מדוע נקראת השבת שלפני פסח בשם “שבת הגדול”
כידוע, שבת לפני הפסח נקראת “שבת הגדול”. יש לכך כמה טעמים (למשל, על שם המנהג שהגדול דורש בציבור, או בגלל שבהפטרה נאמר "לפני בוא יום ה' הגדול והנורא" ועוד). אך הטעם הידוע ביותר הוא הטעם שכותב הטור (סימן תל) וכן הובא בשו"ע סימן תל ובמשנה ברורה, שסיבת השם היא משום הנס שנעשה לישראל במצרים בשבת שלפני פסח; כי בעשרה בניסן לקחו בני ישראל שה לפסח, ולא עשו להם המצרים דבר על אף שהמצרים החשיבו את השה לאלוהיהם. ונס זה אירע בי’ ניסן, והייתה אז שבת (בשנה שבה יצאו ישראל ממצרים), ולפיכך מאז ואילך נקראת השבת שלפני פסח “שבת הגדול”, על שם הנס הנ”ל.
[ובלשון השו"ע: “שבת שלפני הפסח קורין אותו שבת הגדול, מפני הנס שנעשה בו”, ומסביר המשנה ברורה, “שבשנה שיצאו ממצרים, היה עשרה בניסן ביום שבת, ולקחו כל אחד מישראל שה לפסחו, וקשרו בכרעי המיטה, כמו שכתוב ‘בעשור לחודש הזה ויקחו להם איש שה לבית אבות וכו', והמצרים ראו זה ושאלום למה זה לכם, והשיבו לשחטו לשם פסח כמצוות ה’ עלינו, והיו שיניהם קהות על ששוחטין את אלוהיהם ולא היה רשאים לומר להם דבר. ומפני שאז היה עשירי בחודש בשבת, על כן קבעו לקרות שבת שלפני הפסח לעולם ‘שבת הגדול'”].
וכבר תמהו רבים, הרי בדרך כלל כשאנו זוכרים ומציינים מאורע מסוים, הדגש הוא על התאריך בחודש ולא על היום בשבוע (וכגון, את פורים חוגגים בי”ד אדר, את פסח בט”ו ניסן וכו’), ומדוע כאן השתנה הדבר, ובמקום לציין את י’ ניסן, מציינים דווקא את השבת? מה משנה שבמקרה אירע הדבר בשבת, הרי מה שמשנה לכאורה צריך להיות כאמור התאריך?
נאמרו על כך מספר תשובות:
- הב”ח על הטור (סימן תל) כותב כך: “מה שתמהין העולם, דאמאי יחסוהו לנס אל השבת ולא ליום העשירי בחדש, כבר נאמרו בו דברים הרבה. ואני קבלתי, דהטעם הוא, לפי שבעשור לחודש עלו מן הירדן, ואם היו מייחסים הנס ליום העשירי, והיו קוראין יום העשירי ‘יום גדול’, היו טועים לומר שעל שם הנס שעלו מן הירדן נקרא גדול; ולכך ייחסו הדבר אל השבת לפי שידוע היה שעלייתם מן הירדן לא היה בשבת”. ועיין טעם נוסף בפרישה על הטור.
- המגן אברהם על השולחן ערוך (ס”ק א) כותב, שלא רצו לקבוע את עשירי בניסן כ”יום גדול”, כי זהו יום תענית על פטירתה של מרים הנביאה, שאירעה באותו יום.
- בספר “באר הפרשה” מובא בשם ה”אוהב ישראל” כך – הרי בני ישראל היו בעצמם עובדי עבודה זרה במצרים, ובכל זאת עלה בידם להתעורר למצווה, להתנער מעבודה זרה שהיו שקועים בה ולקיים את ציווי ה’ ולהקריב שה לשם הקב”ה; התעלות זו באה לבני ישראל מכוח קדושת השבת, שהוא יום שבו מתעצמת הנשמה והרוחניות. לפיכך, נקבעה שבת זו לדורות כ”שבת הגדול”:
“ידועה קושית המפרשים, מדוע מייחסים את הנס ליום השבת, ולא ליום י’ ניסן שבו ביום אירע הנס, כשאר מועדים שנקבעו ביום החודש שחלו בהם ולא ביום השבוע. ומבאר הרה”ק ה’אוהב ישראל’ שליט”א (ליקוטי נ”ל השמטה לשבת הגדול), דמה שקיימו בני ישראל בי’ בניסן משכו ידיכם מעבודה זרה, וקחו לכם צאן של מצווה ודבקו נשמתם בבורא כל עולמים, היה זה בכוחו של יום השבת שהוא יומא דנשמתא (כמבואר בזוהר הקדוש חלק ב’, רה.). לכן נקבעה לדורות גאולה זו ביום השבת, דהוא יומא דנשמתין ואז יוצאים מגלות הנפש”.
[כיוון נוסף דומה ששמעתי לאחרונה: במאורעות מרכזיים בחיים, מציינים את השבת שלפניהם. למשל, בברית מילה, השבת שלפניה היא "שלום זכר". בחתונה, השבת שלפניה היא "שבת חתן" ומעלים את החתן לתורה. והטעם לכך הוא, שאמנם המאורע קורה באמצע השבוע, אך ימי השבוע יונקים את כוחם וברכתם מהשורש, שהוא השבת שלפניהם. ואף כאן, יציאת מצרים האירוע הניסי הראשון הגדול שמדגיש את הקשר בין עם ישראל לקב"ה, והיעדר כוח המצרים לפעול נגדנו, יסודו וכוחו בשבת שלפני כן, ולכן הדגש הוא על השבת, ולא על התאריך.