שאלה:
מהי "מצה עשירה" ומה דינה בפסח?
התשובה בקצרה:
עיסה שלא נילושה במים אלא במי פירות, נקראת "מצה עשירה".
הספרדים מקילים לאוכלה בפסח (כי סוברים שמי פירות, בשונה ממים, אינם מחמיצים) והאשכנזים מחמירים ואוסרים (אלא אם הדבר נחוץ לחולה או זקן).
התשובה ביתר הרחבה:
עיסה שלא נילושה במים אלא במי פירות, נקראת "מצה עשירה".
ונחלקו בדינה השולחן ערוך והרמ"א:
לפי השולחן ערוך מותר לאוכלה בפסח, כי מי הפירות, בניגוד למים, אינם מחמיצים את העיסה [אמנם לעניין החובה לאכול מצה בליל הסדר, לא ניתן לצאת ידי חובה ע"י אכילת עיסה זו, כי נאמר בתורה "לחם עוני", ואילו זו היא מצה "עשירה"]. ויש להדגיש שהיתר זה של השו"ע, הוא דווקא כשהעיסה נילושה אך ורק במי פירות ולא היו מעורבים בהם מים רגילים, אך אם היו מים יחד עם המי פירות, לא זו בלבד שהם מחמיצים את העיסה, אלא החימוץ מתרחש מהר יותר מאשר במים רגילים.
[וזו לשון השולחן ערוך, בהלכות פסח סימן תסב סעיף א': "מי פירות בלא מים, אין מחמיצין כלל (=את העיסה), ומותר לאכול בפסח מצה שנילושה במי פירות, אפילו שהתה כל היום. אבל אין יוצא בה ידי חובתו (=חובת מצה בליל הסדר) מפני שהיא מצה עשירה, וקרא כתיב 'לחם עוני'". ובסעיף ב' מוסיף השו"ע: "מי פירות עם מים, ממהרים להחמיץ יותר משאר עיסה, הלכך אין ללוש בהם. ואם לש בהם, יאפה מיד (שלא יחמיץ)"].
כל זה לפי השו"ע, אך הרמ"א חולק על השו"ע ואוסר מצה עשירה, וזו לשונו (בסעיף ד'): "ובמדינות אלו אין נוהגין ללוש במי פירות… ואין לשנות, אם לא בשעת הדחק לצרכי חולה או זקן הצריך לזה".
ומבאר המשנה ברורה, שמנהג מחמיר זה, המובא ברמ"א, יסודו בשני טעמים: א) חוששים לדעת הסוברים, שגם מי פירות לבד, בלי תערובת מים, מחמיצים את העיסה. ב) חוששים שמא התערבו במי הפירות מעט מים, שאז לכולי עלמא העיסה מחמיצה, כמבואר לעיל.
ועיין עוד כאן ביתר הרחבה לביאור הדברים ושורשם (וכן הערה מעשית לעניין המצה העשירה במאפיות כיום).