שאלה:
מה המקור ההלכתי לתפילת "ותיקין" עם הנץ החמה? האם מה שקובע הוא "נץ החמה הנראה" או "נץ החמה המישורי" (נץ אסטרונומי) ומהו ההבדל ביניהם?
תשובה:
קריאה עם הנץ החמה – "מנהג ותיקים"
מן הדין, ניתן לקרוא קריאת שמע עד רבע היום (שו"ע, או"ח, נח, א), ותפילת שמונה עשרה עד שליש היום (שו"ע, או"ח, פט, א).
אך מצווה מן המובחר (ומי שיוכל לעשות כן "שכרו מרובה מאוד"), לקרוא קריאת שמע ולהתפלל באופן שיסיים את קריאת שמע וברכותיה עם "הנץ החמה" (יציאת החמה), ואז מיד עם הנץ החמה יתחיל תפילת שמונה עשרה. מנהג זה נקרא בגמרא "מנהג ותיקים", כמבואר במסכת ברכות דף ט ע"ב, וכפי שמסכם השולחן ערוך בסימן נח סעיף א:
"ומצוה מן המובחר לקרותה כותיקים (פירוש, תלמידים; ורש"י פירש, אנשים ענוים ומחבבים המצוות), שהיו מכוונים לקרותה מעט קודם הנץ החמה (פירוש, יציאת החמה, כמו הנצו הרימונים), כדי שיסיים ק"ש וברכותיה עם הנץ החמה, ויסמוך לה התפלה מיד בהנץ החמה. ומי שיוכל לכוין לעשות כן שכרו מרובה מאד".
[כאמור, זוהי מצווה מן המובחר, ומעיקר הדין מותר להתפלל גם לאחר מכן, עד שליש היום. שאלה אחרת היא, האם מותר להתפלל לפני הנץ החמה? התשובה היא שאין לעשות כן, אלא אם כן בשעת הדחק שאז מותר, עיין ביאור הלכה סימן נח סוף ד"ה ומשיראה, וכן עיין שו"ע סימן פט סעיף ח].
הנץ החמה הנראה והנץ החמה האסטרונומי
כאמור, "הנץ החמה" פירושו, הזמן שבו יוצאת השמש. אך מה בדיוק הכוונה?
המשנה ברורה כותב בביאור הלכה (בסימן נח, ד"ה כמו), על פי הירושלמי, "שנץ החמה הוא העת שהחמה מתחלת לזרוח על ראשי ההרים".
וכותב על כך הפסקי תשובות בסימן נח אות ז, "ומדבריו משמע שחישוב זמן הזריחה הוא על פי 'נץ החמה הנראה', שעליו הסכימו רבים מגדולי הדורות האחרונים שהוא זמן תפילת ותיקים, והיינו, מתי שנראה תחילה עיגול השמש על המקום הכי גבוה של הישוב דשם".
כלומר, לפי שיטה זו, בכל יישוב, יש לבדוק מתי נראית החמה (תחילת עיגול החמה) מעל המקום הכי גבוה של אותו יישוב. וזהו "נץ החמה הנראה".
אך ממשיך הפסקי תשובות, "אמנם הגרי"מ טיקוצינסקי חישב את זמן הנץ החמה בלוחותיו על פי הנץ האסטרונומי (המישורי), דהיינו כאילו כל האופק בקו ישר, אפילו אין זהרי החמה נראים לעינינו כי מוסתר ע"י ההרים, אין מתחשבים בזה, והרי זה כאילו חומה מסתרת את השמש".
נמצא שלפי שיטה זו, גם כשיישוב מוקף הרים, לא מתחשבים בשאלה מתי נראית החמה מעל ההרים, אלא דנים מתי הייתה נראית החמה באותו מקום אילו היה כל האופק בקו ישר בלא הרים. וזהו "נץ החמה האסטרונומי", או "הנץ המישורי" [ועיין בהערה 69, שם מדגיש הפסקי תשובות שגם לשיטה זו, "אין לסלק וליישר אלא את ההרים אשר באופק, אבל לא את ההר שעליו נמצא הישוב ודרים שם, ואין לראותם (=את האנשים על ההר) כאילו הם גרים במישור בגובה פני הים", ועיין שם עוד מספר הדגשות בהערה הנ"ל לגבי ההרים שמתחשבים ואין מתחשבים בהם].
ומסכם הפסקי תשובות – "וכאמור רבים מגדולי הדורות הלכו לפי הנץ הנראה, וכן נוהגים כהיום ברוב מכריע של מנייני הותיקין הספרדים והאשכנזים, אך למעשה כיוון שכמעט בכל המקומות ההפרש בין הנץ הנראה לנץ האסטרונומי מסתכם בהבדל של שתים עד ארבע דקות, אין צריך כל כך להקפיד ולצמצם הזמן, וכל משך זמן זה הוא בגדר 'הנץ החמה' ורחמנא ליבא בעי".
עוד מציין הפסקי תשובות, "וחשוב לציין כי הדעות לעניין חישוב הזמנים לפי 'הנראה' או 'האסטרונומי' אינו אלא לעניין דברים הקשורים לזמן הנץ החמה ושקיעת החמה, אבל לעניין שאר זמני היום, דהיינו עלות השחר וצאת הכוכבים, שליש ורביע היום וחצות היום והלילה, וזמן מנחה גדולה וקטנה ופלג המנחה, אין חישוב הזריחה והשקיעה אלא על פי הזמן האסטרונומי".