שאלה:
אדם אכל סעודה שלישית בשבת של ערב ראש חודש (כלומר, ראש חודש חל ביום ראשון, והוא אוכל סעודה שלישית בשבת שלפני יום ראשון). כעת הוא בא לברך ברכת המזון, לאחר שכבר הגיע הלילה. האם יאמר "רצה" (שהרי זוהי סעודה שלישית של שבת) או שיאמר "יעלה ויבוא" (שהרי כעת הוא בראש חודש)? והאם ייתכן שיאמר את שניהם, או שיש כאן סתירה?
התשובה בקצרה:
אם סיים לאכול את הלחם שבסעודה לפני שהגיעה חשכה (הכוונה לצאת הכוכבים, ולא לשקיעה – פסקי תשובות), ולאחר חשיכה לא אכל לחם (או שעל כל פנים לא אכל לאחר חשיכה לחם בשיעור של כזית), במקרה כזה יאמר רק "רצה" ולא יאמר "יעלה ויבוא".
ואם המשיך לאכול פת גם אחרי חשכה, והמשך זה היה בשיעור של כזית, כאן נחלקו הדעות: לפי המגן אברהם ועוד, יאמר רק יעלה ויבוא ולא רצה (כי אדם אינו יכול לסתור את עצמו ולשייך את אותו זמן מצד אחד לשבת ומצד שני לראש חודש שחל למחרת, ולכן יעדיף את יעלה ויבוא על פני רצה, כי סוף סוף עכשיו ראש חודש וגם אכל כזית פת לאחר צאת הכוכבים); לפי הב"ח יאמר רק רצה; ולפי הט"ז, יכול לומר את שניהם, גם יעלה ויבוא וגם רצה, ואין כאן שום סתירה.
וכתב הקיצור שולחן ערוך, שמחמת מחלוקת זו (מה הדין כשאכל פת אחרי שחשכה), נוהגים להימנע מאכילת פת לאחר שחשכה, וכך אין נכנסים למחלוקת. דהיינו, על האדם לנהוג כך: לאכול סעודה שלישית, לסיים את הפת לפני שחשכה, ולומר רק רצה ולא יעלה ויבוא.
[ואם בכל זאת אכל לאחר שחשכה, עיין להלן בתשובה המורחבת].
התשובה ביתר הרחבה (על פי משנה ברורה בסוף סימן קפח, ופסקי תשובות שם):
אם לא אכל כזית פת לאחר שחשכה, דהיינו, לאחר זמן צאת הכוכבים, אזי יאמר רק רצה, ולא יאמר יעלה ויבוא [על פי משנה ברורה, קפח תחילת ס"ק לג; ובפסקי תשובות בהערה 81 מבואר שמה שכותב המשנה ברורה "לילה" הכוונה לצאת הכוכבים, ולא לשקיעה; ועיין שם עוד בפסקי תשובות בהערה 80, שמה שקובע הוא דווקא אכילת "פת" לאחר צאת הכוכבים, ולא משנה אם אכל דברים אחרים לאחר צאת הכוכבים].
אך אם כן אכל כזית פת לאחר צאת הכוכבים, כבר חלה עליו החובה לומר יעלה ויבוא, ונשאלת השאלה, מה יאמר, יעלה ויבוא, או רצה, או שניהם. המשנה ברורה מביא את דעת המגן אברהם, שלפיה יאמר רק יעלה ויבוא, ולא רצה (והטעם, כי עצם דין זה שאומרים רצה על סעודת שבת גם כשמברך לאחר שחשכה, אינו דין ברור ושנוי במחלוקת, ולכן כאן רצה נדחה מפני יעלה ויבוא). ולאחר מכן מביא המשנה ברורה את דעת הט"ז, שיכול לומר גם יעלה ויבוא וגם רצה ואין הדברים סותרים. ומלבד זה יש גם דעה שלישית (שאינה מובאת במשנה ברורה) והיא דעת הב"ח, שיאמר רק רצה ולא יעלה ויבוא, כי הולכים אחר תחילת הסעודה.
בגלל מחלוקת זו, פסק הקיצור שולחן ערוך (מד, יז) שבשבת שחלה לפני ראש חודש נוהגים להימנע מאכילת פת לאחר שחשכה, וכך אין נכנסים למחלוקת. דהיינו, על האדם לנהוג כך: לאכול סעודה שלישית, לסיים לפני שחשכה, ולומר רק רצה ולא יעלה ויבוא.
וב"פסקי תשובות" סימן קפח סעיף כא מובא, ש"נחלקו קהילות ישראל לשני מנהגים":
יש אכן נוהגים כקיצור שולחן ערוך, שלא לאכול כזית פת לאחר חשכה כדי לא להיכנס למחלוקת. ומוסיף על כך הפסקי תשובות שלפי הנוהגים כך, אם בכל זאת אירע שלא הקפיד על כך וכן אכל כזית פת משחשכה, יאמר יעלה ויבוא ולא רצה;
אך יש נוהגים שאדרבה, כן אוכלים כזית פת לאחר שחשכה, ואומרים גם יעלה ויבוא וגם רצה, כי סוברים שהלכה כשיטה שאין שום סתירה בין הדברים, ומי שאוכל כזית פת לאחר צאת הכוכבים, יכול לומר גם רצה וגם יעלה ויבוא.
[ובלשונו- "ולהלכה נחלקו קהילות ישראל לשני מנהגים, יש הנוהגים להקפיד שלא לאכול פת לאחר שהחשיך (ומאריך שם בהערה שהכוונה לצאת הכוכבים, לא לשקיעה), ואז אין מזכירים אלא של שבת, ואם אכלו פת בלילה מזכירים של ר"ח בלבד, ויש הנוהגים להקפיד בדווקא לאכול כזית פת גם בלילה כדי שיוכלו להזכיר גם רצה וגם יעלה ויבוא וכדעת הט"ז. אך אם לא אכלו כזית בלילה אין מזכירין אלא רצה". ועיין שם בהערות למטה שמביא דעות ומנהגים נוספים שלא הזכרנו לעיל].