אכילת בשר ויין בתשעת הימים בסיום מסכת

[קרדיט צילום: שמוליק ש., מתוך אתר פיקיויקי]

שאלה:

כידוע, בתשעת הימים נוהגים לא לאכול בשר ולשתות יין. מה הדין בסעודת מצוה, כגון סעודת סיום מסכת, הנערכת בתשעת הימים?

תשובה:

ההיתר להשתתף בסעודת מצווה ועל מי מהמשתתפים הוא חל

גם בתשעת הימים, אם מדובר בסעודת מצוה, מותרת אכילת בשר ושתיית יין (רמ"א, או"ח, תקנא, י).

האם ההיתר מתייחס לכל האנשים שבסעודה, או רק למניין מצומצם?

לעניין זה פוסק הרמ"א, שיש לחלק בין שתי תקופות:

כל עוד לא הגיע ממש השבוע שחל בו תשעה באב (כלומר, כאשר אנו מצויים אחרי ר"ח אב, אך עוד לפני שהגיע השבוע שחל בו תשעה באב), ההיתר הוא רחב, ומתייחס לכל האנשים "השייכים לסעודה", דהיינו, האנשים שהיו הולכים לסעודה גם בזמן אחר, מחמת קרבה או ידידות (ולא אנשים המגיעים לסעודה כדי לנצל את ההיתר).

לעומת זאת, משנכנס השבוע שחל בו תשעה באב, מחמירים יותר, ואין מתירים אלא לבעלי המצוה וקרוביהם (קרובים ברמת קרבה כזו שהם פסולים לעדות- משנה ברורה), ומלבדם מותר להוסיף עשרה משום רעות, והשאר יאכלו רק מאכלים שאינם בשר ויין.

[בשנה שבה תשעה באב חל ביום ראשון, או שחל בשבת ונדחה לראשון, נמצא שכל השבוע שלפני כן אינו נחשב "שבוע שחל בו תשעה באב", שהרי ימים אלה הם לפני שבת, ותשעה באב אחרי שבת, כך שאין זה באותו שבוע. לכן, החומרות האמורות לעיל ביחס לשבוע שחל בו תשעה באב (שמותר רק מניין מצומצם וכו') אינה נוהגת בשנים שבהן תשעה באב חל ביום ראשון בשבוע, או חל בשבת ונדחה לראשון (פסקי תשובות, תקנא, אות לח ואות כג); בשנים כאלה, כל השייכים לסעודה מותרים בבשר ויין].

מה נחשב ל"סעודת מצווה" ומה דין בר מצוה?

הדוגמאות שמביא הרמ"א ל"סעודת מצווה" כאמור לעיל, הן סעודת מילה, פדיון הבן וסיום מסכת (בתנאי שאדם זה אכן רגיל באופן כללי לעשות סעודה בעת סיום מסכת- מ"ב, ס"ק עג).

מה בדבר סעודת בר-מצוה? מובא בפסקי תשובות שגם היא נחשבת לסעודת מצוה אם היא בזמנה, כלומר ביום שנעשה הנער בן י"ג. וגם אם לא נעשתה בזמנה מחמת אונס וכדומה, אם הנער דורש, ניתן להחשיב זאת כסעודת מצוה (שם).

סיום מסכת כסעודת מצווה

לעניין סיום מסכת מדגיש המשנה ברורה, שאין למהר את סיום המסכת או לאחר את סיום המסכת במיוחד לתשעת הימים כדי שיוכל לנצל את ההיתר (ועיין הערה[1]).

אך כאן עולה השאלה, מה הדין במצב גבולי, שבו מצד אחד אדם אינו מאחר או ממהר את הסיום עצמו כדי לכוונו לתשעת הימים, אך מצד שני, מלכתחילה הוא בחר ללמוד מסכת באופן שתיגמר בתשעת הימים. במקרה כזה מעלה ערוך השולחן בסעיף כח אפשרות להקל ("ויש שלומדים לכתחילה מסכת כדי לעשות סיום בימים אלו, ודבר זה אפשר כדאי לעשות, שעל ידי זה יעסוק בתורה וכו'").

[1] ואמנם בפסקי תשובות מביא בשם מספר רבנים, חסידיים בעיקר, שהיו נוהגים למהר או לאחר את סיום המסכת במיוחד, אך הוא מסיים שאין לנהוג כך אלא מי שיש לו קבלה מרבו בדבר, שאם לא כן, אין לזוז מסתימת קביעת הפוסקים, שאין למהר או לאחר את סיום המסכת במיוחד.