שאלה:
האם נכון שאסור להתפלל בשדה, או במקום פרוץ ללא מחיצות וכו'?
תשובה:
א. אכן נפסק בשולחן ערוך (אורח חיים, צ, ה), שאין להתפלל בשדה. וזו לשונו: "לא יתפלל במקום פרוץ כמו בשדה, מפני שכשהוא במקום צניעות, חלה עליו אימת מלך ולבו נשבר" (על המקור להלכה זו, ועל הקושיה שמקשה על כך תוס' מיצחק שהתפלל לכאורה בשדה, ר' בהערה[1]).
[והנה, יש שרצו להקל ולומר שהדין הנ"ל הוא דווקא במקום שיש עוברי דרכים המפריעים לו, אך מהמשנה ברורה עולה שאין להסתמך על כך[2]].
ב. ההלכה הנ"ל שאין להתפלל במקום פתוח, היא דווקא במקום שאינו מוקף מחיצות, אך במקום שמוקף מחיצות, גם אם אין גג, מותר להתפלל (משנה ברורה ס"ק יב: "ובמקום שהוא מוקף מחיצות אע"פ שאינו מקורה שפיר דמי").
ג. קולא נוספת: לעוברי דרכים, כן התירו להתפלל בשדה. ומכל מקום, אם יש אילנות, טוב יותר ללכת ולעמוד ביניהם ולהתפלל (כי יש בכך קצת צניעות, ועדיף ממקום פתוח לגמרי). ואם הדבר מעכב את הדרך, אין צורך. כל זה כאמור לעוברי דרכים, כי מי שאינו עובר דרכים אלא בביתו, אין לו להסתמך על כך שמתפלל בין אילנות. ר' לשון המשנה ברורה בהערה[3].
[1] המקור להלכה הנ"ל בשו"ע הוא בגמרא במסכת ברכות לד ע"ב, שם אומר רב הונא, "חציף עלי מאן דמצלי בבקתא", כלומר, חצוף בעיניי מי שמתפלל בבקעה, במקום פרוץ ופתוח. ופירש שם רש"י, שכאשר אדם במקום צנוע וסגור, חלה עליו אימת המלך.
וכבר הקשו שם התוספות, הרי מצאנו שיצחק התפלל בשדה, כמו שנאמר (בראשית כד, סג) "ויצא יצחק לשוח בשדה"? ותירצו תוספות שני תירוצים:
תירוץ אחד – תפילה זו של יצחק הייתה בהר המוריה, שנקרא "שדה", כפי שמצאנו בפסחים דף פח ע"א, שהר המוריה נקרא בפי יצחק 'שדה'. ונראה שכוונת תוספות לומר, שיצחק באמת לא התפלל בשדה ממש, אלא בהר המוריה, והמילה "שדה" היא רק כינוי [ובאופן אחר ניתן לפרש את כוונת תוס', שאמנם כן התפלל יצחק במקום פתוח, אך הואיל ומדובר במקום מקודש כמו הר המוריה, חלה עליו אימת המלך. אך מדברי הט"ז כאן על השו"ע נראה שמבין את תוס' כמו ההבנה הראשונה שהסברנו, כי הט"ז מביא את תוספות וכותב "פירוש, שנקרא שדה אבל לא היה פרוץ"].
תירוץ שני בתוספות – כל הבעיה להתפלל בשדה היא רק במקום שיש עוברי דרכים, ויצחק התפלל במקום שלא היו בו עוברי דרכים.
והנה, נמצא לפי התירוץ השני בתוספות, שניתן להקל במקום שאין עוברי דרכים שיפריעוהו, אך מהמשנה ברורה עולה שאין להסתמך על קולא זו, עיין בהערה הבאה.
[2] כאמור בסוף ההערה הקודמת, לפי התירוץ השני בתוספות בגמ' שם במסכת ברכות, ניתן להקל במקום שאין עוברי דרכים שיפריעו. אך מדברי המשנה ברורה בס"ק יא עולה שאין להסתמך על כך, וזו לשונו: "והנה לחד תירוצא דתוספות אם הוא עומד בצד הדרך במקום שאין מתיירא שיפסיקוהו עוברי דרכים שרי, אך בבית יוסף ממאן בדבריהם; והנה אף שהמ"א ושארי אחרונים מיישבים לדברי התוס', מכל מקום כתבו שבזוהר משמע שיש להתפלל דווקא בבית".
[3] משנה ברורה, ס"ק יא: "ועוברי דרכים, לכולי עלמא מותרים להתפלל בשדה; ומכל מקום, כשיש שם אילנות טוב יותר שיעמוד שם ביניהם ויתפלל, אם אין קשה עליו איחור דרכו, דמקום צנוע הוא קצת על ידי זה. וכשהוא בביתו, אין לסמוך על זה".