סוכה שחמתה מרובה מצילתה

חמתה מרובה מצילתה – הדין במשנה ובגמרא

אחד הדינים במשנה הראשונה במסכת סוכה (דף ב ע"א) הינו, "חמתה מרובה מצילתה – פסולה".

ובהמשך, בדף כב ע"א, מתייחסת המשנה למצב ההפוך: "צילתה מרובה מחמתה, כשרה".

אך מה הדין כשצילתה שווה בדיוק לחמתה?

בעניין זה, יש לכאורה סתירה מסוימת בין המשניות; מהמשנה הראשונה יוצא, שבמקרה כזה הסוכה כשרה (שהרי לשון המשנה היא "חמתה מרובה מצילתה, פסולה", ומשמע שאם שווים בדיוק, כשר); ואילו לפי המשנה בדף כב, משמע שבמקרה כזה הסוכה פסולה (כי נאמר שם, שהסוכה כשרה דווקא אם "צילתה מרובה מחמתה", ומשמע שאם שווים בדיוק, הסוכה פסולה).

סתירה זו מקשה הגמרא להלן בדף כב ע"ב, והיא מתרצת כך: "הא מלמעלה, הא מלמטה".

ומפרש שם רש"י, שכוונת הגמרא היא כך:

המילה "צילתה" משמשת בשתי משמעויות: האחת השטח המסוכך בגג הסוכה, והשניה, השטח המוצל שנראה בקרקע הסוכה; וכך גם המילה "חמתה", לפעמים מתארת את החלל (ה"חורים") בגג הסוכה, ולפעמים מתארת את השטח נעדר הצל בקרקע הסוכה.

ואין זה רק הבדל לשוני, אלא גם הבדל במציאות: היחס בין הצל והשמש הנראים על קרקע הסוכה, שונה מהיחס בין הסכך והחללים על גג הסוכה; אם על גג הסוכה השטחים שווים (הסכך והחללים), שוויון זה לא יישמר בקרקע הסוכה, אלא על הקרקע יהיה השטח המוצל קטן יותר מהשטח הלא מוצל [כי השמש מתפשטת יותר עד הגיעה לקרקע, וזהו שממשיכה שם הגמרא, "כזוזא לעיל, כאיסתירא מלתחת" – אם למעלה שטח האוויר הוא כמטבע של זוז, למטה על הקרקע יהיה השטח הלא מוצל בגודל מטבע של סלע, שהוא גדול יותר]. ונמצא ממילא, שכדי להגיע לשוויון על הקרקע, לא די שיהיה שוויון למעלה, אלא למעלה צריך שהשטח המצטבר של הסכך יהיה גדול יותר מהשטח המצטבר של החללים.

ולכן המשניות בדף ב' ובדף כב' אינן סותרות, כי כל אחת מהן מתייחסת למשמעות אחרת: במשנה בדף ב' (שממנה דייקנו שאם השטחים שווים הסוכה כשרה), התמקדות המשנה אינה בשטח הסכך, אלא בשטח הצל שנראה על הקרקע. ואילו במשנה בדף כב (שממנה דייקנו שאם השטחים שווים הסוכה פסולה), התייחסות המשנה היא לשטח הסכך על גג הסוכה (ובאה המשנה לומר, שרק אם צירוף השטחים המסוככים בגג הסוכה עולה על סך השטחים שאין בהם סכך, הסוכה כשרה; כי רק אז נוכל להגיע לשוויון על הקרקע).

ונמצא ששתי המשניות מובילות למסקנה הלכתית אחת: כדי שהסוכה כשרה, די שיהיה שוויון בין השטח המוצל לשטח הלא מוצל על פני הקרקע; אך כדי להגיע לתוצאה כזו, צריך שלמעלה יהיה שטח הסכך גדול משטח החללים, ולא די שיהיו שווים.

כל האמור הוא לפי שיטת רש"י, ויש ראשונים שפירשו אחרת. אך בשו"ע נפסק כרש"י (עיין להלן).

פסיקת ההלכה בשולחן ערוך

בהתאם לאמור לעיל, בשולחן ערוך (אורח חיים, תרלא, א), נפסק כך:

"סוכה שחמתה וצלתה שוין מלמעלה פסולה לפי שהחמה מתפשטת בריחוקה ויהיה למטה חמתה מרובה מצלתה אבל אם חמתה וצלתה שוים מלמטה כשרה".

הבנת הדין: האם הפסול נובע מהמצב למטה על הקרקע או מהמצב למעלה על הסכך

כאמור, ההלכה היא שהסוכה פסולה כאשר למעלה הסכך שווה לחללים, וכתוצאה מכך למטה שטח השמש גדול משטח הצל.

אך דנו האחרונים, מה שורש הפסול:

אפשרות אחת היא לומר, שהפסול נובע מהמצב על הקרקע. דהיינו, הבעיה איננה בעצם העובדה שהסכך שווה לחללים, אלא בכך שלמטה שטח השמש גדול יותר [כי כאשר הסכך כה מעט עד שלמטה שטח השמש גדול משטח הצל, אין למצב כזה שם של "סוכה"]. ולפי צד זה, כל מה שצריך שהסכך יהיה מרובה מהחללים (ולא די בשוויון) הוא רק כדי להגיע לתוצאה של שוויון על הקרקע.

אפשרות שניה היא לומר, שעיקר העניין הוא בכך שהסכך למעלה יהיה מרובה מהחללים, ולא די שיהיה שווה להם (וכל עניין התוצאה על הקרקע, היא רק סימן למתרחש על הגג, אך לעולם עיקר העניין הוא שלמעלה יהיה הסכך מרובה יותר).

הקהילות יעקב בסימן א' דן בעניין זה, ומדייק שמלשונות רש"י (כאן ובדף כב') יש משמעויות לכאן ולכאן. אך לבסוף הוא מוכיח מדעת רש"י, שבאמת עיקר העניין הוא עניין הצל למטה; היינו, כצד הראשון לעיל, שכאשר הסכך כה מעט עד שלמטה שטח השמש גדול משטח הצל, אין למצב כזה שם של "סוכה".

ובכך הוא מיישב את קושית הראשונים על רש"י בדף כב; שם מקשים הראשונים על רש"י, מדוע הסוכה פסולה כשהסכך למעלה שווה לחללים, הרי במקומות אחרים הכלל הוא "פרוץ כעומד – כשר"? אך לפי האמור לעיל לא קשה, כי באמת אין עיקר הפסול מצד השוויון בין הסכך לחללים, אלא מצד זה שלמטה שטח הצל מועט יותר, כך שהסכך בטל.

Photo by Matt Palmer on Unsplash