דברי תורה לילדים ונוער – פרשת בהעלותך

וְאֶתְנָה אֶת הַלְּוִיִּים, נְתוּנִים לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו, מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לַעֲבֹד אֶת עֲבֹדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּאֹהֶל מוֹעֵד, וּלְכַפֵּר עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְלֹא יִהְיֶה בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל נֶגֶף, בְּגֶשֶׁת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל הַקֹּדֶשׁ (ח, יט)

הַבִּטּוּי "בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" חוֹזֵר בְּפָסוּק זֶה חָמֵשׁ פְּעָמִים. וּמַסְבִּיר רַשִׁ"י, שֶׁהַסִּבָּה הִיא לְהַרְאוֹת כַּמָּה יִשְׂרָאֵל חֲבִיבִים לִפְנֵי הקב"ה, וְלָכֵן מַזְכִּיר אוֹתָם חָמֵשׁ פְּעָמִים, כְּמִסְפַּר חֲמִשָּׁה חֻמְשֵׁי תּוֹרָה.

שְׁתֵּי שְׁאֵלוֹת יֵשׁ כָּאן: שְׁאֵלָה אַחַת, לָמָּה דַּוְקָא בְּפָסוּק זֶה פִּתְאוֹם נִזְכָּרִים בְּנֵי יִשְׂרָאֵל חָמֵשׁ פְּעָמִים לְהַרְאוֹת אֶת חִבָּתָם, הֲרֵי יֵשׁ פְּסוּקִים רַבִּים אֲחֵרִים שֶׁמְּדַבְּרִים עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל? וּשְׁאֵלָה שְׁנִיָּה, לָמָּה דַּוְקָא חָמֵשׁ פְּעָמִים כְּמִסְפַּר חֲמִשָּׁה חֻמְשֵׁי תּוֹרָה, הֲרֵי יֵשׁ גַּם מִסְפָּרִים אֲחֵרִים חֲשׁוּבִים, כְּמוֹ שִׁשָּׁה סִדְרֵי מִשְׁנָה, שְׁנֵי לוּחוֹת הַבְּרִית וְכוּ'?

וְהַתְּשׁוּבָה הִיא כָּךְ: הַפָּסוּק הַזֶּה, וְהַפְּסוּקִים שֶׁלְּפָנָיו, עוֹסְקִים בַּכִּשָּׁלוֹן שֶׁל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, שֶׁעַד עַכְשָׁו עֲבוֹדַת הַקָּרְבָּנוֹת הָיְתָה נַעֲשֵׂית עַל יָדָם (עַל יְדֵי הַבְּכוֹר בְּכָל מִשְׁפָּחָה), וְעַכְשָׁו בִּגְלַל חֵטְא הָעֵגֶל עָבְרָה הָעֲבוֹדָה לְשֵׁבֶט לֵוִי. וְהָיָה אֶפְשָׁר לַחֲשֹׁב, שֶׁבִּגְלַל הַכִּשָּׁלוֹן הַזֶּה בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הוֹפְכִים לִהְיוֹת פָּחוֹת חֲבִיבִים לִפְנֵי הקב"ה. לָכֵן בָּא הַפָּסוּק לְהַדְגִּישׁ, שֶׁגַּם בְּשָׁעָה זוֹ, הֵם חֲבִיבִים לְפָנָיו כַּחֲמִשָּׁה חֻמְּשֵׁי תּוֹרָה (כָּךְ מַסְבִּיר הַ"עִקַּר שִׂפְתֵי חֲכָמִים").

וּלְפִי זֶה מֻסְבָּר גַּם לָמָּה דַּוְקָא חֲמִשָּׁה חֻמְשֵׁי תּוֹרָה: בְּסֵפֶר תּוֹרָה, אִם חֲסֵרָה אֲפִלּוּ אוֹת אַחַת, זֶה פּוֹסֵל אֶת כָּל הַסֵּפֶר. וְאִם כָּךְ, יוֹצֵא שֶׁלְּכָל אוֹת וְאוֹת בִּפְנֵי עַצְמָהּ יֵשׁ חֲשִׁיבוּת עֲצוּמָה, וְלַמְרוֹת שֶׁזּוֹ "רַק אוֹת אַחַת" זֶה שָׁקוּל כְּמוֹ כָּל הַסֵּפֶר. וְכָךְ גַּם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לְכָל אֶחָד בִּפְנֵי עַצְמוֹ יֵשׁ חֲשִׁיבוּת גְּדוֹלָה לִפְנֵי הקב"ה, כְּמוֹ שֶׁיֵּשׁ חֲשִׁיבוּת לַכְּלָל כֻּלּוֹ (הָרַב שְׁמוּאֵל גְּלִיק שְׁלִיטָ"א).

וְכִי יָגוּר אִתְּכֶם גֵּר, וְעָשָׂה פֶּסַח לה' (ט, יד)

הַפָּסוּק בָּא לְלַמֵּד, שֶׁגֵּר צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת אֶת הַפֶּסַח כְּמוֹ כָּל יְהוּדִי אַחֵר.

שׁוֹאֵל הָאוֹר הַחַיִּים, לָמָּה הַתּוֹרָה מַדְגִּישָׁה אֶת זֶה דַּוְקָא בַּמִּצְוָה שֶׁל פֶּסַח? הֲרֵי זֶה הַכְּלָל הָרָגִיל בְּכָל הַמִּצְווֹת, שֶׁגֵּר נֶחֱשָׁב כִּיהוּדִי לְכָל דָּבָר וְעָלָיו לְקַיֵּם כָּל מִצְוָה שֶׁיְּהוּדִי צָרִיךְ לְקַיֵּם?

וְעוֹנֶה הָאוֹר הַחַיִּים, שֶׁחִיּוּב גֵּר בְּפֶסַח הוּא חִדּוּשׁ מְיֻחָד; כִּי הָיָה אֶפְשָׁר לַחֲשֹׁב, שֶׁבִּגְלַל שֶׁהַגֵּר לֹא נִגְאַל מִמִּצְרַיִם, וְגַם אֲבוֹתָיו לֹא נִגְאֲלוּ מִמִּצְרַיִם (שֶׁהֲרֵי לֹא הָיוּ שָׁם, אֶלָּא הִצְטָרְפוּ לְעַם יִשְׂרָאֵל מְאֻחָר יוֹתֵר), והקב"ה גַּם לֹא פָּסַח עַל בָּתֵּי אֲבוֹתָיו בְּמִצְרַיִם כְּמוֹ שֶׁפָּסַח עַל בָּתֵּי עַם יִשְׂרָאֵל, לָכֵן לֹא יִהְיֶה חַיָּב בְּפֶסַח; לָכֵן בָּא הַכָּתוּב לְהַדְגִּישׁ, שֶׁגֵּר חַיָּב בְּפֶסַח בְּכָל הַדִּינִים בְּדִיּוּק כְּמוֹ יִשְׂרָאֵל.

וּמַדּוּעַ בֶּאֱמֶת הַגֵּר עוֹשֶׂה אֶת הַפֶּסַח כְּמוֹ יִשְׂרָאֵל, אִם אֲבוֹתָיו לֹא נִגְאֲלוּ כְּלָל מִמִּצְרַיִם וְלֹא הָיוּ שָׁם? מַסְבִּיר הָאוֹר הַחַיִּים: כְּשֶׁהַגֵּר מִתְגַּיֵּר, הוּא נִכְנָס לִקְדֻשָּׁה. וְכָל הַקְּדֻשָּׁה הַזֹּאת אֶפְשָׁרִית רַק בִּזְכוּת יְצִיאַת מִצְרַיִם, שֶׁהוֹצִיא הקב"ה אֶת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם וְהָפַךְ אוֹתָם לְעַם ה'. וְלָכֵן יוֹצֵא, שֶׁגַּם הַגֵּר עַצְמוֹ נִגְאַל בְּמִצְרַיִם, כִּי בְּלִי הַקְּדֻשָּׁה שֶׁהִתְחַדְּשָׁה לְעַם יִשְׂרָאֵל בִּיצִיאַת מִצְרַיִם, גַּם הוּא לֹא הָיָה יָכוֹל לְהִצְטָרֵף לִקְדֻשָּׁה זוֹ.

וְהָאִישׁ מֹשֶׁה עָנָיו מְאֹד מִכֹּל הָאָדָם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה (יב, ג)

בַּפְּסוּקִים הַקּוֹדְמִים, מְתֹאָר שֶׁאַהֲרֹן וּמִרְיָם דִּבְּרוּ דִּבְרֵי בִּקֹּרֶת נֶגֶד מֹשֶׁה רַבֵּנוּ, עַל כָּךְ שֶׁמֹּשֶׁה הִפְסִיק לִהְיוֹת עִם אִשְׁתּוֹ כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לְהִתְקַדֵּשׁ וּלְדַבֵּר עִם הקב"ה. עַל כָּךְ אָמְרוּ אַהֲרֹן וּמִרְיָם, שֶׁהַדָּבָר לֹא רָאוּי, וְעֻבְדָּה שֶׁגַּם הֵם מְדַבְּרִים עִם הקב"ה וְאֵינָם נוֹהֲגִים כְּמֹשֶׁה. וּבַפְּסוּקִים לְאַחַר מִכֵּן נוֹזֵף הקב"ה עַל אַהֲרֹן וּמִרְיָם וּמַסְבִּיר לָהֶם, שֶׁדַּרְגַּת הַנְּבוּאָה שֶׁל מֹשֶׁה שׁוֹנָה לְגַמְרֵי מִדַּרְגַּת הַנְּבוּאָה שֶׁלָּהֶם, וְדַרְגַּת הַקְּדֻשָּׁה שֶׁלּוֹ שׁוֹנָה.

אֶלָּא שֶׁנִּשְׁאֶלֶת הַשְּׁאֵלָה, לָמָּה בְּתוֹךְ כָּל הַסִּפּוּר הַזֶּה מֻזְכֶּרֶת כָּאן בַּפָּסוּק פִּתְאוֹם הָעֲנָוָה הַגְּדוֹלָה שֶׁל מֹשֶׁה רַבֵּנוּ, "וְהָאִישׁ מֹשֶׁה עָנָיו מְאֹד"? אֵיךְ תֵּאוּר זֶה קָשׁוּר לְסִפּוּר הַמַּעֲשֶׂה? נֶאֶמְרוּ עַל כָּךְ כַּמָּה תְּשׁוּבוֹת:

א. הָאִבְּן עֶזְרָא מַסְבִּיר כָּךְ: אַהֲרֹן וּמִרְיָם חָשְׁבוּ שֶׁהַסִּבָּה לְמַעֲשֵׂי מֹשֶׁה (שֶׁהִפְסִיק לִהְיוֹת עִם אִשְׁתּוֹ כְּדֵי לְדַבֵּר עִם הקב"ה) הִיא מִצַּד גַּאֲוָה מְסֻיֶּמֶת מִצִּדּוֹ, וְעַל כָּךְ הָיְתָה הַבִּקֹּרֶת שֶׁלָּהֶם. וְלָכֵן מַדְגִּישׁ הַפָּסוּק, כַּמָּה בִּקֹּרֶת זוֹ לֹא הָיְתָה נְכוֹנָה, כִּי לְהֵפֶךְ – "הָאִישׁ מֹשֶׁה עָנָיו מְאוֹד".

ב. הָאוֹר הַחַיִּים מַסְבִּיר כָּךְ: הֲרֵי בַּפְּסוּקִים הַבָּאִים, הקב"ה מֵשִׁיב לְאַהֲרֹן וּמִרְיָם שֶׁדַּרְגַּת הַנְּבוּאָה וְהַקְּדֻשָּׁה שֶׁל מֹשֶׁה, שׁוֹנָה מִכָּל שְׁאָר הַנְּבִיאִים, וְזוֹ הַסִּבָּה לְמַעֲשָׂיו. וְכָאן עוֹלָה הַשְּׁאֵלָה, לָמָּה מֹשֶׁה רַבֵּנוּ בְּעַצְמוֹ לֹא הִסְבִּיר זֹאת לְאַהֲרֹן וּמִרְיָם? עַל כָּךְ עוֹנֶה הַפָּסוּק, שֶׁמֹּשֶׁה רַבֵּנוּ לֹא רָצָה לְפָרֵט בִּפְנֵיהֶם אֶת מַעֲלוֹתָיו, כִּי "הָאִישׁ מֹשֶׁה עָנָיו מְאֹד מִכֹּל הָאָדָם עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה".

[פֵּרוּשׁ דּוֹמֶה כּוֹתֵב הָאַדְמוֹ"ר מִסְּטְרִיקוֹב: הַתּוֹרָה בָּאָה לְהָשִׁיב לַשְּׁאֵלָה, אֵיךְ בִּכְלָל טָעוּ אַהֲרֹן וּמִרְיָם מִלְּכַתְּחִלָּה, וְהִשְׁווּ אֶת נְבוּאַת מֹשֶׁה לִנְבוּאַת נְבִיאִים אֲחֵרִים? הַאִם לֹא רָאוּ בְּעַצְמָם שֶׁדַּרְגַּת הַנְּבוּאָה שֶׁל מֹשֶׁה רַבֵּנוּ שׁוֹנָה לְגַמְרֵי מִכָּל שְׁאַר הַנְּבִיאִים? לָכֵן מַקְדִּים הַפָּסוּק, וְהָאִישׁ מֹשֶׁה עָנָיו וְכוּ' – מֹשֶׁה הִסְתִּיר אֶת מַעֲלוֹתָיו, וְאָמְנָם יָדְעוּ שֶׁגָּדוֹל הוּא, אַךְ גְּדֻלָּתוֹ הָאֲמִתִּית לְעָמְקָהּ, הָיְתָה יְדוּעָה רַק לוֹ עַצְמוֹ (וְכָךְ מַסְבִּיר גַּם הָרַב שִׁמְשׁוֹן רְפָאֵל הִירְשׁ בְּאַחַד הַפֵּרוּשִׁים)].

ג. וְהָרַמְבָּ"ן מַסְבִּיר, שֶׁהַפָּסוּק בָּא לְהַגִּיד מַדּוּעַ נֶעֶנְשָׁה מִרְיָם. שֶׁלֹּא נַחֲשֹׁב, שֶׁסִּבַּת הָעֹנֶשׁ הָיְתָה בִּגְלַל שֶׁמֹּשֶׁה רַבֵּנוּ הִקְפִּיד וְכָעַס שֶׁפָּגְעוּ בִּכְבוֹדוֹ. לְהֵפֶךְ, מֹשֶׁה הָיָה עָנָיו וְלֹא הִקְפִּיד כְּלָל עַל כְּבוֹדוֹ וּמָחַל בְּלֵב שָׁלֵם (וְלָכֵן מַדְגִּישָׁה הַתּוֹרָה "וְהָאִישׁ מֹשֶׁה עָנָו"), אַךְ הקב"ה הוּא שֶׁהִקְפִּיד עַל כְּבוֹדוֹ שֶׁל מֹשֶׁה רַבֵּנוּ, וְלָכֵן הֶעֱנִישׁ אֶת מִרְיָם.

[וּלְפִי זֶה גַּם מוּבָן מַדּוּעַ מַדְגִּישׁ הַכָּתוּב בְּפָסוּק ב', לְאַחַר דִּבְרֵי מִרְיָם וְאַהֲרֹן, "וַיִּשְׁמַע ה'". הֲרֵי לִכְאוֹרָה בָּרוּר שֶׂה' שָׁמַע, וּמָה בָּא הַפָּסוּק לוֹמַר? אֶלָּא לְלַמֵּד, שֶׁלַּמְרוֹת שֶׁמֹּשֶׁה לֹא הִקְפִּיד עַל כְּבוֹדוֹ, אַךְ הקב"ה שָׁמַע וְהִקְפִּיד].

וְהָאִישׁ מֹשֶׁה עָנָיו מְאֹד (יב, ג)

בַּגְּמָרָא בְּמַסֶּכֶת סוֹטָה, מְסֻפָּר שֶׁרַב יוֹסֵף אָמַר עַל עַצְמוֹ שֶׁהוּא "עָנָו" (שָׁם בַּגְּמָרָא מְסֻפָּר, שֶׁאֲנָשִׁים הָיוּ רְגִילִים לוֹמַר, שֶׁלְּאַחַר שֶׁנִּפְטַר רַבִּי יְהוּדָה הַנָּשִׂיא, כְּבָר אֵין בָּעוֹלָם עֲנָוָה. וְרַב יוֹסֵף לֹא קִבֵּל זֹאת, וְאָמַר, אַל תֹּאמְרוּ שֶׁבָּטְלָה הָעֲנָוָה, כִּי אֲנִי עָנָיו).

וּמִכָּאן מוֹכִיחַ הַנְּצִי"ב, בְּפֵרוּשׁוֹ "הַעֲמֵק דָּבָר", שֶׁהַתֹּאַר "עָנָו" אֵינוֹ בָּא לְתָאֵר אָדָם שֶׁאֵינוֹ מַכִּיר אֶת הָעֵרֶךְ שֶׁל עַצְמוֹ אוֹ שֶׁאֵינוֹ מוּדָע לְמַעֲלוֹתָיו. אֶלָּא הַתֹּאַר עָנָיו מְתָאֵר אָדָם שֶׁמּוֹחֵל עַל כְּבוֹדוֹ, וְאֵינוֹ מִתְנַשֵּׂא עַל אֲחֵרִים בִּגְלַל מַעֲלוֹתָיו [וּכְמוֹ שֶׁכָּתַב עַל כָּךְ הָרַב יוֹנָתָן זַקְס זצ"ל, הָרַב הָרָאשִׁי שֶׁל אַנְגְּלִיָּה, שֶׁ"עֲנָוָה, אֵין פֵּרוּשָׁהּ לַחֲשֹׁב אֶת עַצְמְךָ פָּחוֹת, אֶלָּא לַחֲשֹׁב עַל עַצְמְךָ פָּחוֹת"].