שאלה:

מה קודם, לבישת טלית או הנחת תפילין, ומדוע?

התשובה בקצרה:

קודם יש ללבוש טלית ולאחר מכן תפילין, על פי הכלל "מעלים בקודש".

התשובה ביתר הרחבה:

א. פסק השו"ע

השו"ע פוסק (או"ח, כה, א) "אחר שלבש טלית מצויץ, יניח תפילין, שמעלין בקודש".

דהיינו, השו"ע פוסק שהסדר הוא שקודם יש ללבוש טלית ורק אח"כ להניח תפילין; ושההסבר לכך הוא על פי הכלל "מעלים בקודש", הוי אומר, יש לעלות מהקדושה הפחותה אל הקדושה הגבוהה; ומכיוון שקדושת התפילין גבוהה מקדושת הטלית, לכן פותחים בלבישת טלית וממשיכים אל הנחת התפילין.

ב. קושית האחרונים

אלא שכבר הקשו על כך האחרונים (וקושיה זו מובאת בהרחבה בשו"ת שאגת אריה, סימן כ"ח), כיצד ניתן לומר שהכלל הוא לפתוח בקדושה הנמוכה יותר ולסיים בגבוהה? הרי הכלל בש"ס הוא הפוך, שיש לפתוח בקדושה הגבוהה יותר! שכן מבואר במפורש במשנה במס' זבחים (י, ב), "כל המקודש מחברו קודם את חברו"; וכגון, אם עומדים לפני אדם שני קרבנות, עליו להקדים את הקרבן שקדושתו גבוהה יותר, כמבואר שם. ואם כן, כיצד כותב השולחן ערוך שיש להקדים תחילה דווקא את המקודש פחות, על פי הכלל "מעלים בקודש"?!

ומכוח קושיה זו אכן חולק השאגת אריה על השו"ע. לשיטתו, הכלל "מעלים בקודש", שעליו מסתמך השו"ע, אינו קשור כלל להקדמת מצווה אחת למצווה אחרת, אלא הוא נוגע רק לעניין שינוי מקדושה אחת לקדושה אחרת; ולמשל, קלף ששימש לספר תורה, אין משתמשים בו למזוזה, כי קדושת ספר תורה גבוהה יותר, ו"מעלים בקודש ואין מורידים". אבל לעניין הקדמת מצווה למצווה, לא נאמר הכלל "מעלים בקודש", אלא אדרבה, המקודש מחברו קודם לחברו.

אך למעשה פוסקים כשו"ע, וכך עולה מדברי המשנה ברורה. אלא שבאמת, דברי השולחן ערוך טעונים הסבר, כיצד אכן מתיישבים דבריו עם המשנה במסכת זבחים, שם מבואר שכל המקודש מחברו קודם לחברו? להלן נביא את יישוב האחרונים לכך.

ג. יישוב שיטת השולחן ערוך

כדי ליישב את השאלה על השולחן ערוך, כותבים האחרונים, ובראשם הגר"א בפירושו לשו"ע, שאין כוונת השו"ע לומר, שתמיד כאשר לפנינו שני דברים, יש להתחיל בדבר שקדושתו נמוכה; אלא הדגש כאן הוא על קדושתו של האדם המתקדש, שהיא זו שצריכה להיות בסדר עולה; דהיינו, כשהאדם עושה דברים המקדשים אותו, והוא הולך ומתקדש (כמו כאן, על ידי טלית ותפילין), סדר הקדושה שלו צריך להיות סדר קדושה עולה, מקדושה לקדושה, על פי הכלל "מעלים בקודש", ואדם מתקדש יותר על ידי הנחת התפילין מאשר על ידי לבישת הטלית, ועל כן קודם ילבש הטלית ואח"כ יניח התפילין.

וביתר הסבר, עומק הדברים הוא כך: כאשר מדובר בשתי מצוות נפרדות שיש לקיים, כגון הקרבת שני קרבנות, במקרה כזה אכן אין הסדר נקבע לפי הכלל "מעלים בקודש ואין מורידים", שהרי אין לפנינו שני "שלבים", אלא פשוט שתי מצוות נפרדות, ואז הסדר הוא "כל המקודש מחברו, קודם את חברו"; לעומת זאת, כאשר עומדת לפנינו קדושה אחת, כגון קדושת האדם, ואליה מגיעים בשלבים, כאן, ההתקדמות בשלבים צריכה להיות בדרך עלייה, על פי הכלל "מעלים בקודש", ולא בדרך של ירידה. לכן, הסבר השולחן ערוך אינו סותר את הכלל במסכת זבחים[1].

[1] המשנה ברורה אינו מרחיב בכל הקושיה והתירוץ הנ"ל, אך רומז בקצרה לתירוץ זה של האחרונים. וכך הוא כותב בביאור הלכה במילים קצרות: "שמעלין בקודש – על האדם קאי, שצריך לילך מדרגא לדרגא ולהתעלות בקדושה. כי מתחילה הוא רק מכסה את עצמו בכיסוי של מצווה, וע"י התפילין הוא מקשר את עצמו בקשר היחוד והקדושה" (ונוסף שם בסוגריים מרובעים – "אליה רבה והגר"א, וכוון בזה לתרץ קושית השאגת אריה והדגול מרבבה").