סוכה תחת האילן

דיני סוכה שתחת האילן מבוארים במשנה ובגמרא במסכת סוכה דף ט ע"ב, ונפסקו להלכה בשולחן ערוך, אורח חיים, סימן תרכו. ולהלן ביאור הדברים.

מהלך הסוגיה בקצרה:

במשנה מבואר שסוכה תחת האילן, פסולה.

על כך אומר רבא בגמרא, שכל זה באילן שצילתו מרובה מחמתו, אך באילן שחמתו מרובה מצילתו, הסוכה כשרה.

שואלת הגמרא, כיצד ייתכן להכשיר באילן שחמתו מרובה מצילתו, הרי בסופו של דבר מצטרף סכך פסול (ענפי האילן) עם סכך כשר (סכך הסוכה)? (ובלשון הגמרא – "וכי חמתו מרובה מצילתו מאי הוי, הא קא מצטרף סכך פסול בהדי סכך כשר?")

[ובהמשך, בפסקה הבאה, נרחיב יותר בביאור שאלה זו של הגמרא].

ומכוח קושיה זו אומרת הגמרא, שמה שהכשיר רבא (באילן שחמתו מרובה מצילתו) הוא רק במקרה מסוים ומוגדר, ש"חבטן"; כלומר, שהאדם לקח את ענפי האילן, השפיל אותם מטה ועירב אותם יחד עם הסכך הכשר, באופן שהסכך הכשר רב יותר וענפי האילן אינם ניכרים, וכך בטל הסכך הפסול ברוב הסכך הכשר. אך אם לא עשה כך, הסוכה פסולה אף אם האילן חמתו מרובה מצילתו (וזאת, כאמור, מכוח הקושיה לעיל, שלא ניתן "לצרף סכך פסול עם סכך כשר").

עד כאן תמצית הסוגיה.

שתי שיטות הראשונים המרכזיות בביאור מהלך הסוגיה הנ"ל (שבהן תלויה פסיקת ההלכה)

ראינו לעיל שהגמרא תמהה, גם אם האילן חמתו מרובה מצילתו, כיצד הכשיר רבא את הסוכה, הרי "מצטרף סכך פסול בהדי סכך כשר". ומכוח קושיה זו הגבילה הגמרא את הכשר רבא רק למקרה מסוים, שבו השפיל את ענפי האילן וחבטן וכו'.

ונאמרו שני ביאורים מרכזיים במפרשים כיצד להסביר שאלה זו של הגמרא ("הא קא מצטרף סכך פסול בהדי סכך כשר"), ובביאורים אלה תלויות שיטות הראשונים בסוגיה וכן הבנת ההלכה לפי השיטות השונות בשו"ע:

ביאור אחד הוא לכאורה הביאור הפשוט בסוגיה, ובו נוקטים תוספות וראשונים נוספים. לפי ביאור זה, כל מהלך הגמרא הנ"ל (שבסופו הוגבל כאמור הכשרו של רבא לסוכה), מתייחס רק למציאות, שאמנם חמתו של האילן מרובה מצילתו, אך מצד שני, גם סכך הסוכה בפני עצמו חמתו מרובה מצילתו (ונמצא, שלא ניתן להכשיר את הסוכה אלא בצירוף האילן), ולכן שואלת הגמרא, כיצד ניתן להכשיר על ידי צירוף כזה, וכי מצטרף סכך פסול עם סכך כשר? ועל כך משיבה הגמרא, ש"חבטן" וכו'.

ולפי ביאור זה נמצא, שכל קושית הגמרא והתשובה הן רק על יסוד ההנחה הנ"ל, שאין מספיק סכך בסוכה אלמלא האילן; אך אם המציאות היא כזו, שדי בסכך הסוכה בפני עצמו (היינו, שיש בו כמות שצילתו מרובה מחמתו ללא היזקקות לאילן), אזי בוודאי ניתן להכשיר, כי האילן חסר משמעות (שהרי האילן עצמו חמתו מרובה מצילתו, והסוכה עצמה צילתה מרובה מחמתה). ואין צורך כלל ב"חבטן", אלא אפילו בלי "חבטן" הסוכה כשרה.

אך לפי ביאור אחר בראשונים, וכך סוברים הריב"א ועוד, קושית הגמרא ("הא קא מצטרף סכך פסול בהדי סכך כשר") מתייחסת גם למקרה שסכך הסוכה בפני עצמו צילתו מרובה מחמתו אף ללא האילן. ומה ששואלת הגמרא, כיצד "מצטרף" סכך פסול עם סכך כשר, הוא משום שאמנם נכון, שהסכך בפני עצמו, בהתעלם מהאילן, צילתו מרובה מחמתו; אך כל אותם חלקי הסכך שנמצאים בדיוק תחת ענפי האילן, נחשבים לשיטה זו כסכך פסול (שהרי הם חסרי משמעות, בגלל ענפי האילן שמעליהם), ואם נפחית את אותם חלקים, נמצא שהסוכה חמתה מרובה מצילתה! ולכן שואלת הגמרא, כיצד ניתן להכשיר סוכה כזו, הרי נמצא שחמתה מרובה מצילתה. ועל כך עונה הגמרא, ש"חבטן" וכו'.

[ובאמת, אין הכי נמי, אם המצב הוא כזה, שאף לאחר הפחתת אותו סכך שבדיוק תחת ענפי האילן, תהיה הסוכה צילתה מרובה מחמתה, ומנגד האילן חמתו מרובה מצילתו, הסוכה תהיה כשרה גם בלא "חבטן". אך קושית הגמרא מתבססת על כך, שבהפחתת הסכך שתחת ענפי האילן, נותרנו עם סוכה שחמתה מרובה מצילתה].

ובשולחן ערוך, תרכו, א, מובאות שתי דעות:

דעה ראשונה, מקילה, סוברת כפירוש הראשון לעיל (תוס' ועוד), שכלל לא הצריכה הגמרא "חבטן" אלא כאשר בסכך הסוכה בפני עצמו (בהתעלם מהאילן) אין כמות של צילו מרובה מחמתו, אך כאשר בסכך עצמו יש כמות של צילו מרובה מחמתו (ומנגד חמת האילן מרובה מצילתו), אזי כבר אין צורך ב"חבטן", כי האילן חסר משמעות.

ודעה שניה שם בשו"ע סבורה כפירוש השני לעיל, שאפילו אם בסוכה לבדה ללא האילן צילתה מרובה מחמתה, לא די בכך, שהרי סוף סוף החלקים המצויים תחת ענפי האילן בדיוק, נחשבים כמי שאינם, וכשמפחיתים אותם, נשארנו עם סוכה שחמתה מרובה מצילתה. ולכן נזקקים ל"חבטן" (ואין הכי נמי, אם לאחר ההפחתה הנ"ל עדיין צל הסוכה מרובה מחמתה, הסוכה תהיה כשרה גם ללא "חבטן". עם זאת מוסיף המשנה ברורה (ס"ק יא), שענפי האילן נחשבים לסכך פסול, וכך יש להתייחס אליהם לכל דבר (למשל, סכך פסול פוסל אם רוחבו ארבעה טפחים, וכך גם כאן וכו').

ויש להחמיר כדעה השניה, ורק בשעת הדחק יוכל לסמוך על הדעה הראשונה (ביאור הלכה, ד"ה ויש אומרים).

הערה: לכאורה, כל המחלוקת בין שתי הדעות הנ"ל, היא רק אם לא "חבטן" (השפלת ענפי האילן ועירובם עם הסכך באופן המבטל ברוב וכו' כמבואר לעיל) [שאז נחלקו הדעות, כאמור, האם יש צורך ב"חבטן" גם כאשר הסוכה בפני עצמה ללא היזקקות לאילן צילתה מרובה מחמתה]; אך אם "חבטן", יהיו שתי הדעות שוות, שניתן לצרף את סכך הסוכה עם סכך האילן, גם אם אין בסוכה עצמה צילתה מרובה מחמתה (שהרי על ידי החבטה מצטרף הסכך הפסול לסכך הכשר על ידי ביטול ברוב, כאמור בגמרא). אלא שהמשנה ברורה בס"ק ז' מביא דעות בעניין: יש שאכן סוברים כפי שאמרנו, ומנגד יש סוברים, שגם ב"חבטן" נחלקו; שכן, לפי הדעה השניה, המחמירה, אין מועיל "חבטן" אלא באותו מקרה מסוים שבו עוסקת הגמרא לפי דעה זו, היינו, שהסוכה בפני עצמה צילתה מרובה מחמתה, והבעיה נוצרת רק מחמת ניכוי הסכך שתחת הענפים; אך אם הסוכה בפני עצמה חמתה מרובה מצילתה, לא יועיל גם "חבטן" (ומסיים המשנה ברורה שנכון להחמיר כדעה זו).

סיכום להלכה

א. רק סכך תלוש מן הקרקע כשר, ואילו ענפי אילן מחוברים, נחשבים לסכך פסול (רש"י סוכה ט ע"ב, ד"ה הא קא מצטרף).

ב. לפיכך, ברור שאם אין לסוכה סכך, והאדם סומך רק ענפי האילן המחובר שישמשו סכך לסוכתו, הסוכה פסולה. אך הנדון בסוגיה הוא, מה הדין כשיש סכך לסוכה, רק שהיא מצויה תחת אילן.

[ג. עוד יש להדגיש, שכל הנדון בסוגיה הוא רק כאשר ענפי האילן הם מעל הסוכה; אך אם האילן וענפיו הם בצד הסוכה, גם אם הם מטילים צל באופן שהחמה אינה מגיעה לאילן, הסוכה כשרה (ביאור הלכה בתחילת סימן תרכו, ד"ה תחת האילן, בשם ביכורי יעקב)].

ד. כאשר צל האילן מרובה מחמתו, הסוכה שתחת האילן פסולה, יהיה אשר יהיה מצב סכך הסוכה (כלומר, הסוכה פסולה אפילו אם הסכך שלה כשר ואפילו הוא בכמות מספיקה לצילתה מרובה מחמתה), כי הואיל וצל האילן מרובה מחמתו, נמצא שסכך הסוכה חסר משמעות. ואפילו אם ישפיל את ענפי האילן באופן שיערבם עם סכך הסוכה, וסכך הסוכה יהיה רב על ענפי האילן, אין זה מועיל, כי כאמור, הואיל וצל האילן מרובה מחמתו, נמצא שאין סכך הסוכה מועיל כלום (כך פשטות מהלך הסוגיה בדף ט ע"ב, וכך נפסק בשו"ע, תרכו, א, על פי הסבר המשנה ברורה שם ס"ק ב).

ו. אך כאשר האילן חמתו מרובה מצילתו (כלומר, שמצד האילן בפני עצמו, אין די צל, ו"חמתו מרובה מצילתו"), אזי בנסיבות מסוימות הסוכה כשרה. כיצד?

1. אם כמות הסכך בסוכה היא כזו, שכבר בפני עצמה (ללא היזקקות לאילן) צילתה מרובה מחמתה, מפשט הסוגיה עולה (וזו גם הדעה הראשונה בשו"ע), שסוכה כזו כשרה (גם ללא "חבטן", דהיינו, גם ללא שישפיל את ענפי האילן ויערבם את הסכך הכשר וכו'), כי אין לאילן כל השפעה. אך השו"ע מביא גם דעה שניה, מחמירה יותר, ולפיה כל הסכך שנמצא בדיוק תחת ענפי האילן, אינו נחשב כלל, ועל כן יש לנכות סכך זה מהחשבון. ורק אם בניכוי כל הסכך שתחת האילן נקבל סוכה שעדיין צילתה מרובה מחמתה, ניתן יהיה להכשיר (וגם אז יש להיזהר ולהביא בחשבון, שענף אילן נחשב סכך פסול, כך שאם רוחבו ד' טפחים הוא יכול לפסול את הסוכה וכו' משנה ברורה ס"ק יא). לעומת זאת, אם לאחר כל הניכוי הנ"ל נותרנו עם סוכה שחמתה מרובה מצילתה, לא ניתן לפי הדעה השניה להכשיר את הסוכה [אלא אם כן "חבטן", דהיינו, שהשפיל את ענפי האילן ועירבם עם סכך הסוכה וכו']. וכאמור לעיל, יש להחמיר כדעה השניה, אך בשעת הדחק יכול לסמוך על דעה ראשונה.

2. אם כמות הסכך בסוכה היא מועטה, כך שבפני עצמה (ללא האילן) חמתה מרובה מצילתה, כאן לפי שתי הדעות, אם לא יעשה "חבטן" (השפלת ענפי האילן כך שיתערבו עם הסכך ולא יהיו ניכרים) הסוכה פסולה, כי ענפי האילן אינם יכולים להצטרף להכשיר.

[ואם יעשה "חבטן", לכאורה יועיל, אך הערנו לעיל, שהמשנה ברורה מביא בס"ק ז שיש אומרים (וכך "נכון להחמיר"), שלפי הדעה השניה המחמירה, אין מועיל "חבטן" במקרה כזה, כי לא נאמר "חבטן" אלא באותו מקרה גבולי, שבו הסוכה בפני עצמה צילתה מרובה מחמתה, ורק מחמת ניכוי הסכך שתחת הענפים חמתה מרובה מצילתה].