העלאה לתורה של קרובים בזה אחר זה

שאלה:

מדוע נוהגים לא להעלות לתורה שני אחים, או אב ובנו, בזה אחר זה? ומה הדין בדיעבד, כשכבר העלו?

האם יש מקרים שבהם הדבר מותר?

מה הדין בסב ונכדו?

האם המגבלה האמורה קיימת גם בהגבהה וגלילה?

תשובה:

א) העלאה לתורה של שני אחים או אב ובנו בזה אחר זה: נוהגים שלא להעלות לתורה שני אחים בזה אחר זה, וכן אב ובנו בזה אחר זה. ומבואר בשולחן ערוך (הלכות קריאת ס"ת, קמא, ו), שעל אף שאין בזה ממש איסור מן הדין, נהגו להימנע מכך משום "עין הרע".

ב) אם נקראו בטעות לעלות לתורה: אם קרא הגבאי לאח אחר אחיו או אב ובנו, נוהגים כך: אם כבר עלו לבימה, לא ירדו, אך אם רק קראו להם ולא עלו, לא יעלו (מ"ב, ופסקי תשובות באות ד').

ג) סב ונכדו: נוהגים להקפיד גם בסב ונכד, שלא יעלו בזה אחר זה (מ"ב, ס"ק יט. אמנם ממשיך המ"ב שיש להקל בזה "במקום הצורך", ואולי כוונתו כשקיים חשש היעלבות וכד'). מכל מקום, בזה אין מחמירים כמו באב ובנו, ולכן אם כבר קרא להם הגבאי, יעלו (פסקי תשובות, שם).

[וראיתי בפסקי תשובות בשם כף החיים שהקפידא בזה היא דווקא בבן בנו, אך לא בבן בתו, שאז מותר אף לכתחילה. ואכן, גם המ"ב, בהתייחסו לסב ונכדו, כותב "בן בנו", ואינו מזכיר "בן בתו". במילים אחרות, מחמירים דווקא בסב מצד האב, ולא בסב מצד האם].

ד) לקרוא לאחד לשביעי ולשני למפטיר: גם כשאחד הקרובים עולה לשביעי, והשני למפטיר (שאז יש הפסק קדיש ביניהם), עדיין נוהגת הקפידא הנ"ל (שו"ע, שם). עם זאת, כשמדובר באופן זה, יש שני מקרים שבהם כן ניתן להקל:

האחד, בשבת שבה מוציאים למפטיר ספר תורה אחר (מ"ב; וטעם הקולא הוא שמצטרפים כאן שני גורמים להקל – הפסק קדיש, והוצאת ס"ת אחר – פסקי תשובות);

והשני, אם מדובר במקום שרגילים לקרוא למפטיר ללא אמירת שם (שגם כאן ניתן להקל על ידי צירוף נסיבות, שיש הפסק קדיש וכן אין קוראים בשם) [ויש להדגיש, שקולא זו האחרונה נוהגת רק אם באמת אין רגילים לקרוא בשם, אך אם בדרך כלל קוראים בשם, לא יועיל שבמקרה הספציפי יקראו ללא שם כדי לפתור כביכול את הבעיה, כי אדרבה, השינוי מסב יותר את תשומת הלב- מ"ב, ס"ק כא].

ה) לקרוא לאחד להגבהה ולשני לגלילה (למשל: האב מגביה והבן גולל): אין התייחסות לכך בשו"ע או המ"ב, ומבואר בפסקי תשובות באות ה' על פי מספר אחרונים, שהדבר מותר, ובלבד שמדובר במקום שאין קוראים למגביה ולגולל בשם: "ולכבד שני אחים או אב ובן בהגבהה וגלילה, במקום שאין קורין להם בשם וגם אין עושין להן מי שבירך, רשאים בכך לכתחילה. ובמקום שנוהגים תמיד לקרוא להם בשמם או לעשות להם מי שבירך, יש להימנע מכך"[1].

[1] הערות: 1) כמוסבר לעיל, קולא זו היא רק כשאין רגילים לקרוא בשם, אך במקומות שכן רגילים לקרוא בשם, לא יועיל "להתחכם" ולפתור את העניין על ידי כך שבמקרה הספציפי לא יקראו בשם, כי אדרבה, הדבר ניכר יותר. 2) הקולא הנ"ל, שמותר כשאין רגילים לקרוא בשם, מתייחסת להגבהה וגלילה ולא לעליות רגילות (כלומר, בעליות רגילות, גם אם אין קוראים בשם, לא ניתן להעלות אב ובנו; מלבד מפטיר, שראינו לעיל שניתן להקל בזה, בגלל הצירוף עם הקדיש שמהווה הפסקה בין שביעי למפטיר, כמוסבר לעיל).