התרת נדרים לנשים

שאלה:

כידוע, בערב ראש השנה נוהגים לעשות התרת נדרים. האם המנהג כולל גם נשים (כך שצריך לבקש משלושת המתירים שיתירו גם עבור אשתו)?

תשובה:

המנהג השכיח הוא לא לעשות התרת נדרים לנשים בערב ראש השנה, וסומכות על ה"כל נדרי" שאומרים בערב יום הכיפורים.

כך הוא כאמור המנהג השכיח, אך עם זאת יש אנשים המהדרים שגם נשותיהם תהיינה בכלל ההתרה, דהיינו, שכאשר באים בפני השלושה להתיר את נדריהם שלהם, הם מוסיפים ומבקשים מהשלושה שיתירו גם את נדרי בת הזוג, והללו מתירים.

ועיין ביתר פירוט בהערה[1].

[1] בפסקי תשובות, תקפא, יח, כותב המחבר- "ובעניין התרת נדרים לנשים, הנה מעיקר הדין היו ג"כ צריכות לומר נוסח התרת הנדרים, ואדרבה אצלם מצוי יותר עניין נדרים והנהגות טובות. וצריך לומר שהטעם שאינן נוהגות בכך הוא משום צניעות, וכנראה שלגבי הנשים סומכים על אמירתם כל נדרי בכניסת יום הכיפורים, שמבטלים בזה כל הנדרים והשבועות וכו' של כל השנה העתידה לבוא. ומכל מקום נראה שטוב לנהוג שתעשה את בעלה שליח להתיר נדריה, ואחרי שגומר לומר הנוסח המודפס בסידורים, יוסיף 'וכן לאשתי כן' והמשיבים עונים לו 'הכל מותרים לכם' וכו' בלשון רבים".

ובאופן דומה מובא בספר "הלכות חג בחג", ד, ח- "יש מהדרין להתיר גם נדרי נשותיהם בשליחותן (על ההתרה ועל המודעה), וכיצד יעשו? בסוף ההתרה שלהם יאמרו לבי"ד, המכונסים כבר, שיתירו נדרי אשה פלונית, והם אומרים מותרים לה. אבל מנהג שאר כל הנשים שסומכים בהתרת נדרים על 'כל נדרי' שביום הכיפורים" (ובהערה שם מפנה לשו"ת תשובות והנהגות, חלק א' סימן שלח, ולאורחות רבינו, חלק ב, עמ' קעא"). ועיין גם בספר אשי ישראל שכותב בהערה בשם גרש"ז אוירבך, שהמנהג השכיח הוא שאין מתירים לנשים.

[הערה עיונית: באופן כללי, אדם המבקש התרה צריך לבוא אל הדיינים בעצמו, ואינו יכול לשלוח שליח אל הדיינים; אך באשה ובעל, שונה הדבר, והבעל כן יכול לבוא אל הדיינים עבורה, וזאת משום ש"אשתו כגופו", כמבואר כל עניין זה בגמ' בנדרים ח ע"ב, וכפי שפירש שם הר"ן בשם הרמב"ם וכך נפסק בשולחן ערוך, יו"ד סימן רכח סעיף טז וסימן רלד סעיף נו].

[ועוד מבואר שם בגמ' ובשולחן ערוך, שמה שהקלו לבעל לבוא אל השלושה בשם אשתו, הוא דווקא כשהשלושה מקובצים כבר ממילא, ולא התירו שיקבצם במיוחד לשם כך. ונאמרו בזה כמה טעמים, עיין בר"ן שם על הגמ' ובש"ך על השו"ע. נביא את טעם הש"ך, "דשמא היא אינה רוצה שיתפרסם הדבר על ידי שיקבצם". ולפי טעם זה, אם האשה רוצה שיקבצם, מותר, כפי שמוסיף הש"ך בשם הלבוש].