דברי תורה לילדים ונוער – שביעי של פסח

"מַעֲשֵׂי יָדַי טוֹבְעִים בַּיָּם וְאַתֶּם אוֹמְרִים שִׁירָה?"

חֲזַ"ל אוֹמְרִים, שֶׁכַּאֲשֶׁר נִקְרַע יָם סוּף וְטָבְעוּ הַמִּצְרִים, רָצוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת לוֹמַר שִׁירָה. אָמַר לָהֶם הַקַּב”ה – “מַעֲשֵׂי יָדַי טוֹבְעִים בַּיָּם, וְאַתֶּם אוֹמְרִים שִׁירָה?”. כְּלוֹמַר, אָמְנָם הַמִּצְרִים הֵם רְשָׁעִים וְשׂוֹנְאֵי יִשְׂרָאֵל, אַךְ אֲנִי בָּרָאתִי אוֹתָם וְהֵם מַעֲשֵׂי יָדַי, וְלֹא רָאוּי לוֹמַר שִׁירָה כַּאֲשֶׁר מַעֲשֵׂה יָדַי טוֹבְעִים בַּיָּם.

נִשְׁאֶלֶת הַשְּׁאֵלָה, הֲרֵי מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל כֵּן אָמְרוּ אֶת שִׁירַת "אָז יָשִׁיר", וּמַדּוּעַ הקב"ה לֹא מָנַע זֹאת מֵהֶם מֵאוֹתָהּ סִבָּה, שֶׁלֹּא רָאוּי לוֹמַר שִׁירָה כַּאֲשֶׁר מַעֲשֵׂי יָדָיו שֶׁל הקב"ה טוֹבְעִים בַּיָּם?

וְהַתְּשׁוּבָה הִיא – יֵשׁ הֶבְדֵּל בֵּין שִׁירַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְשִׁירַת הַמַּלְאָכִים. בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שָׁרִים תּוֹדָה עַל כָּךְ שֶׁנִּצְּלוּ מֵהַמִּצְרִים שֶׁשִּׁעְבְּדוּ אוֹתָם וְרָדְפוּ אַחֲרֵיהֶם. לְעֻמַּת זֹאת הַמַּלְאָכִים לֹא נִצְּלוּ מֵהַמִּצְרִים, אֶלָּא רָצוּ לוֹמַר שִׁירָה מִתּוֹךְ שִׂמְחָה שֶׁהַמִּצְרִים אוֹבְדִים מֵהָעוֹלָם, וְעַל כָּךְ אוֹמֵר לָהֶם ה', שֶׁעֲדַיִן הֵם מַעֲשֵׂי יָדַי וְלֹא רָאוּי לוֹמַר שִׁירָה עַל כָּךְ.

[מִתּוֹךְ הַקְּרִיאָה לִשְׁבִיעִי שֶׁל פֶּסַח]- וַחֲמֻשִׁים עָלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם (יג, יח)

כְּלוֹמַר, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל יָצְאוּ מִמִּצְרַיִם כְּשֶׁהֵם חֲמוּשִׁים בְּנֶשֶׁק (כָּךְ לְפִי הַהֶסְבֵּר רִאשׁוֹן בְּרָשִׁ"י).

נִשְׁאֶלֶת הַשְּׁאֵלָה, מַדּוּעַ הָיוּ צְרִיכִים לָצֵאת חֲמוּשִׁים בְּנֶשֶׁק, לְאַחַר כָּל הַנִּסִּים שֶׁאֵרְעוּ לָהֶם בְּמִצְרַיִם וְרָאוּ שה' נִלְחַם עֲבוּרָם?

מַסְבִּירִים הָרִאשׁוֹנִים: גַּם כְּשֶׁאָדָם בּוֹטֵחַ בִּטָּחוֹן מָלֵא בקב"ה, הוּא אֵינוֹ פָּטוּר מֵהִשְׁתַּדְּלוּת טִבְעִית. אָדָם צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת אֶת הַהִשְׁתַּדְּלוּת, וְלִבְטֹחַ בקב"ה. וְכָךְ הָיָה גַּם בִּימֵי יְהוֹשֻׁעַ, שֶׁעָשָׂה הקב"ה נִסִּים גְּדוֹלִים לְיִשְׂרָאֵל בְּכִבּוּשׁ הָאָרֶץ, וּבְכָל זֹאת הִצְטַוָּה יְהוֹשֻׁעַ לַעֲשׂוֹת תַּחְבּוּלוֹת כְּדֵי לִכְבֹּשׁ אֶת עָרֵי הָאָרֶץ.

וְזֶהוּ גַּם הַהֶסְבֵּר לַפָּסוּק בְּסֵפֶר מִשְׁלֵי (כא, לֹא) "סוּס מוּכָן לְיוֹם מִלְחָמָה, וּלְהַ' הַתְּשׁוּעָה'". כְּלוֹמַר, אָדָם צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת אֶת הַהִשְׁתַּדְּלוּת מִצִּדּוֹ וּלְהִתְכּוֹנֵן לְמִלְחָמָה, וְיַחַד עִם זֶה לִבְטֹחַ בִּתְשׁוּעַת ה'.

וְכָךְ כּוֹתֵב כָּאן רַבֵּנוּ בְּחַיֵּי: "וַחֲמֻשִׁים עָלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל – עַל דֶּרֶךְ הַפְּשָׁט, יָצְאוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם חֲלוּצִים כְּאַנְשֵׁי צָבָא הַיּוֹצְאִים לַמִּלְחָמָה… דֶּרֶךְ הַתּוֹרָה לְצַוּוֹת שֶׁיִּתְנַהֵג אָדָם בְּמִקְצָת בְּדֶרֶךְ הַטֶּבַע וְהַמִּקְרֶה, וְאַחֲרֵי כֵּן יִפְעַל הַנֵּס. וְכֵן מָצִינוּ שֶׁאָמַר הקב"ה לִיהוֹשֻׁעַ (יְהוֹשֻׁעַ ח, ב)… שֶׁרָצוֹן הַתּוֹרָה בְּכָךְ שֶׁיַּעֲשֶׂה אָדָם בְּדֶרֶךְ הַטֶּבַע כָּל מָה שֶׁבְּיָדוֹ לַעֲשׂוֹת, וְהַשְּׁאָר יַנִּיחַ בִּידֵי שָׁמַיִם. וְכֵן אָמַר שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם (מִשְׁלֵי כא, לֹא), 'סוּס מוּכָן לְיוֹם מִלְחָמָה וּלְהַ' הַתְּשׁוּעָה', כְּלוֹמַר, חַיָּבִים בְּנֵי אָדָם לְהִשָּׁמֵר בְּנַפְשׁוֹתֵיהֶם וּלְהָכִין סוּסִים וּכְלֵי מִלְחָמָה, והקב"ה יוֹשִׁיעַ, כִּי הַתְּשׁוּעָה לוֹ לְבַדּוֹ יִתְבָּרַךְ".

וְהִנֵּה מִצְרַיִם נֹסֵעַ אַחֲרֵיהֶם (יָד, י)

רַשִׁ"י שׁוֹאֵל, מַדּוּעַ נֶאֱמַר בִּלְשׁוֹן יָחִיד, "נוֹסֵעַ אַחֲרֵיהֶם", וְלֹא בִּלְשׁוֹן רַבִּים, "נוֹסְעִים אַחֲרֵיהֶם"? הֲרֵי הַמִּצְרִים הָיוּ רַבִּים, וְלֹא אָדָם אֶחָד בּוֹדֵד?

מְתָרֵץ רַשִׁ"י, שֶׁהָיוּ הַמִּצְרִים "בְּלֵב אֶחָד כְּאִישׁ אֶחָד". כְּלוֹמַר, הַמִּצְרִים הָיוּ מְאֻחָדִים בְּדַעְתָּם לִרְדֹּף אַחֲרֵי יִשְׂרָאֵל, וּבִגְלַל אַחְדוּת זוֹ, נֶאֱמַר בִּלְשׁוֹן יָחִיד, "נוֹסֵעַ אַחֲרֵיהֶם".

דְּבָרִים דּוֹמִים כּוֹתֵב רַשִׁ"י בְּפָרָשַׁת יִתְרוֹ (שְׁמוֹת יט, ב), בְּמַעֲמַד הַר סִינַי. שָׁם נֶאֱמַר "וַיִּחַן שָׁם יִשְׂרָאֵל נֶגֶד הָהָר", בִּלְשׁוֹן יָחִיד ("וַיִּחַן" בִּמְקוֹם "וַיַּחֲנוּ"), וְשׁוֹאֵל שָׁם רָשִׁ"י, מַדּוּעַ מִתְיַחֵס הַכָּתוּב לְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בִּלְשׁוֹן יָחִיד? וּתְשׁוּבַת רַשִׁ"י הִיא, "כְּאִישׁ אֶחָד בְּלֵב אֶחָד", שֶׁהָיוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כֻּלָּם מְאֻחָדִים.

נִשְׁאֶלֶת הַשְּׁאֵלָה, לָמָּה כָּאן לְעִנְיָן מִצְרַיִם, כּוֹתֵב רַשִׁ"י "בְּלֵב אֶחָד, כְּאִישׁ אֶחָד" [קֹדֶם "בְּלֵב אֶחָד" וְאַחַר כָּךְ "כְּאִישׁ אֶחָד"], וְאִלּוּ בְּפָרָשַׁת יִתְרוֹ לְגַבֵּי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אוֹמֵר רַשִׁ"י בְּסֵדֶר הָפוּךְ, "כְּאִישׁ אֶחָד, בְּלֵב אֶחָד" [קֹדֶם "כְּאִישׁ אֶחָד", וְאָז "בְּלֵב אֶחָד"].

מַסְבִּיר הָאַבְנִי נֵזֶר: עַם יִשְׂרָאֵל, בְּמַהוּתוֹ הוּא אֶחָד, כְּמוֹ נְשָׁמָה אַחַת בְּגוּפִים רַבִּים. וְאָמְנָם לֹא תָּמִיד מַרְגִּישִׁים זֹאת בְּפֹעַל, כִּי יֵשׁ חִלּוּקֵי דֵּעוֹת וּמְרִיבוֹת קָשׁוֹת שֶׁמַּסְתִּירִים אֶת הָאַחְדוּת, אַךְ כַּאֲשֶׁר מִתְבַּטְּלִים חִלּוּקֵי הַדֵּעוֹת וְעַם יִשְׂרָאֵל מִתְאַחֲדִים לְשֵׁם שָׁמַיִם, כְּמוֹ בְּמַעֲמַד הַר סִינַי, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל חוֹזְרִים לַמַּצָּב הַטִּבְעִי שֶׁל אַחְדוּת. לְעֻמַּת זֹאת הַמִּצְרִים, אֵינָם נְשָׁמָה אַחַת בְּמַהוּתָם, וְרַק הִתְאַחֲדוּ בְּאֹפֶן זְמַנִּי לְצֹרֶךְ הַמִּרְדָּף אַחֲרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.

לָכֵן, אֵצֶל עַם יִשְׂרָאֵל, הַסֵּדֶר הוּא "כְּאִישׁ אֶחָד, בְּלֵב אֶחָד". כִּי עַם יִשְׂרָאֵל הוּא קֹדֶם כֹּל "כְּאִישׁ אֶחָד", וְזוֹ הַמַּהוּת שֶׁלּוֹ, אֶלָּא שֶׁלִּפְעָמִים צָרִיךְ אֶת "הַלֵּב הָאֶחָד", כְּלוֹמַר הָרָצוֹן הַמְּשֻׁתָּף, כְּדֵי שֶׁהָאַחְדוּת תִּתְגַּלֶּה. לְעֻמַּת זֹאת אֵצֶל הַמִּצְרִים, בְּאֹפֶן טִבְעִי הֵם נִפְרָדִים כָּל אֶחָד לְעַצְמוֹ, רַק שֶׁלִּפְעָמִים הֵם פּוֹעֲלִים בְּרָצוֹן מְשֻׁתָּף, "לֵב אֶחָד", וְאָז הֵם הוֹפְכִים לִהְיוֹת בְּאֹפֶן זְמַנִּי "כְּאִישׁ אֶחָד", אֲבָל אֵין זֶה הַמַּהוּת שֶׁלָּהֶם.

וְהַמַּיִם לָהֶם חוֹמָה, מִיְּמִינָם וּמִשְּׂמֹאלָם (יד, כב, וְכֵן יד, כט)

פַּעֲמַיִם נֶאֱמַר בַּפְּסוּקִים "וְהַמַּיִם לָהֶם חוֹמָה, מִיְּמִינָם וּמִשְּׂמֹאלָם": פַּעַם אַחַת בְּפָסוּק כב, וּפַעַם אַחַת בְּפָסוּק כט.

וְהִנֵּה בַּפַּעַם הַשְּׁנִיָּה, בְּפָסוּק כ"ט, הַמִּלָּה "חוֹמָה" כְּתוּבָה בִּכְתִיב חָסֵר, בְּלִי הָאוֹת ו"ו, כְּלוֹמַר כָּתוּב "חֵמָה" וְלֹא "חוֹמָה". מָה הַטַּעַם לְכָךְ? עוֹנֶה הַמִּדְרָשׁ, שֶׁבִּזְמַן שֶׁטָּבְעוּ הַמִּצְרִים וְנִצְּלוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, בָּאָה מִדַּת הַדִּין לִפְנֵי הקב"ה בְּקִטְרוּג עַל עַם יִשְׂרָאֵל, וְטָעֲנָה שֶׁאֵין זֶה צוֹדֵק שֶׁהַמִּצְרִים יִטְבְּעוּ וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל יִזְכּוּ לְנֵס שֶׁל הַצָּלָה, שֶׁהֲרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עָבְדוּ בְּמִצְרַיִם עֲבוֹדָה זָרָה כְּמוֹ הַמִּצְרִים, וְהִתְנַהֲגוּ כְּמוֹתָם. לָכֵן בַּפָּסוּק הַשֵּׁנִי כָּתוּב "חֵמָה",  כִּי "חֵמָה" הִיא מִלְּשׁוֹן כַּעַס, לִרְמֹז לְכַעַס שֶׁעוֹרְרָה מִדַּת הַדִּין נֶגֶד בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקִטְרוּג זֶה.

נִשְׁאֶלֶת הַשְּׁאֵלָה, אִם כָּךְ, מַדּוּעַ רַק בַּפַּעַם הַשְּׁנִיָּה כָּתוּב חוֹמָה בִּכְתִיב חָסֵר, וְלֹא בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה? כְּלוֹמַר, מַדּוּעַ בְּפָסוּק כ"ב הַמִּלָּה "חוֹמָה" כְּתוּבָה בִּכְתִיב מָלֵא, וְרַק אַחַר כָּךְ בְּפָסוּק כ"ט הִיא כְּתוּבָה בִּכְתִיב חָסֵר?

וְכֵן קָשֶׁה דָּבָר נוֹסָף: מַדּוּעַ בְּפָסוּק כ"ב כָּתוּב שֶׁבְּנֵי יִשְׂרָאֵל הָלְכוּ "בְּתוֹךְ הַיָּם, בַּיַּבָּשָׁה", וְאִלּוּ בְּפָסוּק כט כָּתוּב שֶׁבְּנֵי יִשְׂרָאֵל הָלְכוּ "בַּיַּבָּשָׁה, בְּתוֹךְ הַיָּם"? לָמָּה הִשְׁתַּנָּה הַסֵּדֶר?

עוֹנֶה הַגָּאוֹן מִוִּילְנָא עַל שְׁתֵּי הַשְּׁאֵלוֹת כָּךְ: בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הָיוּ אֲנָשִׁים בַּעֲלֵי אֱמוּנָה חֲזָקָה שֶׁנִּכְנְסוּ לַיָּם בִּמְסִירוּת נֶפֶשׁ, עוֹד לִפְנֵי שֶׁנִּבְקַע הַיָּם, כְּמוֹ נַחְשׁוֹן בֶּן עַמִּינָדָב. אַךְ הָיוּ גַּם אֲנָשִׁים שֶׁאֱמוּנָתָם לֹא הָיְתָה כֹּה חֲזָקָה, שֶׁנִּכְנְסוּ לַיָּם רַק אַחֲרֵי שֶׁרָאוּ שֶׁנִּבְקַע לְגַמְרֵי וְהָפַךְ לְיַבָּשָׁה. וּמִכָּאן מוּבָן הַהֶבְדֵּל בֵּין הַפְּסוּקִים: הַפָּסוּק הָרִאשׁוֹן, מִתְיַחֵס לְבַעֲלֵי הָאֱמוּנָה, שֶׁנִּכְנְסוּ לַיָּם עוֹד לִפְנֵי שֶׁנִּבְקַע, וְלָכֵן הַסֵּדֶר הוּא "בְּתוֹךְ הַיָּם, בַּיַּבָּשָׁה" – קֹדֶם הָלְכוּ בְּתוֹךְ הַיָּם, וְרַק אַחַר כָּךְ הָיָה הַיָּם לַיַּבָּשָׁה. לְעֻמַּת זֹאת הַפָּסוּק הַשֵּׁנִי, מִתְיַחֵס לַאֲנָשִׁים שֶׁאֱמוּנָתָם לֹא הָיְתָה חֲזָקָה, וְלֹא נִכְנְסוּ עַד שֶׁהָיוּ בְּטוּחִים שֶׁהַיָּם הָפַךְ מַמָּשׁ לְיַבָּשָׁה. וְלָכֵן אֶצְלָם הַסֵּדֶר הוּא, "בַּיַּבָּשָׁה, בְּתוֹךְ הַיָּם" – קֹדֶם נֶהֱפַךְ הַיָּם לְיַבָּשָׁה, וְאָז הֵעֵזּוּ לְהִכָּנֵס.

וּלְפִי זֶה גַּם מוּבָן הֵיטֵב, מַדּוּעַ נֶאֱמַר "חֵמָה" רַק בַּפָּסוּק הַשֵּׁנִי וְלֹא בַּפָּסוּק הָרִאשׁוֹן. כִּי עַל הָאֲנָשִׁים מֵהַסּוּג הָרִאשׁוֹן, שֶׁהֶרְאוּ אֱמוּנָה כֹּה חֲזָקָה בקב"ה, לֹא הִתְעוֹרֵר כַּעַס וְקִטְרוּג, וְלָכֵן אֶצְלָם לֹא כָּתוּב "חֵמָה".

וַיַּאֲמִינוּ בַּה' וּבְמֹשֶׁה עַבְדּוֹ (יד, לֹא)

מַדּוּעַ דַּוְקָא כָּאן הֶאֱמִינוּ בַּהּ' וּבְמֹשֶׁה עַבְדּוֹ, וְלֹא לְאַחַר כָּל הַמּוֹפְתִים וְהַנִּסִּים שֶׁהָיוּ בְּמִצְרַיִם?

מַסְבִּיר הָר"ן (בִּ"דְּרָשׁוֹת הָרָ"ן"): כְּשֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם, הָיוּ אָמְנָם נִסִּים גְּדוֹלִים, אֲבָל מִצַּד שֵׁנִי הִתְעוֹרְרוּ אֶצְלָם שְׁאֵלוֹת רַבּוֹת וּסְפֵקוֹת בָּאֱמוּנָה: לָמָּה מְבַקֵּשׁ מֹשֶׁה מִפַּרְעֹה לָצֵאת רַק לִשְׁלוֹשָׁה יָמִים? הַאִם חָלִילָה הקב"ה אֵינוֹ יָכוֹל לְהוֹצִיא אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְגַמְרֵי? וְכֵן לֹא הֵבִינוּ, לָמָּה בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִתְנַהֲגִים כְּלַפֵּי הַמִּצְרִים כְּאִלּוּ הֵם יוֹצְאִים רַק לִזְמַן קָצָר (שֶׁהֲרֵי לִפְנֵי הַיְּצִיאָה מִמִּצְרַיִם, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל "שָׁאֲלוּ" מֵהַמִּצְרִים כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב, כְּאִלּוּ הֵם עוֹמְדִים לְהַחֲזִיר לָהֶם אֶת הַכֵּלִים בְּקָרוֹב)? וְלָמָּה לְאַחַר שֶׁיָּצְאוּ מִמִּצְרַיִם, כְּשֶׁהִגִּיעוּ לְ"בַּעַל צָפוֹן", שֶׁהוּא הָאֱלִיל שֶׁל מִצְרַיִם, צִוָּה עֲלֵיהֶם הקב"ה לָלֶכֶת לְאָחוֹר כְּאִלּוּ הֵם נִרְתָּעִים מִמֶּנּוּ? סְפֵקוֹת אֵלּוּ הִפְרִיעוּ לָהֶם לְהַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה. וּבֶאֱמֶת, הָיְתָה סִבָּה מִשָּׁמַיִם לְכָל זֶה, וְהִיא, שהקב"ה רָצָה לִגְרֹם לְפַרְעֹה וְלַמִּצְרִים לַחֲשֹׁב שֶׁהֵם יְכוֹלִים לִרְדֹּף אַחֲרֵי יִשְׂרָאֵל, וְכָךְ קִבְּלוּ אֶת עָנְשָׁם מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה וְטָבְעוּ בַּיָּם. אַךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא יָדְעוּ שֶׁזּוֹהִי הַסִּבָּה, וְלָכֵן הָיוּ בִּמְבוּכָה וּבִסְפֵקוֹת בָּאֱמוּנָה.

אַךְ לְבַסּוֹף, כְּשֶׁרָאוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁהַמִּצְרִים שֶׁרָדְפוּ אַחֲרֵיהֶם קִבְּלוּ אֶת עָנְשָׁם וְטָבְעוּ בַּיָּם, הִתְבָּרֵר לָהֶם הַכֹּל, וְכָל הַקֻּשְׁיוֹת נֶעֶלְמוּ. וְלָכֵן הָיְתָה הַתּוֹצָאָה, "וַיַּאֲמִינוּ בַּה' וּבְמֹשֶׁה עַבְדּוֹ".

וּמוֹסִיף הָרָ"ן, שֶׁכָּךְ יִהְיֶה גַּם בִּזְמַן הַגְּאֻלָּה: יִהְיוּ קֻשְׁיוֹת רַבּוֹת בָּאֱמוּנָה, שֶׁיִּגְרְמוּ לַאֲנָשִׁים לְהַטִּיל סָפֵק, אַךְ לְבַסּוֹף יִתְבָּרְרוּ הַדְּבָרִים, כְּפִי שֶׁהָיָה בִּשְׁעַת גְּאֻלַּת מִצְרַיִם.