דברי תורה לילדים ולנוער – פרשת משפטים

וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים (כא, א)

עַל הַמִּלָּה "וְאֵלֶּה", שׁוֹאֵל רַשִׁ"י – לִכְאוֹרָה הָיָה צָרִיךְ לִהְיוֹת כָּתוּב "אֵלֶּה", וְלֹא "וְאֵלֶּה" (כְּלוֹמַר, ו' הַחִבּוּר בִּתְחִלַּת הַמִּלָּה "וְאֵלֶּה" מְיֻתֶּרֶת).

וְעוֹנֶה עַל כָּךְ רַשִׁ"י, שֶׁאוֹת ו' הַחִבּוּר בִּתְחִלַּת הַמִּלָּה רוֹמֶזֶת שֶׁיֵּשׁ קֶשֶׁר  וְחִבּוּר בֵּין הַפָּרָשָׁה הַקּוֹדֶמֶת לְבֵין פָּרָשָׁה זוֹ: כְּשֵׁם שֶׁעֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת בַּפָּרָשָׁה הַקּוֹדֶמֶת נִתְּנוּ בְּסִינַי, כָּךְ גַּם הַמִּשְׁפָּטִים שֶׁבְּפָרָשָׁה זוֹ, נִתְּנוּ מִסִּינַי.

וּמַסְבִּירִים הָאַחֲרוֹנִים שֶׁכַּוָּנַת הָעִנְיָן הִיא כָּךְ: פָּרָשַׁת מִשְׁפָּטִים, עוֹסֶקֶת בַּחֲלָקִים הַמִּשְׁפָּטִיִּים שֶׁבַּתּוֹרָה (דִּינֵי מָמוֹנוֹת וּבֵין אָדָם לַחֲבֵרוֹ), וְהָיָה מָקוֹם לַחֲשֹׁב שֶׁחֲלָקִים אֵלֶּה שֶׁל הַתּוֹרָה, מְבֻסָּסִים עַל הִגָּיוֹן אֱנוֹשִׁי וְלֹא נֶאֶמְרוּ עַל יְדֵי הקב"ה בְּסִינַי. וְלָכֵן מַדְגִּישָׁה הַתּוֹרָה, שֶׁאֵין זֶה כָּךְ, אֶלָּא גַּם דְּבָרִים אֵלֶּה יְסוֹדָם בְּסִינַי מִפִּי הקב"ה, בְּדִיּוּק כְּמוֹ עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת. וְזוֹ הַכַּוָּנָה, "מָה הָרִאשׁוֹנִים מִסִּינַי, אַף אֵלּוּ מִסִּינַי".

וַעֲבַדְתֶּם אֵת ה' אֱלֹקֵיכֶם, וּבֵרַךְ אֶת לַחְמְךָ וְאֶת מֵימֶיךָ (כג, כֹּה)

מַדּוּעַ תְּחִלַּת הַפָּסוּק הִיא בִּלְשׁוֹן רַבִּים ("וַעֲבַדְתֶּם אֵת ה' אֱלֹקֵיכֶם"), וְהַהֶמְשֵׁךְ בִּלְשׁוֹן יָחִיד ("לַחְמְךָ", "מֵימֶיךָ")?

וּמַסְבִּיר בַּעַל הַטּוּרִים: עֲבוֹדַת ה' שֶׁמֻּזְכֶּרֶת בִּתְחִלַּת הַפָּסוּק (בַּמִּלִּים "וַעֲבַדְתֶּם וְכוּ'"), הִיא הַתְּפִלָּה; וְעִקַּר כּוֹחָהּ שֶׁל הַתְּפִלָּה הוּא כַּאֲשֶׁר הַתְּפִלָּה הִיא בָּרַבִּים, בְּצִבּוּר. לָכֵן הַלָּשׁוֹן בַּפָּסוּק הִיא לְשׁוֹן רַבִּים.  לְעֻמַּת זֹאת, הֶמְשֵׁךְ הַפָּסוּק, "וּבֵרַךְ אֶת לַחְמְךָ" וְגֵו', כְּבָר מִתְיַחֵס לַבְּרָכָה שֶׁנּוֹתֵן לָנוּ הקב"ה בְּעִקְבוֹת הַתְּפִלָּה, וְכָאן, כָּל אֶחָד מְקַבֵּל לְפִי הַצֹּרֶךְ הַמְּיֻחָד שֶׁלּוֹ. לָכֵן כָּאן נֶאֱמַר בִּלְשׁוֹן יָחִיד.

וַיִּקַּח סֵפֶר הַבְּרִית, וַיִּקְרָא בְּאָזְנֵי הָעָם, וַיֹּאמְרוּ כֹּל אֲשֶׁר דִּבֵּר ה' נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע (כד, ז)

בְּפָרָשָׁה זוֹ וּבְפָרָשָׁה הַקּוֹדֶמֶת, יֵשׁ שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים שֶׁבְּנֵי יִשְׂרָאֵל מְקַבְּלִים עֲלֵיהֶם אֶת הַתּוֹרָה וְאוֹמְרִים לָשׁוֹן  דּוֹמָה: פַּעַם רִאשׁוֹנָה בְּפָרָשַׁת יִתְרוֹ פֶּרֶק יט פָּסוּק ח, אוֹמְרִים בְּנֵי יִשְׂרָאֵל "נַעֲשֶׂה". פַּעַם שְׁנִיָּה בַּפֶּרֶק שֶׁלָּנוּ בְּפָסוּק ג', שׁוּב אוֹמְרִים בְּנֵי יִשְׂרָאֵל "נַעֲשֶׂה"; וּבַפַּעַם הַשְּׁלִישִׁית כָּאן בַּפָּסוּק, אוֹמְרִים בְּנֵי יִשְׂרָאֵל "נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמַע".

וְהִנֵּה, בִּשְׁתֵּי הַפְּעָמִים הָרִאשׁוֹנוֹת, הַתּוֹרָה מַדְגִּישָׁה שֶׁבְּנֵי יִשְׂרָאֵל אָמְרוּ זֹאת יַחַד (בְּפָרָשַׁת יִתְרוֹ כָּתוּב "וַיַּעֲנוּ כָּל הָעָם יַחְדָּיו". וְכֵן בַּפַּעַם הַשְּׁנִיָּה, בְּפָסוּק ג', כָּתוּב "וַיַּעַן כָּל הָעָם קוֹל אֶחָד"). וְאִלּוּ כָּאן בַּפָּסוּק, כְּשֶׁבְּנֵי יִשְׂרָאֵל אוֹמְרִים "נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמַע", לֹא הִדְגִּישׁ הַפָּסוּק שֶׁאָמְרוּ זֹאת יַחַד. מַדּוּעַ זֶה כָּךְ?

מַסְבִּיר הַ"מֶשֶׁךְ חָכְמָה": כַּיָּדוּעַ, יֵשׁ לָנוּ תַּרְיָ"ג מִצְווֹת שֶׁאָדָם צָרִיךְ לְקַיֵּם. אֶלָּא שֶׁבְּפֹעַל אַף אָדָם לֹא יָכוֹל לְקַיֵּם אֶת כָּל תַּרְיָ"ג הַמִּצְווֹת, שֶׁהֲרֵי חֵלֶק מֵהַמִּצְווֹת מְיֹעָד דַּוְקָא לַכֹּהֲנִים, וְחֵלֶק דַּוְקָא לְבַעֲלֵי שָׂדוֹת (שֶׁצְּרִיכִים לְהַשְׁאִיר בְּסוֹף הַשָּׂדֶה לָעֲנִיִּים וְכוּ'). וְאִם כָּךְ, כֵּיצַד יִהְיֶה לָנוּ חֵלֶק בְּכָל תַּרְיָ"ג הַמִּצְווֹת? אֶלָּא שֶׁיֵּשׁ שְׁתֵּי דְּרָכִים לְכָךְ: דֶּרֶךְ אַחַת הִיא עַל יְדֵי אַחְדוּת, שֶׁכַּאֲשֶׁר עַם יִשְׂרָאֵל בְּאַחְדוּת, נֶחֱשָׁבִים כֻּלָּם כְּאֶחָד, וְכָךְ לְכָל אֶחָד יֵשׁ שַׁיָּכוּת גַּם בַּמִּצְווֹת שֶׁל הַזּוּלָת. וְדֶרֶךְ שְׁנִיָּה הִיא עַל יְדֵי תַּלְמוּד תּוֹרָה, שֶׁעַל יְדֵי שֶׁאָדָם לוֹמֵד תּוֹרָה וְעוֹסֵק בְּמִצְוָה מְסֻיֶּמֶת, נֶחֱשָׁב כְּאִלּוּ הוּא מְקַיֵּם אוֹתָהּ. 

וְאִם כָּךְ מוּבָן הַהֶבְדֵּל בַּפְּסוּקִים. בַּפַּעֲמַיִם הָרִאשׁוֹנוֹת, כַּאֲשֶׁר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אוֹמְרִים "נַעֲשֶׂה", שֶׁזֶּהוּ קִיּוּם הַמִּצְווֹת בְּפֹעַל, הָיוּ צְרִיכִים לְהוֹסִיף "יַחְדָּיו" וְ"קוֹל אֶחָד", כְּדֵי שֶׁעַל יְדֵי הַצֵּרוּף יֵחָשֵׁב לְכָל אֶחָד כְּאִלּוּ קִיֵּם הַכֹּל; אַךְ בַּפַּעַם הַשְּׁלִישִׁית, כָּאן בַּפָּסוּק, הֲרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הוֹסִיפוּ וְאָמְרוּ "נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמַע", שֶׁזֶּה כּוֹלֵל גַּם אֶת לִמּוּד הַתּוֹרָה, וְעַל יְדֵי לִמּוּד תּוֹרָה אָדָם יָכוֹל לְהַשִּׂיג חֵלֶק בְּכָל הַמִּצְווֹת גַּם לְלֹא עִנְיַן הָאַחְדוּת. וְלָכֵן כָּאן לֹא הָיָה צָרִיךְ לְהַזְכִּיר "יַחְדָּיו", אוֹ "קוֹל אֶחָד" וְכַדּוֹמֶה.

***

הֶסְבֵּר נוֹסָף: כַּאֲשֶׁר מְדַבְּרִים עַל הַ"נַעֲשֶׂה", עַל עֲשִׂיַּת הַמִּצְווֹת, בָּזֶה כֻּלָּם שָׁוִים וּמְחֻיָּבִים כְּאֶחָד, וְלָכֵן נֶאֱמַר "יַחְדָּיו" וְ"קוֹל אֶחָד". אַךְ כַּאֲשֶׁר מְדַבְּרִים עַל הַ"נִשְׁמָע", שֶׁכּוֹלֵל אֶת הָעִסּוּק בַּהֲבָנָה וְהָעֹמֶק שֶׁל הַתּוֹרָה וַהֲבָנָתָהּ, כָּאן כָּל אָדָם קוֹלֵט בְּצוּרָה אַחֶרֶת, לְפִי הַדַּרְגָּה וְהַיְּכֹלֶת שֶׁלּוֹ,  וְלָכֵן לֹא נֶאֱמַר "קוֹל אֶחָד".