שאלה:
ברכת "אלוקי, נשמה שנתת בי" שאומרים בבוקר, מדוע אינה פותחת ב"ברוך"? האם הדבר נובע מכך שהיא המשך של ברכת "אשר יצר", ואם כך צריך להסמיך אותה ל"אשר יצר" ולא לומר אותה בנפרד?
התשובה בקצרה:
השו"ע פוסק שהסיבה לאי פתיחת הברכה בברוך אינה משום שהיא המשך של אשר יצר, אלא סיבה אחרת (שאין זו ברכה ממש אלא פנייה בהודאה לקב"ה).
בהתאם לכך, פוסק המשנה ברורה שאין חובה לסמוך אותה לאשר יצר, אך בכל זאת לכתחילה נכון להיזהר להסמיכה ל"אשר יצר", לחוש לשיטות הסוברות שהיא כן נחשבת לסמוכה לה.
התשובה ביתר הרחבה:
הכלל הרגיל הוא, שברכות ארוכות "פותחות בברוך ומסיימות בברוך", כלומר, הברכה מתחילה ב"ברוך אתה ה'" וכך גם מסתיימת ב"ברוך אתה ה'"[1] (עיין דוגמה בהערה[2]).
אולם, אם הברכה "סמוכה לחברתה", דהיינו, שנאמרת בסמוך לברכה קודמת, אזי אין היא פותחת בברוך, מתוך הסתמכות על ה"ברוך" של הברכה הקודמת[3] (ונעיר שגם ברכת "ישתבח" שבסוף פסוקי דזמרה, אינה פותחת בברוך, כי נחשבת סמוכה ל"ברוך שאמר" שלפני פסוקי דזמרה; וכן ברכת "אמת ויציב" שאחרי קריאת שמע, אינה פותחת בברוך כי נחשבת סמוכה לברכה שלפני ק"ש[4]).
ומכאן דנו הראשונים, מדוע ברכת "אלוקי, נשמה שנתת בי וכו'" הנאמרת בבוקר, אינה פותחת בברוך (ורק מסיימת בברוך- "ברוך אתה ה', המחזיר נשמות לפגרים מתים")?
בזה נחלקו הראשונים: לפי הרא"ש (שו"ת הרא"ש כלל ד'), הסיבה לאי הפתיחה בברוך, היא שגם ברכה זו נחשבת סמוכה ל"אשר יצר" שלפניה, וכעין המשך שלה. ואילו לפי שיטה אחרת (תוספות ועוד), הסיבה היא אחרת, שאין זו ברכה כשאר הברכות אלא פנייה בהודאה לקב"ה[5].
השו"ע (או"ח, ו, ג) פוסק כשיטה השנייה, דהיינו, שאי הפתיחה בברוך אינה נובעת מכך שהיא סמוכה לחברתה, אלא מכך שהיא הודאה[6]. וכותב המ"ב (ס"ק יב) שלכן ניתן להפריד בין "אלוקי נשמה" לבין "אשר יצר"[7].
יחד עם זאת, ממשיך המשנה ברורה, שלכתחילה נכון להיזהר להסמיך את הברכה ל"אשר יצר", לחוש לשיטות הסוברות שברכה זו נחשבת לסמוכה לאשר יצר[8] [ועיין עוד בכף החיים, סימן ו אות ג, שכתב שעל פי קבלה יש לסמוך ברכות אלה, ושכך מבואר בבן איש חי ועוד, ויחד עם זאת "אין למחות ביד הנוהגים שלא לסומכה"].
[1] ברכות דף מו ע"א- "כל הברכות כולן, פותח בהן בברוך, וחותם בהן בברוך…" (הכוונה היא לברכות ארוכות, כי ברכות קצרות כגון ברכת הפירות או ברכת המצוות, מורכבות מ"ברוך" אחד בלבד, כמבואר שם בגמ').
[2] ולמשל, ברכת "המעריב ערבים" פותחת ב"ברוך אתה ה' אשר בדברו מעריב ערבים", ומסיימת ב"ברוך אתה ה' המעריב ערבים". וכן ברכת "יוצר אור" בשחרית, פותחת ב"ברוך אתה ה'… יוצר אור ובורא חושך", ומסתיימת ב"ברוך אתה ה' יוצר המאורות".
[3] כך מבואר בגמ' בברכות הנ"ל, ש"ברכה הסמוכה לחברתה" אינה פותחת בברוך. ולמשל, ברכת "אהבת עולם" שלפני קריאת שמע, אינה פותחת בברוך, כי היא סמוכה לברכה שלפניה וכעין המשך לה.
[4] עיין בשו"ע, או"ח, נד, א- "ישתבח אינה פותחת בברוך, לפי שהיא סמוכה לברוך שאמר, ששתיהן נתקנו על פסוקי דזמרה, זו לפניהם וזו לאחריהם; וכך גם ברכת "אמת ויציב" שלאחר ק"ש, נחשבת סמוכה לברכה שלפני ק"ש כי שתיהן נתקנו על ק"ש, ולכן אינה פותחת בברוך (מ"ב, שם, על פי הגמ' בברכות דף מו ע"א ורש"י שם בע"ב ד"ה ויש מהן).
נעיר שברכת "הטוב והמטיב" בברכת המזון פותחת בברוך; ואינה נחשבת סמוכה לחברתה ("בונה ירושלים"), כי נתקנה בנפרד, על הרוגי ביתר שהובאו לקבורה (גמ' שם בברכות ורש"י מו ע"ב ד"ה הטוב והמטיב). ומדוע אינה חותמת בברוך – עיין שם בתוס' ד"ה והטוב והמטיב, שהיא נחשבת במקורה לברכה קצרה, רק שתיקנו בה בהמשך הוספות נוסח.
[5] כך מבואר בתוס', ברכות דף מו ע"א, ד"ה כל הברכות, שברכה זו נחשבת ברכה עצמאית שאינה סמוכה לאשר יצר או המשך שלה, שהרי גם אדם שלא עשה צרכיו (וממילא אינו צריך לברך אשר יצר) צריך לומר "אלוקי נשמה"; אלא הטעם שאינה פותחת בברוך, הוא משום שזוהי פניית הודאה לקב"ה ואינה כשאר ברכות. ובלשונו: "אלוקי נשמה, אמאי אינה פותחת בברוך, דאינה סמוכה לאשר יצר, כגון אם לא בא מן הנקבים, דידיו טהורות, אין צריך לברכת אשר יצר; וצריך לומר, הואיל ואין בה אלא הודאה בעלמא, אינה פותחת בברוך", ועיין שם עוד בהמשך.
[6] ובלשונו – "ברכת אלוקי נשמה אינה פותחת בברוך מפני שהוא ברכת ההודאה, וברכת ההודאות אין פותחות בברוך…".
[7] "ואינה ברכה הסמוכה לחברתה, ולכן רשאי לומר בבוקר בקומו עד אלוקי נשמה, ובבית הכנסת יתחיל אלוקי נשמה".
[8] שם- "ומכל מקום יש לעשות על צד היותר טוב, להסמיך אלוקי נשמה לברכת אשר יצר, ועיין בביאור הגר"א בסימן מו, שדעתו ג"כ דברכת אלוקי נשמה סמוכה לברכת אשר יצר, על כן נכון ליזהר בזה לכתחילה".