כָּל פְּקוּדֵי הַלְּוִיִּים… מִבֶּן חֹדֶשׁ וָמַעְלָה… שְׁנַיִם וְעֶשְׂרִים אֶלֶף (ג, לט)
שׁוֹאֵל הָרַמְבָּ"ן, אֵיךְ יִתָּכֵן שֶׁמִּסְפַּר הָאֲנָשִׁים בְּשֵׁבֶט לֵוִי הָיָה כָּל כָּךְ קָטָן לְעֻמַּת שְׁאָר הַשְּׁבָטִים? הֲרֵי אֵצֶל שְׁאָר הַשְּׁבָטִים חוּץ מִשֵּׁבֶט לֵוִי, הַסְּפִירָה הָיְתָה רַק מִבֶּן עֶשְׂרִים וָמַעְלָה, וּבְכָל זֹאת הִגִּיעַ הַמִּסְפָּר לְכַמָּה עֶשְׂרוֹת אֲלָפִים, וְאִלּוּ אֵצֶל שֵׁבֶט לֵוִי, כָּל אֶחָד נִסְפַּר כְּבָר מִגִּיל חֹדֶשׁ, וּבְכָל זֹאת הַמִּסְפָּר הָיָה רַק עֶשְׂרִים וּשְׁנַיִם אֶלֶף. אֵיךְ יִתָּכֵן הַדָּבָר?
עוֹנֶה הָרַמְבָּ"ן: כְּשֶׁהָיוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם, בֵּרֵךְ אוֹתָם הקב"ה בְּרָכָה מְיֻחֶדֶת, שֶׁבִּזְכוּת הַצַּעַר וְהָעַבְדוּת, יִזְכּוּ לִגְדֹּל וּלְהִתְרַבּוֹת, וְכָךְ נֶאֱמַר בַּפָּסוּק "וְכַאֲשֶׁר יַעֲנוּ אוֹתוֹ, כֵּן יִרְבֶּה וְכֵן יִפְרֹץ" (שְׁמוֹת א, יב). וְעַל יְדֵי בְּרָכָה זוֹ, גָּדְלוּ וְהִתְרַבּוּ. אַךְ שֵׁבֶט לֵוִי הֲרֵי לֹא עָבַד בְּמִצְרַיִם עֲבוֹדַת פֶּרֶךְ, וְכָךְ הַבְּרָכָה הַמְּיֻחֶדֶת "וְכַאֲשֶׁר יְעַנּוּ אוֹתוֹ, כֵּן יִרְבֶּה וְכֵן יִפְרֹץ" לֹא הָיְתָה עַל שֵׁבֶט לֵוִי, וְלָכֵן הַמִּסְפָּר שֶׁלּוֹ הָיָה קָטָן יַחֲסִית לִשְׁאַר הַשְּׁבָטִים.
וְעַל שֻׁלְחַן הַפָּנִים יִפְרְשׂוּ בֶּגֶד תְּכֵלֶת וְנָתְנוּ עָלָיו אֶת הַקְּעָרֹת וְאֶת הַכַּפֹּת (ד, ז)
הַתּוֹרָה מְתָאֶרֶת אֵיךְ לָקְחוּ אֶת כְּלֵי הַמִּשְׁכָּן כַּאֲשֶׁר נָסְעוּ מִמָּקוֹם לְמָקוֹם בַּמִּדְבָּר. בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הָיוּ מְכַסִּים אֶת הַכֵּלִים, וְלוֹקְחִים אוֹתָם יַחַד אִתָּם.
וְאִם נִתְבּוֹנֵן בַּפְּסוּקִים נִרְאֶה, שֶׁיֵּשׁ הֶבְדֵּל בֵּין הַדֶּרֶךְ שֶׁבָּהּ כִּסּוּ אֶת הַשֻּׁלְחָן וְכֵלָיו, לְבֵין הַדֶּרֶךְ שֶׁבָּהּ כִּסּוּי אֶת הַמְּנוֹרָה וְכֵלֶיהָ: אֶת הַמְּנוֹרָה וְאֶת כָּל הַכֵּלִים שֶׁבְּיַחַד אִתָּהּ (הַכֵּלִים שֶׁבָּהֶם מְנַקִּים אֶת הַנֵּרוֹת וְכַדּוֹמֶה), כִּסּוּ בְּכִסּוּי אֶחָד כּוֹלֵל בְּלִי לְהַפְרִיד בֵּין הַמְּנוֹרָה לִשְׁאָר הַכֵּלִים. וּלְעֻמַּת זֹאת אֵצֶל הַשֻּׁלְחָן וְכֵלָיו (הַקְּעָרוֹת שֶׁעַל הַשֻּׁלְחָן וְכַדּוֹמֶה), חוּץ מֵהַכִּסּוּי הַכּוֹלֵל שֶׁהָיָה עַל הַכֹּל, הָיָה גַּם כִּסּוּי נִפְרָד לַשֻּׁלְחָן, שֶׁהִפְרִיד בֵּינוֹ לְבֵין כָּל הַכֵּלִים הָאֲחֵרִים (כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּפָסוּק ז, "וְעַל שֻׁלְחַן הַפָּנִים יִפְרְשׂוּ בֶּגֶד תְּכֵלֶת; וְנָתְנוּ עָלָיו אֶת הַקְּעָרֹת…"). מָה הַסִּבָּה לַהֶבְדֵּל זֶה?
מַסְבִּיר הַנְּצִי"ב: הַשֻּׁלְחָן מְסַמֵּל מַלְכוּת, וְהַמְּנוֹרָה מְסַמֶּלֶת תּוֹרָה. הַמֶּלֶךְ, צָרִיךְ מִצַּד אֶחָד לְהִתְיַעֵץ עִם הָאֲנָשִׁים שֶׁלּוֹ וְלֹא לִהְיוֹת מְנֻתָּק מֵהֶם, אֲבָל מִצַּד שֵׁנִי צָרִיךְ גַּם לִשְׁמֹר עַל מֶרְחָק מֵהֶם כְּדֵי שֶׁיְּפַחֲדוּ מִמֶּנּוּ. וְלָכֵן חוּץ מֵהַכִּסּוּי הַכּוֹלֵל, הָיָה גַּם כִּסּוּי נִפְרָד לַשֻּׁלְחָן, שֶׁהִבְדִּיל בֵּינוֹ לְבֵין הַכֵּלִים. לְעֻמַּת זֹאת הָרַב, שֶׁמְּלַמֵּד תּוֹרָה, צָרִיךְ לִהְיוֹת בְּקֶשֶׁר רָצוּף עִם הַתַּלְמִידִים, וְלֹא לִהְיוֹת "נִפְרָד" מֵהֶם אֶלָּא לְהֵפֶךְ, לִהְיוֹת אִתָּם בְּאֹפֶן שׁוֹטֵף כְּדֵי שֶׁיּוּכְלוּ לִהְיוֹת מֻשְׁפָּעִים מִמֶּנּוּ כַּמָּה שֶׁיּוֹתֵר וְלִלְמֹד מִדְּרָכָיו. לָכֵן, הַמְּנוֹרָה וְכֵלֶיהָ מְכֻסִּים בְּכִסּוּי אֶחָד לְלֹא הֶבְדֵּל.