דברי תורה לילדים ולנוער – פרשת תרומה

וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה (כה, ב)

מַדּוּעַ נִסְמְכָה פָּרָשַׁת תְּרוּמָה לְפָרָשַׁת מִשְׁפָּטִים, וּמָה הַקֶּשֶׁר בֵּינֵיהֶם?

בְּפֵרוּשׁ "בֵּית הַלֵּוִי" עַל הַתּוֹרָה, מְבֹאָר כָּךְ: יֵשׁ כָּאן רֶמֶז, שֶׁלִּפְנֵי שֶׁאָדָם עוֹשֶׂה צְדָקוֹת וְנוֹתֵן "תְּרוּמָה", יִדְאַג קֹדֶם כֹּל לְ"מִשְׁפָּטִים", כְּלוֹמַר, שֶׁהַמָּמוֹן יִהְיֶה בְּיָדוֹ כַּדִּין וְלֹא חָלִילָה בְּגֵזֶל. כִּי אִם אָדָם לֹא מַקְפִּיד לְהִזָּהֵר מִגֶּזֶל, מָה יוֹעִיל שֶׁנּוֹתֵן צְדָקָה, הֲרֵי הַמָּמוֹן לֹא בֶּאֱמֶת שֶׁלּוֹ, וְזוֹהִי "מִצְוָה הַבָּאָה בַּעֲבֵרָה". וְכָךְ גַּם נֶאֱמַר בְּסֵפֶר יְשַׁעְיָהוּ, פֶּרֶק נ"ו פָּסוּק א': "שִׁמְרוּ מִשְׁפָּט, וַעֲשׂוּ צְדָקָה".

וּבְסֵפֶר "עַל הַתּוֹרָה" שֶׁל הָרַב מָרְדְּכַי הַכֹּהֵן, מֻסְבָּר שֶׁסְּמִיכוּת פָּרָשַׁת תְּרוּמָה לְפָרָשַׁת מִשְׁפָּטִים בָּאָה לְלַמֵּד כָּךְ: אַל תִּסְתַּפֵּק בִּ"מִשְׁפָּטִים", אֶלָּא יֵשׁ לִדְאֹג גַּם לִ"תְּרוּמָה". כְּלוֹמַר, אָדָם צָרִיךְ לָדַעַת, שֶׁלֹּא דַּי בְּכָךְ שֶׁהוּא מַקְפִּיד עַל לֹא לִגְזֹל מֵאֲחֵרִים, אֶלָּא חוֹבָה גַּם לָתֵת מִמָּמוֹנוֹ לַאֲחֵרִים (אוֹ לִדְבָרִים שֶׁבִּקְדֻשָּׁה, כְּמוֹ בֵּית הַמִּקְדָּשׁ אוֹ בֵּית כְּנֶסֶת). לָכֵן, פָּרָשַׁת "תְּרוּמָה" בָּאָה מִיָּד אַחֲרֵי פָּרָשַׁת "מִשְׁפָּטִים".

וְעָשׂוּ אֲרוֹן עֲצֵי שִׁטִּים, אַמָּתִים וַחֲצִי אָרְכּוֹ, וְאַמָּה וָחֵצִי רָחְבּוֹ וְאַמָּה וָחֵצִי קֹמָתוֹ (כה, י)

כָּל הַמִּדּוֹת שֶׁל הָאָרוֹן (גַּם הַגֹּבַהּ, גַּם הָאֹרֶךְ וְגַם הָרֹחַב) הֵן בַּחֲצָאִים: הָאֹרֶךְ אֲמִתִּיִּים וָחֵצִי, הָרֹחַב אַמָּה וָחֵצִי, וְגַם הַגֹּבַהּ אַמָּה וָחֵצִי. מָה בָּאָה הַתּוֹרָה לְלַמְּדֵנוּ בְּכָךְ?

מַסְבִּיר בַּעַל הַטּוּרִים, שֶׁכַּיָּדוּעַ הָאָרוֹן מְסַמֵּל תּוֹרָה (הֲרֵי בְּתוֹךְ הָאָרוֹן נִמְצָאִים לוּחוֹת הַבְּרִית). וְהַכְּלָל הוּא שֶׁכְּדֵי לִלְמֹד תּוֹרָה וְלִהְיוֹת תַּלְמִיד חָכָם, נִדְרֶשֶׁת מִדַּת הָעֲנָוָה. אָדָם גַּאַוְתָן, לֹא יָכוֹל בֶּאֱמֶת לִלְמֹד אֶת הַתּוֹרָה. וְלָכֵן כָּל הַמִּדּוֹת שֶׁל הָאָרוֹן הֵן בַּחֲצָאִים, כְּדֵי לְסַמֵּל שְׁבִירָה, עֲנָוָה.

הַכְּלִי יָקָר מַסְבִּיר, שֶׁבְּלִמּוּד תּוֹרָה, אָדָם צָרִיךְ לְהַרְגִּישׁ וְלָדַעַת שֶׁהַתּוֹרָה הִיא אֵין סוֹפִית. לֹא מְשַׁנֶּה כַּמָּה אָדָם לָמַד, תָּמִיד נִתָּן לְהַעֲמִיק וּלְהוֹסִיף עוֹד. וְלָכֵן הַמִּדּוֹת אֵינָן שְׁלֵמוֹת, אֶלָּא בַּחֲצָאִים, לְרַמֵּז עַל חִסָּרוֹן וְעַל אִי הַגָּעָה לִשְׁלֵמוּת, כִּי גַּם כְּשֶׁנִּדְמֶה לָאָדָם שֶׁהִגִּיעַ לִשְׁלֵמוּת וְלַהֲבָנָה מְלֵאָה, תָּמִיד נִתָּן לְהוֹסִיף עוֹד וָעוֹד וּלְהַעֲמִיק יוֹתֵר, עַד אֵין סוֹף.

הֶסְבֵּר אַחֵר כּוֹתֵב הָרַב פִּינְקוּס זַ"ל: הַ"חֲצִי", מְרַמֵּז עַל קֶשֶׁר וְחִבּוּר בֵּין שְׁנֵי דְּבָרִים. שֶׁהֲרֵי כְּשֶׁיֵּשׁ חֵצִי, יֵשׁ גַּם חֲצִי שֵׁנִי, הַמְּחַכֶּה לְהִתְחַבֵּר וּלְהַשְׁלִים (בְּדִיּוּק כְּמוֹ "מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל" שֶׁגַּם הוּא מְרַמֵּז עַל חִבּוּר וְשֻׁתָּפוּת). וְלָכֵן מִדּוֹת הָאָרוֹן הֵן חֲצָאִים, כִּי הָאָרוֹן הֲרֵי מְסַמֵּל אֶת הַתּוֹרָה, וְהַתּוֹרָה הִיא אֶמְצָעִי קֶשֶׁר וְחִבּוּר עִם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. עַל יְדֵי לִמּוּד הַתּוֹרָה, אָדָם נִקְשָׁר וּמִתְחַבֵּר לקב"ה.

וְצִפִּיתָ אֹתוֹ זָהָב טָהוֹר, מִבַּיִת וּמִחוּץ תְּצַפֶּנּוּ (כה, יא)

הָאָרוֹן הָיָה מְצֻפֶּה זָהָב גַּם מִבִּפְנִים וְגַם מִבַּחוּץ. וּמַסְבִּירִים חָזָ"ל בְּמַסֶּכֶת יוֹמָא (דַּף ע"ב), שֶׁמִּכָּאן אָנוּ לְמֵדִים, שֶׁתַּלְמִיד חָכָם צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה "תּוֹכוֹ כְּבָרוֹ", כְּלוֹמַר, שֶׁלֹּא יִהְיֶה הֶבְדֵּל בֵּין פְּנִימִיּוּתוֹ לְבֵין חִיצוֹנִיּוּתוֹ. וּבִלְשׁוֹן הַגְּמָרָא: "כָּל תַּלְמִיד חָכָם שֶׁאֵין תּוֹכוֹ כְּבָרוֹ, אֵינוֹ תַּלְמִיד חָכָם".

מָה הַכַּוָּנָה בְּכָךְ? מֵאֵיזוֹ בְּחִינָה צָרִיךְ שֶׁפְּנִימִיּוּתוֹ שֶׁל תַּלְמִיד חָכָם תִּהְיֶה כְּמוֹ חִיצוֹנִיּוּתוֹ?

בְּדֶרֶךְ כְּלָל רְגִילִים לְהָבִין, שֶׁהַכַּוָּנָה הִיא שֶׁעָלָיו לִהְיוֹת יָשָׁר וַאֲמִתִּי. כְּלוֹמַר, שֶׁלֹּא יַצִּיג אֶת עַצְמוֹ כְּלַפֵּי חוּץ, בְּצוּרָה שֶׁשּׁוֹנָה מִפְּנִימִיּוּתוֹ הָאֲמִתִּית.

אַךְ בַּסֵּפֶר "דַּעַת שְׁרָגָא", שֶׁל הָרַב הַגָּאוֹן צְבִי שְׁרָגָא גְּרוֹסְבַּרְד זַ"ל, מַקְשֶׁה הַמְּחַבֵּר: אִם זֶהוּ הַהֶסְבֵּר, מַדּוּעַ הַגְּמָרָא אוֹמֶרֶת זֹאת דַּוְקָא עַל תַּלְמִיד חָכָם? הֲרֵי כָּל אָדָם צָרִיךְ לִהְיוֹת יָשָׁר וַאֲמִתִּי, וְלֹא רַק תַּלְמִידֵי חֲכָמִים?

וּמַסְבִּיר הָרַב גְּרוֹסְבַּרְד, שֶׁ"תּוֹכוֹ כְּבָרוֹ" הַכַּוָּנָה הִיא כָּךְ: יֵשׁ אֲנָשִׁים, שֶׁלּוֹמְדִים הַרְבֵּה תּוֹרָה, אַךְ הַתּוֹרָה אֵינָהּ חוֹדֶרֶת לַפְּנִימִיּוּת שֶׁלָּהֶם. הֵם לוֹמְדִים תּוֹרָה כְּדֵי לָדַעַת וְלִהְיוֹת בָּקִי וְיַדְעָן, אֲבָל הַתּוֹרָה לֹא בֶּאֱמֶת נִכְנֶסֶת לִפְנִימִיּוּתָם. זֶהוּ אָדָם שֶׁ"אֵין תּוֹכוֹ כְּבָרוֹ", כְּלוֹמַר, הַתּוֹרָה נִמְצֵאת אֶצְלוֹ רַק בְּחִיצוֹנִיּוּת, אַךְ אֵינָהּ חוֹדֶרֶת לַפְּנִימִיּוּת. וְעַל אָדָם כָּזֶה אוֹמֶרֶת הַגְּמָרָא, שֶׁהוּא "אֵינוֹ תַּלְמִיד חָכָם". אֶפְשָׁר לוֹמַר שֶׁהוּא יַדְעָן, שֶׁהוּא יוֹדֵעַ לִלְמֹד וְשֶׁהוּא בָּקִי וְכוּ', אֲבָל "תַּלְמִיד חָכָם" הוּא רַק אָדָם שֶׁתּוֹכוֹ כְּבָרוֹ, מִי שֶׁהַתּוֹרָה נִמְצָא לֹא רַק בַּחִיצוֹנִיּוּת שֶׁלּוֹ, אֶלָּא חוֹדֶרֶת לַפְּנִימִיּוּת וְיוֹצֶרֶת אֶצְלוֹ שִׁנּוּי פְּנִימִי אֲמִתִּי.

וְזֶה גַּם הַהֶסְבֵּר בְּדִבְרֵי הַגְּמָרָא בְּמַסֶּכֶת בְּרָכוֹת (דַּף כ"ח), שָׁם מְסֻפָּר שֶׁרַבָּן גַּמְלִיאֵל הִקְפִּיד ש"כָּל תַּלְמִיד שֶׁאֵין תּוֹכוֹ כְּבָרוֹ, אַל יִכָּנֵס לְבֵית הַמִּדְרָשׁ". וְהַכַּוָּנָה הִיא, שֶׁכָּל מִי שֶׁהַתּוֹרָה אֶצְלוֹ הִיא לְתוֹסֶפֶת יֶדַע בִּלְבַד, וְלֹא חוֹדֶרֶת אֶצְלוֹ לַפְּנִימִיּוּת וְיוֹצֶרֶת שִׁנּוּי, תַּלְמִיד כָּזֶה רַבָּן גַּמְלִיאֵל אֵינוֹ רוֹצֶה בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ.

וְהָיוּ הַכְּרֻבִים פֹּרְשֵׂי כְנָפַיִם לְמַעְלָה… וּפְנֵיהֶם אִישׁ אֶל אָחִיו (כה, כ)

אוֹמֵר עַל כָּךְ הָאַדְמוֹ"ר מֵאוֹזְ'רוֹב, בַּסֵּפֶר "אֵשׁ דָּת": אֵצֶל כָּל אָדָם מִיִּשְׂרָאֵל, צָרִיךְ שֶׁיִּהְיוּ שָׁלוֹשׁ אֲהָבוֹת – אַהֲבָה לקב"ה, אַהֲבָה לַתּוֹרָה, וְאַהֲבָה בֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ.

וּלְכָךְ רוֹמֶזֶת כָּאן הַתּוֹרָה: "וְהָיוּ הַכְּרֻבִים פֹּרְשֵׂי כְנָפַיִם לְמַעְלָה" – מְסַמֵּל אַהֲבָה וּדְבֵקוּת לקב"ה; "סֹכְכִים בְּכַנְפֵיהֶם עַל הַכַּפֹּרֶת" – מְסַמֵּל אַהֲבָה וְקֶשֶׁר לַתּוֹרָה (שֶׁהֲרֵי הַכַּפֹּרֶת הִיא כִּסּוּי הָאָרוֹן, וּבוֹ מֻנָּח סֵפֶר הַתּוֹרָה), "וּפְנֵיהֶם אִישׁ אֶל אָחִיו" – זוֹהִי הָאַחְוָה וְהַקֶּשֶׁר בֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ.

(מִן הַהַפְטָרָה) – וַיְהִי דְּבַר ה' אֶל שְׁלֹמֹה לֵאמֹר, הַבַּיִת הַזֶּה אֲשֶׁר אַתָּה בֹנֶה, אִם תֵּלֵךְ בְּחֻקֹּתַי וְאֶת מִשְׁפָּטַי תַּעֲשֶׂה, וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל (ו, יא – יג)

לָמָּה נֶאֱמַר בַּפָּסוּק "הַבַּיִת הַזֶּה אֲשֶׁר אַתָּה בֹנֶה", הֲרֵי בְּאוֹתוֹ זְמַן שְׁלֹמֹה כְּבָר סִיֵּם לִבְנוֹת אֶת הַבַּיִת, וְהַלָּשׁוֹן הָיְתָה צְרִיכָה לִהְיוֹת "הַבַּיִת הַזֶּה אֲשֶׁר בָּנִתָּ", בִּלְשׁוֹן עָבָר, וְלֹא בִּלְשׁוֹן הוֹוֶה?

בְּסֵפֶר "כֶּרֶם הַצְּבִי" מְבֹאָר כָּךְ: כְּשֶׁבּוֹנִים בַּיִת גַּשְׁמִי (קִירוֹת וּלְבֵנִים וְכוּ'), יֵשׁ רֶגַע שֶׁבּוֹ מִסְתַּיֶּמֶת הַבְּנִיָּה, וְאָז אֵין יוֹתֵר מָה לְהַמְשִׁיךְ וְלִבְנוֹת. אַךְ בְּבַיִת רוּחָנִי, כְּמוֹ בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, אוֹ בֵּית כְּנֶסֶת (אוֹ מִשְׁפָּחָה), הַבְּנִיָּה נִמְשֶׁכֶת כָּל הַזְּמַן, וּלְעוֹלָם אֵינָהּ נִגְמֶרֶת. עִם כָּל תּוֹסֶפֶת שֶׁל קְדֻשָּׁה, הַבַּיִת הוֹלֵךְ וּמַמְשִׁיךְ לְהִבָּנוֹת.