כוונת הלב בפסוק פותח את ידך ומשביע לכל חי רצון

Photo by Zac Durant on Unsplash

שאלה:

מה המקור לכך שבאמירת "אשרי" צריך לכוון בעיקר ב"פותח את ידך ומשביע לכל חי רצון"? ומה הדין באדם שלא כיוון?

שאלה נוספת: ומה בכלל צריכה להיות הכוונה? האם הקב"ה אכן משביע לכל אחד כדי רצונו? הרי עינינו הרואות שאין זה כך?

תשובה:

א. חובת הכוונה ומקורה

בשולחן ערוך (אורח חיים, נא, ז) נפסק – "צריך לכוין בפסוק 'פותח את ידך'".

דברים אלה בנויים על דברי הגמרא במסכת ברכות דף ד ע"ב, שם מבואר שמעלתו הגדולה של מזמור "אשרי" (עד כדי כך שנאמר שכל האומר אשרי ג' פעמים ביום מובטח לו שהוא בן עולם הבא), היא משום שנאמר בו שבח זה לקב"ה ("פותח את ידך").

וכך אכן מסביר המשנה ברורה את פסק השו"ע: "שעיקר מה שקבעו לומר תהלה לדויד בכל יום הוא בשביל אותו פסוק שמזכיר בו שבחו של הקב"ה שהוא משגיח על בריותיו ומפרנסן".

ב. מה הדין כשלא כיוון

עוד מוסיף השולחן ערוך, "ואם לא כיוון, צריך לחזור ולאומרו פעם אחרת". כלומר, אדם שאמר פותח את ידך ולא כיוון לבו, צריך לחזור שוב.

[על מה צריך לחזור? כותב המשנה ברורה, "עיין בחיי אדם שהביא בשם הלבוש, שצריך לומר מפסוק 'פותח' עד סוף המזמור, כסדר". ועוד מוסיף, "ואם לא נזכר עד שכבר אמר מזמורים אחרים, ואין לו שהות לחזור, מכל מקום יאמר אחר התפלה מפסוק 'פותח' עד סוף המזמור"].

ג. מה בכלל פירוש הפסוק "פותח את ידך ומשביע לכל חי רצון"?

רבים שואלים, מה בכלל פירוש הפסוק "פותח את ידך ומשביע לכל חי רצון"? וכי כל אחד מקבל כדי רצונו? הרי אנו רואים במציאות שאין זה כך.

שאלה זו מופיעה בחפץ חיים, בקונטרס אהבת ישראל סוף סימן ה'. שם הוא כותב שרבים שואלים, אין ייתכן לומר שכל אחד מקבל כמה שירצה, הרי עינינו הרואות שאין זה כך, אלא אדרבה, בעולם הזה "אין אדם מת וחצי תאוותו בידו"?  והוא מיישב, שכל אחד מקבל לפי רצונו האמיתי, כלומר, מה שבאמת טוב לו, לפי ידיעתו העמוקה של הקב"ה מה טוב לכל אדם (מבחינת חשבונות עולם הזה, עולם הבא, נסיונות וכו'). ובאמת זהו רצונו האמיתי של אדם, כי אם יציגו בפניו את התמונה השלמה והעמוקה ויידע אותה, זה יהיה רצונו. ולמשל, אם נדמה לאדם שדבר מסוים טוב לו, ובאמת אין זה טוב לו, מצד אחד נוכל לומר שאותו אדם "רוצה" את הדבר, אך אין זה רצון אמיתי, אלא רצון מדומה ומוטעה, המבוסס על אי הכרת התמונה השלמה. אילו היו בפניו מלוא הנתונים (והיה יודע שהדבר יגרע מחלקו בעולם הבא וכיו"ב), לא היה רוצה.

ובלשון החפץ חיים: "…ובזה מבואר מאד, מה שאמר הכתוב פותח את ידיך ומשביע לכל חי רצון. דהרבה אנשים מתמיהין על הקרא, איך משביע? והלא אין אדם מת וחצי תאותו בידו? אבל לפי מה שביארנו ניחא מאד, דסיבת הדבר הוא שאין האדם מכיר את עצמו, ונדמה לו שעל פי מעשיו היה ראוי ליתן לו יותר ויותר בעולם הזה, וגם בעולם-הבא לא יוגרע מדרגתו; אבל הקדוש ברוך הוא שיודע ומכירו היטב, יודע שאין כדאי לו יותר, גם לבניו שיסורו מדרך השם יתברך".

[המצודות על תהלים מפרש, "אתה פותח את ידך ומשביע לכל חי לפי רצונו ותאותו"; אך קשה לומר שכוונתו באמת שכל אחד מקבל "מה שרוצה", כי כאמור עינינו הרואות שאין זה כך. אלא ניתן לומר שכוונתו כדברי החפץ חיים הנ"ל. ומכל מקום נציין שבדברי המפרשים על ספר תהלים ניתן לראות כמה פירושים אחרים. למשל, לפי המאירי, הכוונה כך: כל בעל חי בטבע, רוצה מזונות אחרים משל חברו, לפי טבעו ולפי תכונותיו (יש בעל חי שרוצה רק בשר ואינו מעוניין בעשב, ויש להפך), ובא הפסוק לומר שאע"פ שיש כל כך הרבה רצונות, צרכים וטבעים, הקב"ה מספק לבעלי החיים את מאכליהם לפי טבעם המשתנה. ובלשון המאירי: "פותח את ידך ומשביע לכל חי רצון, רוצה לומר, מזונו לפי רצונו וטבעו. כי המזונות רבים ומתחלפים, לפי טבע בעלי החיים, זה אוכל עשב וזה אוכל זרע וזה אוכל בשר" (לפי דבריו נראה שהדגש הוא בעיקר על בעלי חיים- שיודע הקב"ה מה כל אחד ואחד צריך לפי סוגי מזונותיו המשתנים, וכל חיה בטבע יש לה את מאכלה). עוד נציין, שמרש"י על תהלים משמע, ש"רצון" אין פירושו "מה שרוצה האדם", אלא הכוונה לרצון הקב"ה; כלומר, הקב"ה משפיע לכל אחד את פרנסתו, והוא עושה זאת ברצון. ובלשון רש"י, "כדי פרנסתו הוא משביע את טובו ואת רצונו ואת ברכתו". נמצא שיש כמה פירושים, אך הבאתי לעיל את פירוש החפץ חיים שנראה לענ"ד קרוב יותר לפשט כפי שאנו רגילים לפרש].