דברי תורה לילדים ולנוער – פרשת ויקהל פקודי

דברי תורה לפרשיות ויקהל ופקודי - מותאים לילדים ולנוער

שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה (לָהּ, ב)

מִצְוַת הַשַּׁבָּת מוֹפִיעָה בְּפָרָשָׁה זוֹ, לִפְנֵי הַמִּצְוָה עַל עֲשִׂיַּת הַמִּשְׁכָּן.

לְעֻמַּת זֹאת בַּפָּרָשָׁה הַקּוֹדֶמֶת, פָּרָשַׁת כִּי תִּשָּׂא, שָׁם הַסֵּדֶר הוּא הָפוּךְ – קֹדֶם מְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן בִּתְחִלַּת הַפָּרָשָׁה, ואח"כ צִוּוּי עַל הַשַּׁבָּת. וְיֵשׁ לְהָבִין מַדּוּעַ הַסֵּדֶר שׁוֹנֶה.

מַסְבִּיר הַכְּלִי יָקָר: הַשַּׁבָּת הִיא מִצְוָה שֶׁנּוֹעֲדָה לְהַדְגִּישׁ אֶת מְצִיאוּתוֹ וּמַעֲלָתוֹ שֶׁל הקב"ה, שֶׁחִדֵּשׁ וּבָרָא אֶת הָעוֹלָם. לְעֻמַּת זֹאת הַמִּשְׁכָּן, הִיא מִצְוָה שֶׁמַּדְגִּישָׁה אֶת הַמַּעֲלָה שֶׁל עַם יִשְׂרָאֵל, שֶׁסָּלַח הקב"ה לְיִשְׂרָאֵל עַל חֵטְא הָעֵגֶל (וְלָכֵן הוּא נִקְרָא "מִשְׁכַּן הָעֵדוּת", כִּי זוֹ עֵדוּת שֶׁמָּחַל הקב"ה לְיִשְׂרָאֵל עַל חֵטְא הָעֵגֶל, כְּמוֹ שֶׁכּוֹתֵב רַשִׁ"י בִּתְחִלַּת פָּרָשַׁת פְּקוּדֵי). יוֹצֵא שֶׁהַשַּׁבָּת מַדְגִּישָׁה בְּעִקָּר אֶת מַעֲלַת הקב"ה, וְהַמִּשְׁכָּן, בְּעִקָּר אֶת מַעֲלַת עַם יִשְׂרָאֵל.

וּמִכָּאן מוּבָן הַהֶבְדֵּל בֵּין הַפָּרָשִׁיּוֹת. בְּפָרָשַׁת כִּי תִּשָּׂא, כשהקב"ה הוּא זֶה שֶׁמְּדַבֵּר אֶל הָעָם, בָּא הקב"ה לְהַדְגִּישׁ כַּמָּה חֲבִיבִים יִשְׂרָאֵל בְּעֵינָיו, וְלָכֵן הוּא מַקְדִּים אֶת הַמִּשְׁכָּן לְשַׁבָּת, לְהַרְאוֹת כַּמָּה מַעֲלַת עַם יִשְׂרָאֵל חֲשׁוּבָה אֶצְלוֹ. אַךְ בְּפָרָשַׁת וַיַּקְהֵל, מֹשֶׁה רַבֵּנוּ הוּא זֶה שֶׁמְּדַבֵּר (כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר "וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה"), וְתַפְקִידוֹ הוּא לְהֶפֶךְ, לְהַדְגִּישׁ אֶת מַעֲלַת הקב"ה בְּעֵינֵי עַם יִשְׂרָאֵל, וְלָכֵן הוּא מַקְדִּים אֶת הַשַּׁבָּת, שֶׁהִיא מְלַמֶּדֶת עַל מְצִיאוּת ה'.

שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּיעָשֶׂה מְלָאכָה, וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי קֹדֶשׁ, שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן לָה' (לָהּ, ב)

שׁוֹאֵל הָרַב שְׁלֹמֹה גַּנְצְפְרִיד (מְחַבֵּר הַקִּצּוּר שֻׁלְחָן עָרוּךְ), מַדּוּעַ נֶאְמַר "תֵּיעָשֶׂה מְלָאכָה", כְּאִלּוּ הַמְּלָאכָה נַעֲשֵׂית מֵאֵלֶיהָ, וְלֹא נֹאמַר "תַּעֲשֶׂה מְלָאכָה"? הָרֵי הָאָדָם הוּא הָעוֹשֶׂה אֶת הַמְּלָאכָה, וְהִיא לֹא נַעֲשֵׂית מֵאֵלֶיהָ?

וְהוּא מְתָרֵץ כָּךְ: כַּאֲשֶׁר אָדָם עוֹבֵד, אִם הוּא מַאֲמִין שֶׁהוּא בְּעַצְמוֹ זֶה שֶׁעוֹשֶׂה אֶת הַכֹּל, בְּכֹחַ הִשְׁתַּדְּלוּתוֹ וִיכָלְתּוֹ, הַתּוֹצָאָה הִיא שֶבְּשַׁבָּת קָשֶׁה לוֹ לָנוּחַ מְנוּחָה אֲמִתִּית, מְנוּחַת הַנֶּפֶשׁ, כִּי הוּא חוֹשֵׁב – אִלּוּ הָיִיתִי עַכְשָׁו עוֹבֵד עוֹד, הָיִיתִי מְיַצֵּר וּמַרְוִיחַ יוֹתֵר; אַךְ כַּאֲשֶׁר אָדָם מַאֲמִין שֶׁגַּם בְּשֵׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה, עִקַּר הַפַּרְנָסָה נַעֲשֵׂית בְּעֶצֶם עַל יְדֵי הקב"ה וְלֹא עַל יָדוֹ (כִּי הוּא אָמְנָם עוֹבֵד כְּדֵי לְקַיֵּם אֶת חוֹבַת הַהִשְׁתַּדְּלוּת, אַךְ הקב"ה הוּא זֶה שֶׁדּוֹאֵג לַדְּבָרִים בֶּאֱמֶת), אָדָם כָּזֶה יָכוֹל לְקַדֵּשׁ אֶת הַשַּׁבָּת כָּרָאוּי  וְלָנוּחַ בָּהּ, וְאֵינוֹ חוֹשֵׁב "אִלּוּ הָיִיתִי עוֹבֵד יוֹתֵר הָיִיתִי מִתְפַּרְנֵס יוֹתֵר".

לָכֵן אוֹמֵר הַכָּתוּב, "שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה" – אִם אַתָּה מַאֲמִין שֶׁהַמְּלָאכָה "נַעֲשֵׂית", לֹא בֶּאֱמֶת עַל יָדְךָ אֶלָּא ע"י הקב"ה, אָז הַתּוֹצָאָה הִיא "וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי קֹדֶשׁ, שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן לָה'", בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי תַּרְגִּישׁ קְדֻשָּׁה אֲמִתִּית וּמְנוּחַת הַנֶּפֶשׁ.

לֹא תְבַעֲרוּ אֵשׁ בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת (לָהּ, ג)

לִכְאוֹרָה קָשֶׁה, וְכִי הַבְעָרַת אֵשׁ הִיא הַמְּלָאכָה הַיְּחִידָה הָאֲסוּרָה בְּשַׁבָּת? הֲרֵי יֵשׁ מְלָאכוֹת הָאֲסוּרוֹת בְּשַׁבָּת (שְׁלוֹשִׁים וְתֵשַׁע מְלָאכוֹת), וּמַדּוּעַ מַדְגִּישָׁה כָּאן הַתּוֹרָה דַּוְקָא אֶת הָאִסּוּר לְהַבְעִיר אֵשׁ?

מַסְבִּיר רַבִּי יְהוֹנָתָן אַיְבְּשִׁיץ: כַּיָּדוּעַ, הַשַּׁבָּת הִיא זֵכֶר לְמַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית (שֶׁבָּרָא הקב"ה אֶת הָעוֹלָם בְּשִׁשָּׁה יָמִים וְשָׁבַת בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי); וְהִנֵּה, הָאֵשׁ לֹא נִבְרְאָה כְּלָל בְּשֵׁשֶׁת יְמֵי בְּרֵאשִׁית אֶלָּא בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת (כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר בַּגְּמָרָא בְּמַס' פְּסָחִים דַּף נד; וְזוֹ גַּם הַסִּבָּה שֶׁמְּבָרְכִים בְּמוֹצַ"שׁ בּוֹרֵא מְאוֹרֵי הָאֵשׁ), וְלָכֵן הָיָה מָקוֹם לַחֲשֹׁב שֶׁהַבְעָרָה אֵינָהּ כְּלוּלָה בִּמְלָאכוֹת הָאֲסוּרוֹת. מִשּׁוּם כָּךְ מַדְגִּישָׁה הַתּוֹרָה אֶת הָאִסּוּר עַל מְלֶאכֶת הַבְעָרָה.

בַּסֵּפֶר "עֲקֵדַת יִצְחָק" מֻסְבָּר, שֶׁהַצִּוּוּי "לֹא תְּבַעֲרוּ אֵשׁ בְּיוֹם הַשַּׁבָּת", בָּא לוֹמַר לֹא לְהַבְעִיר בְּשַׁבָּת אֶת אֵשׁ הַמַּחֲלֹקֶת וְהַמְּרִיבָה. כִּי בְּשַׁבָּת, כַּאֲשֶׁר אֲנָשִׁים בְּטֵלִים מִמְּלָאַכְתָּם, וּמְדַבְּרִים בְּשֻׁלְחַן שַׁבָּת וְכוּ', גּוֹבֵר הַחֲשָׁשׁ שֶׁהַבַּטָּלָה תָּבִיא לְשִׂיחוֹת רְכִילוּת וְלָשׁוֹן הָרַע, וּמִמֵּילָא גַּם לְמַחֲלֹקֶת. וּמִכָּךְ מַזְהִירָה הַתּוֹרָה, "לֹא תְבַעֲרוּ אֵשׁ בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם, בְּיוֹם הַשַּׁבָּת". שֶׁלֹּא נַגִּיעַ לְכָךְ שֶׁהַהִבָּטְלוּת מִמְּלָאכָה תָּבִיא לְשִׂיחוֹת רְכִילוּת וְלָשׁוֹן הָרַע.

קְחוּ מֵאִתְּכֶם תְּרוּמָה לַה'; כֹּל נְדִיב לִבּוֹ יְבִיאֶהָ אֵת תְּרוּמַת ה' (לָהּ, ה)

לִכְאוֹרָה יֵשׁ כָּאן חֲזָרָה מְיֻתֶּרֶת: אִם כְּבָר נֶאֱמַר "קְחוּ מֵאִתְּכֶם תְּרוּמָה לַה'", מַדּוּעַ לִכְתֹּב שׁוּב "כֹּל נְדִיב לִבּוֹ יְבִיאֶהָ אֵת תְּרוּמַת ה'"?

וְעוֹד קָשֶׁה, מַדּוּעַ יֵשׁ הֶבְדֵּלִים בֵּין הַחֵלֶק הָרִאשׁוֹן לַחֵלֶק הַשֵּׁנִי שֶׁל הַפָּסוּק? בַּחֵלֶק הָרִאשׁוֹן לֹא כָּתוּב "נְדִיב לִבּוֹ", אֶלָּא סְתָם "קְחוּ מֵאִתְּכֶם", וְאִלּוּ בַּחֵלֶק הַשֵּׁנִי כָּתוּב "כָּל נְדִיב לִבּוֹ". וְכֵן, בַּחֵלֶק הָרִאשׁוֹן כָּתוּב "קְחוּ מֵאִיתְכֶם", כְּלוֹמַר, שֶׁצָּרִיךְ לָקַחַת מֵהַתּוֹרֵם, וְאִלּוּ בַּחֵלֶק הַשֵּׁנִי כָּתוּב "יְבִיאֶהָ", וּמַשְׁמַע שֶׁהַתּוֹרֵם בְּעַצְמוֹ מֵבִיא. וְכֵן, בַּחֵלֶק הָרִאשׁוֹן נֶאֱמַר "תְּרוּמָה לָה'", וּבְחֵלֶק הַשֵּׁנִי נֶאֱמַר "תְּרוּמַת ה'".

מַסְבִּיר הַכְּלִי יָקָר: יֵשׁ שְׁנֵי סוּגִים שֶׁל אֲנָשִׁים שֶׁנּוֹתְנִים כֶּסֶף לְמִצְווֹת: יֵשׁ אֲנָשִׁים שֶׁמַּרְגִּישִׁים שֶׁהַכֶּסֶף שֶׁלָּהֶם, וְהֵם מִצְטַעֲרִים לְהִפָּרֵד מִמֶּנּוּ אַךְ מוּכָנִים בִּגְלַל הַמִּצְוָה. וְיֵשׁ אֲנָשִׁים שֶׁמְּבִינִים מִלְּכַתְּחִלָּה שֶׁהַכֶּסֶף לֹא בֶּאֱמֶת שֶׁלָּהֶם, אֶלָּא הוּא מֻפְקָד אֶצְלָם בְּעִקָּר לְמַטָּרוֹת טוֹבוֹת וַעֲשִׂיַּת מִצְווֹת. וְלָכֵן הֵם לֹא "נִפְרָדִים בְּצַעַר" מֵהַכֶּסֶף, אֶלָּא מְבִיאִים אוֹתוֹ בְּשִׂמְחָה.

לִשְׁנֵי הַסּוּגִים הָאֵלֶּה שֶׁל הָאֲנָשִׁים, מִתְיַחֶסֶת כָּאן הַתּוֹרָה, וּמִכָּאן מוּבָנִים הַהֶבְדֵּלִים בֵּין חֶלְקֵי הַפָּסוּק: בַּחֵלֶק הָרִאשׁוֹן לֹא נֶאֱמַר "נְדִיב לֵב", כִּי מְדֻבָּר בּוֹ עַל הַסּוּג שֶׁלֹּא נוֹתֵן בְּשִׂמְחָה אֶלָּא מִצְטַעֵר לְהִפָּרֵד מִמָּמוֹנוֹ. וְאִלּוּ בַּחֵלֶק הַשֵּׁנִי מְדֻבָּר עַל הַנּוֹתְנִים בְּשִׂמְחָה, וְלָכֵן כָּתוּב "נְדִיב לֵב".

וְכֵן מוּבָן מַדּוּעַ בַּחֵלֶק הָרִאשׁוֹן כָּתוּב "קְחוּ מֵאִתְּכֶם", וּבְחֵלֶק הַשֵּׁנִי כָּתוּב "יְבִיאֶהָ". כִּי הַחֵלֶק הָרִאשׁוֹן מִתְיַחֵס לַאֲנָשִׁים שֶׁנִּפְרָדִים מִמָּמוֹנָם בְּצַעַר וּמַרְגִּישִׁים שֶׁ"לוֹקְחִים" אוֹתוֹ מֵאִיתָם, אַךְ הַחֵלֶק הַשֵּׁנִי מִתְיַחֵס לְמִי שֶׁמֵּבִיא בְּשִׂמְחָה וּמֵבִין אֶת הַמַּעֲלָה הַגְּדוֹלָה שֶׁל הַנְּתִינָה.

וְכֵן מְדֻיָּק הֵיטֵב, מַדּוּעַ בַּחֵלֶק הָרִאשׁוֹן כָּתוּב "תְּרוּמָה לָה'" וּבְחֵלֶק הַשֵּׁנִי "תְּרוּמַת ה'". כִּי בַּחֵלֶק הָרִאשׁוֹן מְדֻבָּר בַּאֲנָשִׁים שֶׁמַּרְגִּישִׁים שֶׁהֵם נוֹתְנִים מֵהַמָּמוֹן שֶׁלָּהֶם לָה', אַךְ בַּחֵלֶק הַשֵּׁנִי מְדֻבָּר בַּאֲנָשִׁים שֶׁיּוֹדְעִים שֶׁהַמָּמוֹן מִלְּכַתְּחִלָּה הוּא שֶׁל הקב"ה וְרַק הֻפְקַד אֶצְלָם, וְלָכֵן נֶאֱמַר "תְּרוּמַת ה'", זוֹהִי תְּרוּמָה שֶׁכְּבָר מֵהַהַתְחָלָה (גַּם כְּשֶׁהָיְתָה בְּיַד הָאָדָם) הָיְתָה בְּעֶצֶם שַׁיֶּכֶת לָה'.

וְכֹל אֲשֶׁר נָדְבָה רוּחוֹ אֹתוֹ (שָׁם)

מָה הַכַּוָּנָה "נָדְבָה רוּחוֹ אוֹתוֹ"?

אוֹמֵר הֶחָתַם סוֹפֵר: לִפְעָמִים כְּשֶׁמְּבַקְּשִׁים מֵאֲנָשִׁים לִתְרֹם לְמַשֶּׁהוּ, הָאָדָם בּוֹחֵן קֹדֶם כֹּל "כַּמָּה נָתְנוּ הָאֲחֵרִים" וּמֶה עָשׂוּ הָאֲחֵרִים, וּלְפִי זֶה גַּם הוּא מַחֲלִיט כַּמָּה לָתֵת וּמָה לַעֲשׂוֹת. וְכָאן רוֹמֵז הַפָּסוּק, שֶׁלֹּא נָכוֹן לַעֲשׂוֹת כָּךְ, אֶלָּא "נָדְבָה רוּחוֹ – אוֹתוֹ", כָּל אָדָם צָרִיךְ לִבְחֹן לְפִי שִׂכְלוֹ וְשִׁקּוּל דַּעְתּוֹ הָעַצְמָאִי, הַאִם רָאוּי בַּמִּקְרֶה הַזֶּה לָתֵת הַרְבֵּה אוֹ קְצָת, לֹא בִּגְלַל ש"כָּךְ נָתְנוּ אֲחֵרִים:.

וְהַמְּלָאכָה הָיְתָה דַיָָָם לְכָל הַמְּלָאכָה לַעֲשׂוֹת אֹתָהּ, וְהוֹתֵר (לוֹ, ז)

שׁוֹאֵל אוֹר הַחַיִּים, שֶׁבִּלְשׁוֹן הַפָּסוּק יֵשׁ לִכְאוֹרָה סְתִירָה: מִצַּד אֶחָד כָּתוּב "דַּיָּם", כְּלוֹמַר,  מָה שֶׁהֵבִיאוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לַמִּשְׁכָּן הִסְפִּיק בְּדִיּוּק לִבְנִיַּת הַמִּשְׁכָּן. וּמִצַּד שֵׁנִי כָּתוּב "וְהוֹתֵר", וּמַשְׁמַע מִזֶּה שֶׁהָיָה עוֹדֵף.

וּמְתָרֵץ אוֹר הַחַיִּים כָּךְ: בֶּאֱמֶת, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הֵבִיאוּ יוֹתֵר מִמָּה שֶׁהָיָה צָרִיךְ לַמִּשְׁכָּן. וְלָכֵן, חֵלֶק מֵהַכַּמּוּת הָיְתָה צְרִיכָה לְהִשָּׁאֵר בַּחוּץ וְלֹא לִהְיוֹת בַּמִּשְׁכָּן. אַךְ כְּדֵי לֹא לְאַכְזֵב אֶת אֵלֶּה שֶׁהֵבִיאוּ יוֹתֵר (שֶׁיִּרְאוּ שֶׁאַחֲרֵי שֶׁכָּל כָּךְ טָרְחוּ וְהֵבִיאוּ, חֵלֶק מִמָּה שֶׁהֵבִיאוּ לֹא שִׁמֵּשׁ לְבַסּוֹף לְצֹרֶךְ הַמִּשְׁכָּן), נַעֲשָׂה נֵס, וְהֵכִיל הַמִּשְׁכָּן אֶת הַכֹּל.

וְנִמְצָא שֶׁמִּצַּד אֶחָד אָכֵן הָיָה עֹדֶף, מִצַּד הַכַּמּוּת, וְלָכֵן נֶאֱמַר "וְהוֹתֵר". אַךְ עַל יְדֵי הַנֵּס, הֵכִיל הַמִּשְׁכָּן אֶת הַכֹּל, וְלָכֵן נֶאֱמַר "דַּיָּם", שֶׁהִסְפִּיקָה הַכַּמּוּת בְּדִיּוּק.

וּמִכָּאן נִתָּן לִלְמֹד, כַּמָּה חָשׁוּב לִהְיוֹת רָגִישׁ וּלְהַקְפִּיד בִּכְבוֹדוֹ שֶׁל אָדָם שֶׁטָּרַח וְהֵבִיא מַשֶּׁהוּ עֲבוּרֵנוּ.

וַיְהִי בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן…הוּקַם הַמִּשְׁכָּן (מ, יז)

מִזֶּה שֶׁכָּתוּב "הוּקַם", וְלֹא כָּתוּב שֶׁמֹּשֶׁה "הֵקִים", דָּרְשׁוּ חָזָ"ל שֶׁהַמִּשְׁכָּן "הוּקַם מֵאֵלָיו".כְּלוֹמַר, הקב"ה הֶעֱמִיד אֶת הַמִּשְׁכָּן בְּדֶרֶךְ נֵס, שֶׁיִּשָּׁאֵר יַצִּיב. כִּי בְּדֶרֶךְ הַטֶּבַע הָיָה קָשֶׁה לְהַעֲמִידוֹ בְּאֹפֶן שֶׁיִּשָּׁאֵר יַצִּיב.

נִשְׁאֶלֶת הַשְּׁאֵלָה, אִם בְּכָל מִקְרֶה הַמִּשְׁכָּן עָמַד בְּדֶרֶךְ נֵס, מַדּוּעַ הָיָה צִוּוּי לְמֹשֶׁה לְנַסּוֹת לְהָקִים אֶת הַמִּשְׁכָּן בְּעַצְמוֹ?

עוֹנֶה הַכְּלִי יָקָר: כְּדֵי שֶׁיָּבוֹא הַנֵּס, צְרִיכָה קֹדֶם כֹּל לִהְיוֹת פְּעֻלַּת הִשְׁתַּדְּלוּת מִצַּד הָאָדָם, שֶׁיַּעֲשֶׂה מָה שֶׁבְּכוֹחוֹ לַעֲשׂוֹת.

וְכָךְ גַּם כּוֹתֵב הָרַמְבָּ"ן עַל תֵּבַת נֹחַ, שֶׁמָּה שֶׁנִּכְנְסוּ בָּהּ כָּל כָּךְ הַרְבֵּה בַּעֲלֵי חַיִּים הַרְבֵּה מֵעֵבֶר לַגֹּדֶל שֶׁלָּהּ, הָיָה הַדָּבָר בְּדֶרֶךְ נֵס. וְשׁוֹאֵל הָרַמְבָּ"ן, אִם כָּךְ מַדּוּעַ טָרַח נֹחַ לִבְנוֹת תֵּבָה כָּל כָּךְ גְּדוֹלָה, הֲרֵי הָיָה יָכוֹל לִבְנוֹת תֵּבָה קְטַנָּה, וְיֵעָשֶׂה נֵס וְיִכָּנְסוּ הַחַיּוֹת לְתוֹכָהּ? אֶלָּא קֹדֶם אָדָם עוֹשֶׂה מָה שֶׁבִּיכָלְתּוֹ, וְאָז ה' מְסַיֵּעַ.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אהבתם? שתפו!

רוצים לקבל עדכונים שוטפים על לימוד חדש?

הירשמו עכשיו לרשימת התפוצה שלנו!