בורא פרי העץ ובורא פרי האדמה

שאלה:

על אלו פירות  מברכים "בורא פרי העץ" ועל אלו פירות מברכים "בורא פרי האדמה"?

ומדוע למשל, על בננה מברכים "בורא פרי האדמה" על אף שגדלה על עץ?

תשובה:

לא כל פירות שגדלים על עץ, מברכים עליהם בהכרח "בורא פרי העץ".

הגמרא במסכת ברכות דף מ מגדירה "עץ" (לעניין ברכת "בורא פרי העץ") באופן הבא: "עץ" הוא דווקא אילן כזה, שלאחר קטיפת הפירות ממנו, אין האילן כלה, אלא בעינו עומד, ומוציא שוב פירות לעונה נוספת.

לעומת זאת, כאשר המצב אינו כזה (אלא האילן עצמו כלה לאחר קטיפת הפירות, ועליו לצמוח שוב מחדש כדי להניב פירות בשנית) הברכה על הפירות היא "בורא פרי האדמה" ולא "בורא פרי העץ".

בהתאם להגדרה זו במסכת ברכות, קבעו הפוסקים את הדינים הבאים[1]:

א. אילן כזה, שלאחר קטיפת הפירות ממנו הוא כלה, וצריך לזרוע אותו שוב מחדש כדי שיצמח ויתן פירות נוספים, בוודאי שמברכים על פירותיו "בורא פרי האדמה" ולא "העץ", ובכלל זה רוב סוגי הירקות והקטניות למיניהם.

ב. באופן דומה, אילן שלאחר קטיפת הפירות כלה לגמרי, ונשארים רק שורשים טמונים בעומק הקרקע, המצמיחים מחדש את האילן והפירות (כך שאין צריך לזרעו שוב, כי השורשים שנשארו פועלים את הצמיחה מעצמם), מכל מקום הברכה היא עדיין בורא פרי האדמה ולא "העץ", כי על פי ההגדרה במסכת ברכות, צריך שהמצב יהיה כזה שלאחר שקוטפים את הפירות, האילן עצמו נשאר ומוציא פירות נוספים, ולא שהאילן כלה וצומח מחדש; וכאן, אמנם נשארו שורשים בעומק הקרקע, אך האילן כלה כולו וצריך לצמוח כולו מחדש כדי להצמיח פירות נוספים, ולכן בוודאי הברכה על פירותיו היא "האדמה". ואפילו בדיעבד, אם בירך "העץ" לא יצא.

ג. אך דנו הפוסקים מה הדין במצב גבולי יותר, שבו לאחר קטיפת הפירות, מצד אחד הענפים עצמם אינם נשארים (אלא נושרים וצריכים לצמוח מחדש), אך מצד שני הגזע של העץ כן נשאר בעינו ומוציא ענפים ופירות נוספים- האם גם זה בכלל ה"אילן" של הגמרא? וכמו כן, מה הדין כאשר נשארו שורשים, אך לא שורשים הטמונים בעומק האדמה כדלעיל, אלא שורשים שמעל פני הקרקע, המצמיחים שוב את האילן מאליו, האם מצב זה נכלל בהגדרת ה"אילן" שבמסכת ברכות[2]? וההכרעה היא כך: במצבים אלה מברכים בורא פרי האדמה ולא העץ, אך בדיעבד אם בירך בורא פרי העץ, יצא.

בהתאם לכך, על פפיאה וחצילים (שבהם הענפים נושרים אך הגזע שורד) מברכים בורא פרי האדמה, ובדיעבד אם בירך בורא פרי העץ יצא. וכמו כן, על אננס, בננה, תות שדה, תות יער ושומשום (שבהם הענפים והגזע אינם שורדים בשלמותם אך שורדים שורשים שהם מעל לפני הקרקע ומצמיחים את האילן מחדש), ג"כ הדין הוא כך, שלכתחילה ברכתם האדמה, ובדיעבד אם בירך בורא פרי העץ, יצא.

הערה לסיום:

ישנם אילנות שמקיימים את ההגדרה שבמסכת ברכות בשלמותה (דהיינו, שלאחר קטיפת הפירות האילן שורד ומצמיח פירות שוב), אך הם נמוכים ביותר, ואינם גבוהים יותר משלושה טפחים; האם דינם בכל זאת כעץ? המשנה ברורה (רג, ס"ק ג) כותב שמנהג העולם לברך על פירותיהם בורא פרי האדמה, ומוסיף שאפשר שטעמם הוא שאין בזה חשיבות פרי. ובפסקי תשובות מובא שיש חולקים על כך (כגון האגרות משה חלק א סימן פה) וכותבים שבהרבה מקומות נוהגים לברך עליהם העץ, ובכלל זה אוכמניות ופרי הפטל (פסקי תשובות שם). ונראה שכל מנהג יש לו על מה לסמוך בעניין זה.

[1] על פי פסקי תשובות, רג, ג.

[2] במסכת ברכות שם נאמר שצריך שיישאר ה"גווזא". הנדון כאן הוא, האם הכוונה היא שיישארו דווקא הענפים, או שמא די בכך שיישאר הגזע (או שורשים גבוהים המשמשים בסיס לצמיחה חוזרת).

Photo by Marita Kavelashvili on Unsplash