"הוא ינהגנו על מות"? פירוש לתהלים מזמור מח

שאלה:

שיר של יום שני הוא מזמור מח בתהלים. במזמור זה יש כמה ביטויים שקשה להבינם ("ברוח קדים תשבר אניות תרשיש"; "דמינו אלוקים חסדך בקרב היכלך"; "הוא ינהגנו על מות"; ועוד). מה פירוש הביטויים ומה פירוש המזמור בכללותו?

תשובה:

להלן פירוש המזמור:

[1] רצף המזמורים של "בני קורח" מתחיל במזמור מב, ושם פירש רש"י: "לבני קורח – אסיר ואלקנה ואביאסף; הם היו תחלה בעצת אביהם (כמתואר בפרשת קורח), ובשעת המחלוקת פרשו, וכשנבלעו כל סביבותיה ופתחה הארץ את פיה, נשאר מקומם בתוך פי הארץ, כעניין שנאמר (במדבר כו, יא) 'ובני קרח לא מתו', ושם אמרו שירה, ושם יסדו המזמורים הללו ועלו משם, ושרתה עליהם רוח הקודש ונתנבאו על הגלויות ועל חרבן הבית ועל מלכות בית דוד".

[2] פירוש זה הוא על פי אבן עזרא, מצודות ועוד, אשר מפרשים את המילים "הר ציון – ירכתי צפון", כך: הר הבית, הנמצא בצפון ירושלים. אלא שכבר תמהו על כך רבים, הרי לפי המיקום המקובל היום, הר הבית אינו בצפון ירושלים, אלא בדרומה. ובאמת רש"י אינו מפרש כך, אלא מפרש שהפסוק בא להגיד כך: מדוע הר ציון הוא משוש כל הארץ, כי יש בו את "ירכתי צפון", צד צפון של המזבח, שבו מקריבים את הקרבנות, כאמור בתורה (ויקרא א, יא) "על ירך המזבח צפונה" (וכך עולה גם ממדרש תהלים על הפסוק – "וכי בצפון הוא [הר הבית], והלא אינו אלא בדרום? אלא שם הוא נשחט, שנאמר 'על ירך המזבח צפונה'). ואת פירוש אבן עזרא ומצודות יש מיישבים בדרכים שונות (למשל, שלעתים הביטוי "ירושלים" מתמקד בעיקר באזור שמכונה היום "עיר דוד", וביחס לאזור זה, הר הבית באמת נמצא מצפונו, ועוד הסברים נוספים).

[3] כך מבאר מצודת ציון, שהמילה "נוף" היא מלשון מחוז, נפה, כלומר מקום; ו"יפה נוף" הכוונה היא – מקום יפה, מחוז יפה. וכך לשון הפסוק ביהושע יז, יא – שלושת הנפת", והכוונה, שלושת המחוזות, המקומות. ורש"י מפרש באופן אחר, מלשון נוף אילן, עיין שם.

[4] מצודת דוד: "והיא קרית מלך רב וגדול, הוא דוד. וכן הוא אומר, 'קרית חנה דוד' (ישעיהו כט)".

[5] ואילו מהרד"ק נראה שמפרש כך: תמיד היה שמך אלוקים גדול, אך לא בפי כל אלא בפי הנביאים, ואילו כעת בזמן הגאולה, יהיה שמך גדול באותה מידה גם בקרב כל קצוות הארץ. וזהו "כשמך אלוקים" – כמו ששמך אלוקים תמיד היה גדול בפי הנביאים, כך כעת "כן תהלתך על קצווי ארץ".

[6] לא ברור אם הדיבור כאן הוא אל בני דורו של המשורר, או אל הדור העתידי שיראה בגאולת ירושלים. ור' בהערה הבאה.

 [7] הקריאה שבפסוק זה ובפסוק הקודם, לא ברור כ"כ אל מי היא מכוונת. אפשרות אחת היא, שהכוונה לדור הנוכחי (שבו נמצא המשורר), לזכור היטב את ירושלים, כדי שיוכלו לספר ולהעביר זאת מדור לדור (ו"לדור אחרון" פירושו מדור לדור, שלא תיפסק שרשרת הדורות).

אפשרות שניה היא, שזוהי קריאה לדור הגאולה שעתיד לראות את בניין ירושלים – חזקו ויפו תמיד את חומות ירושלים וארמנותיה, וזאת כדי שיופיה של ירושלים לא ידהה, וכך תוכלו לספר ולהמחיש לדור שאחריכם, כמה גדולה הסייעתא דשמיא של בית הנבנה בעזרת הקב"ה.

וכך נראה מלשון המצודות, המפרש כך: "שיתו – שימו לבבכם לבניין החיל ליפותה ולחזקה; פסגו – הגביהו וחזקו הארמונות" [ובמצודת ציון, מוסיף ומבאר ש"חיל" הוא חומה נמוכה לפני החומה הגבוהה (וכן מבואר ברד"ק, שזוהי חומה נמוכה המקיפה את הגבוהה, ועוד ראיתי מפרשים שעל חומה זו ניצבים השומרים). ועל המילה "פסגו" הוא מבאר – "עניין הרמה וחיזוק, כמו 'עלה ראש הפסגה' (דברים ג, כז)"]. ועל המילים "למען תספרו לדור אחרון" מפרש מצודת דוד, "למען תספרו מגודל יופי הבנין הנעשה בעזר א-לוה".