצְמוֹ כְּאִלּוּ אֵינוֹ יוֹדֵעַ בְּמָה מְדֻבָּר, וְאָמַר "אֵיזֶה תִּיק? לֹא נָתַתָּ לִּי מֵעוֹלָם שׁוּם תִּיק!".
הָאוֹרֵחַ הַנִּדְהָם הֵבִין שֶׁ הַמְּאָרֵחַ לָקַח אֶת הַכֶּסֶף לְעַצְמוֹ. בְּחֹסֶר בְּרֵירָה, הוּא הִזְמִין אֶת הַמְּאָרֵחַ לְדִין תּוֹרָה אֵצֶל הָאוֹר הַחַיִּים הַקָּדוֹשׁ. הָאוֹר הַחַיִּים שָׁמַע אֶת הַטְּעָנוֹת: הָאוֹרֵחַ טוֹעֵן שֶׁהִפְקִיד אֶת הַכֶּסֶף אֵצֶל הַמְּאָרֵחַ, וְהַמְּאָרֵחַ טוֹעֵן – לֹא הָיָה וְלֹא נִבְרָא.
הָאוֹר הַחַיִּים שָׁאַל אֶת הָאוֹרֵחַ: "הַאִם יֵשׁ לְךָ עֵדִים שֶׁנָּתַתָּ לּוֹ אֶת הַתִּיק?". הָאוֹרֵחַ הֵשִׁיב, "לֹא. עָמַדְנוּ לְבַד תַּחַת הָעֵץ וּמָסַרְתִּי לוֹ אֶת הַכֶּסֶף". וְהַמְּאָרֵחַ אוֹמֵר, לֹא הָיוּ דְּבָרִים מֵעוֹלָם.
הָאוֹר הַחַיִּים צִוָּה עַל הָאוֹרֵחַ "לֵךְ וְתַזְמִין אֶת הָעֵץ לְבֵית דִּין!". לָאוֹרֵחַ הָיְתָה אֱמוּנַת חֲכָמִים, וְהוּא לֹא שָׁאַל שְׁאֵלוֹת, אֵיךְ אֶפְשָׁר לְהַזְמִין עֵץ לְבֵית הַדִּין… הוּא יָצָא לַדֶּרֶךְ, וְהָיָה בָּטוּחַ בְּכֹחוֹ שֶׁל הָאוֹר הַחַיִּים לְחוֹלֵל נֵס כָּלְשָׁהוּ עִם הָעֵץ.
בֵּינְתַיִם, פָּנָה הָאוֹר הַחַיִּים לַמְּאָרֵחַ, וְשָׁאַל אוֹתוֹ, "מָה אַתָּה אוֹמֵר, הַאִם לְדַעְתְּךָ הַתּוֹבֵעַ כְּבָר הִגִּיעַ אֶל הָעֵץ?". הַמְּאָרֵחַ הֵשִׁיב "בְּוַדַּאי שֶׁלֹּא. הֲרֵי יֵשׁ מֶרְחָק גָּדוֹל מִכָּאן וְעַד הָעֵץ".
"פִּיךָ הִכְשִׁילְךָ!", אָמַר לוֹ מִיָּד הָאוֹר הַחַיִּים. "הֲרֵי לִדְבָרֶיךָ לֹא עֲמַדְתֶּם מֵעוֹלָם תַּחַת שׁוּם עֵץ וְהוּא לֹא מָסַר לְךָ אֶת הַכֶּסֶף, אִם כָּךְ מִנַּיִן אַתָּה יוֹדֵעַ בְּאֵיזֶה עֵץ מְדֻבָּר וּמָה הַמֶּרְחָק עַד שָׁם?".
וְעַד שֶׁחָזַר הָאוֹרֵחַ מֵהַדֶּרֶךְ, כְּבָר חִכָּה לוֹ הַתִּיק בְּבֵית הַדִּין…