מוצרי קוסמטיקה ומוצרי ניקוי – האם צריכים כשרות לפסח?

שאלה:

מוצרי קוסמטיקה ומוצרי ניקוי, האם יש צורך שיהיו כשרים לפסח, או שאין חשש גם אם יש בהם חמץ?

תשובה:

התשובה להלן מבוססת בעיקרה על ספר "להלכה- המדריך למטבח היהודי" (הרב אהרן רייכמן), עמ' תנב ואילך, המסביר ומסכם את הדברים:

הקדמה

הכלל הוא שכל דבר חמץ, אשר לפני פסח הגיע למצב שאינו ראוי לאכילת כלב, אין עליו תורת חמץ ומותר להשהותו בפסח (ללא צורך במכירה לגוי, מחיצה, ארון נפרד וכו').

עם זאת, ההיתר הוא רק להשהותו בפסח, ואילו לאוכלו, זאת אסרו חכמים; והסיבה לכך היא, שעל ידי אכילתו, הרי הוא "מחשיבו כאוכל" ("אחשביה"), ולכן אסור.

אלא, שגזירה זו שאין לאוכלו, אמורה רק באדם הבא בכוונה תחילה לאכול את החמץ, ולעומת זאת, אם אוכלו שלא בכוונה, בזה אין איסור, שהרי כאן לא שייך לומר ש"מחשיבו".

[ובלשון הרב רייכמן בספר הנ"ל: "הלכה פסוקה היא בשו"ע (תמב, ב) דחמץ שנפסל מאכילת כלב קודם זמן איסורו, אין עליו תורת חמץ ומותר 'להשהותו' בפסח. ואולם, 'לאוכלו', מצינו איסור אפילו בחמץ שנפסל מאכילת כלב, מדין 'אחשביה', כלומר: אע"פ שאצל כל אדם אין זה בגדר אוכל שייאסר משום חמץ, מכל מקום מאחר שבאכילתו הוא מחשיבו כאוכל גמור, הרי הוא אסור לו באכילה. ברם, איסור 'אחשביה' הוא רק במתכוון לאכול החמץ שנפסל מאכילת כלב, אבל האוכל חמץ שנפסל מאכילת כלב שלא בכוונה, אינו עובר על שום איסור. לאור כללים אלו נבאר עתה מה הם הדינים בשאלות השכיחות בפסח בעניין מוצרי ניקוי וקוסמטיקה למיניהם אם צריכים הכשר לפסח או לא"].

נמצא לסיכום, שדבר שנפסל לפני פסח מאכילת כלב, אזי – א) מותר להשהותו; ב) אסור לאוכלו. ג) האיסור לאוכלו הוא רק אם אוכלו בכוונה (שאז שייך סברת "אחשביה").

[הערות: א) לפעמים אין צורך שייפסל מאכילת כלב, אלא גם אם נפסל מאכילת אדם, והכלל הוא כפי שמסכם הפסקי תשובות (תמב, ג) בשם החזון איש: "וזה שיהיה החמץ נפסל מלאכילת כלב כדי שיהיה ניתר, זהו דווקא אם נעשה חמץ קודם העיפוש, אבל אם נסרח והתעפש לפני שהתחמץ, כיוון שאינו ראוי לאדם – ואף אם ראוי לאכילת כלב – אין איסור בקיומו בפסח". ב) הערה נוספת – מה שמועיל שנפסל מאכילת כלב, הוא דווקא אם לפני פסח נפסל מאכילת כלב, אבל אם היה חמץ גמור, ורק בפסח עצמו נפסל מאכילת כלב, אין הדבר מועיל].

ולפי כלל בסיסי זה, נבחן את הצורך בכשרות למוצרים השונים-

א. סבון כלים –

מעיקר הדין סבון כלים אינו צריך כשרות לפסח, כי גם אם יש בו חמץ, הרי הוא נפסל מאכילת כלב.

ואפילו אם משתמשים בסבון לניקיון כלים העומדים לאכילה (ולכאורה היה מקום לחשוש שהחמץ שבסבון ייבלע בכלים בעת רחיצתם, ואח"כ ייבלע טעם החמץ באוכל), ג"כ אין לחוש, שהרי כבר הקדמנו, שמה שגזרו לא לאכול חמץ גם אם נפסל מאכילת כלב, הוא דווקא כשמתכוון לאכול את החמץ, אך כאן בוודאי אין לו שום כוונה לכך.

כך מצד הדין, אך מנהג העולם להדר, שאם הסבון משמש לכלים העומדים לאכילה, שיהיה בו הכשר מיוחד לפסח.

אך מכל מקום ברור, שהידור זה הוא לעניין שימוש בו בפועל, ואילו לעניין השהייתו בבית, ודאי שניתן להשהותו גם ללא הכשר (ואפילו ללא מכירה לגוי).

[ובלשון הרב רייכמן: "מעיקר הדין מותר להשתמש בסבון כלים בלי הכשר מיוחד לפסח [טעם הדבר: כי אפילו אם מעורב בו חמץ, ברור שהוא פסול מאכילת כלב… וגם אם יישאר על הכלי קצת מהחומר ויבוא לאוכלו, או שהכלי יבליע מהחומר על ידי שירחצו בו כלים במים רותחים, גם כן אין בזה חשש, כי אף על פי שמצינו שאכילת חמץ שפסול מאכילת כלב יש בזה איסור דרבנן משום 'אחשביה, אין זה אמור אלא במתכוון לאכול החמץ]. ואולם, בכל זאת מנהג העולם להדר שיהיה הכשר מיוחד לפסח בחומר לניקוי כלים שמשתמשים בהם לאכילה, וטוב לנהוג כך". ומוסיף המחבר, שכל זה לעניין שימוש בחומר, אך לעניין השהייתם בבית- "ברור שמותר להשהותם בבית [בלא מכירה] אפילו אם אין להם שום הכשר"].

ב. סבון, שמפו ומוצרי קוסמטיקה–

בסבון, שמפו, ומוצרי קוסמטיקה, ניתן מצד הדין להשתמש בהם גם ללא הכשר, שהרי החמץ שבהם נפסל מאכילת כלב. ועל אף שכאמור גזרו חכמים לא לאכול חמץ גם אם נפסל מאכילת כלב, הרי כאן אינו אוכל את המוצרים כלל אלא סך בהם בלבד.

ויש הנוהגים להחמיר (כי חוששים שכשם שגזרו שלא לאכול חמץ אף אם נפסל מאכילת כלב, מדין "אחשביה", כך גם גזרו שלא לסוך, אם החמץ המעורב הוא שגורם לריח שינדוף), אך כאמור, מצד הדין ניתן להקל.

כל זה לעניין שימוש בהם, אך לעניין השהייתם בבית, ודאי ניתן להשהותם, ואף ללא מכירה, כמוסבר לעיל.

[ובלשון הרב רייכמן: "סבון, שמפו ומוצרי קוסמטיקה [כגון: קרם ידיים, בשמים וכדו'], גם כן יש להקל מצד עיקר הדין שאינם צריכים הכשר מיוחד לפסח [טעם הדבר, כי אפילו אם מעורב בהם חמץ, הרי הוא פסול מאכילת כלב]. אולם, בכל זאת יש הנוהגים להחמיר לקנות מוצרים אלה עם הכשר מיוחד לפסח  [טעם הדבר: כי יש שציטטו לומר שיש משום 'אחשביה' בסיכה שהוא לתענוג, כשהחמץ המעורב בהם הוא הגורם לריח שינדוף]. אך מצד הדין אפשר להקל בזה". וגם כאן מסיים המחבר, שכל זה לעניין שימוש, אך לעניין השהייה בבית- "וברור שמותר להשהותם בבית [בלא מכירה] אפילו אם אין להם שום הכשר". ומוסיף שם עוד המחבר בהערה יא- "ואין להחמיר משום דסיכה כשתיה, כי דין זה אינו אמור לעניין 'אחשביה' בחמץ שנפסל מאכילת כלב"].

 ג. משחת שיניים, מי פה–

במשחת שיניים ומי פה, יש מקילים להשתמש גם ללא הכשר לפסח, מאחר שגם אם מעורב בהם חמץ, הוא פסול לאכילת כלב (ואמנם אמרנו שמדרבנן אסור לאכול חמץ שנפסל לאכילת כלב, אך כאן אינו "אוכל" אלא מכניסו לפיו).

ומאידך יש מחמירים לכתחילה לקנותם עם הכשר מיוחד לפסח, וכך ראוי לנהוג (ראשית, כי כל השימוש בהם הוא ע"י הכנסתם לפה; ועוד, שיש אומרים שישנם סוגי משחות שייתכן שאינם בגדר פסול מאכילת כלב).

[ובלשון הרב רייכמן: "משחת שיניים ומי פה, מצד עיקר הדין כמה פוסקים שאינם צריכים הכשר מיוחד לפסח [הואיל ואפילו אם מעורב בהם חמץ הרי הוא פסול מאכילת כלב]. ואולם, בכל זאת יש פוסקים המורים להחמיר לכתחילה לקנותם עם הכשר מיוחד לפסח, וראוי לנהוג כך [טעם הדבר: כי הואיל וכל השימוש בהם הוא על ידי הכנסתם לתוך הפה, וגם יש מומחים המצדדים לומר שישנם סוגי משחות שיתכן שאינם בגדר 'פסול מאכילת כלב', לכן טוב להחמיר בזה באיסור חמץ בפסח"].

ד. חומרי כביסה וחומר ניקוי לרצפה–

חומרי כביסה וחומר ניקוי לרצפה, אין צריך כלל שיהיה נקיים מחשש חמץ (שם).

[תרופות– יידון בעז"ה בנפרד].