שאלה:
מי שאמר לחברו כמה היום לעומר (ולא התכוון לקיים את המצווה, אלא להשיב לחברו וכדומה), האם נכון שלאחר מכן כבר אינו יכול לספור ספירת העומר בברכה, כי כבר יצא ידי חובה במה שאמר לחברו?
התשובה בקצרה:
דין זה נכון רק בששת הימים הראשונים לספירה. לעומת זאת, מהיום השביעי והלאה, האמירה לחברו כבר אינה מונעת ממנו לחזור ולספור בברכה; שכן, מהיום השביעי והלאה, המצווה היא לספור ימים ושבועות, ומכיוון שהוא אמר לחברו בקצרה רק ימים ולא שבועות (שכך המציאות הרגילה, שאומר לחברו ימים בלבד ולא את השבועות), הרי דרך אמירתו מעידה שלא התכוון לצאת ידי המצווה, והרי זה כאילו אמר במפורש שאינו מתכוון לצאת. לכן, כאמור, רק בששת הימים הראשונים (שאז אין סופרים שבועות) יש חשש שכבר קיים את המצווה ולא יוכל לחזור ולספור בברכה.
וגם מה שאמרנו שבששת הימים הראשונים לא יוכל לספור בברכה לאחר שאמר לחברו כמה היום לעומר, כל זה דווקא כשאמר זאת לחברו מהשקיעה ואילך, ואילו כשאמר לו לפני השקיעה, לא יצא ידי חובה ולכן יוכל אח"כ לספור בברכה; זאת ועוד, דין זה שהאומר לחברו לא יוכל לחזור ולספור בברכה, הוא דווקא כשאמר לחברו בלשון "היום כך וכך, אך אם לא אמר "היום" (אלא סתם אמר "שני ימים" וכדומה), אין זה נחשב לספירה ויוכל לספור אח"כ בברכה. ומכל האמור עולה, שנדיר למדי שאמירתו לחברו תמנע ממנו לחזור ולספור בברכה.
למרות כל זאת, לכתחילה עדיף לומר לחברו "אתמול היה כך וכך" (או עצה אחרת, שיענה לחברו כרגיל אך יכוון במפורש לא לצאת ידי חובה). [האמור לעיל הוא לפי המשנה ברורה, ויש פוסקים הסוברים אחרת, אך כתבתי כאמור לפי המשנה ברורה].
התשובה ביתר הרחבה:
השולחן ערוך פוסק (אורח חיים, תפט, ד), שהחל מבין השמשות, מי שענה לחברו כמה היום לעומר, אינו יכול לספור לאחר מכן בברכה, כי יש חשש שמא כבר יצא ידי המצווה במה שאמר לחברו. ולכן יאמר "אתמול היה כך וכך". [ובלשון השו"ע: "מי ששואל אותו חברו בין השמשות כמה ימי הספירה בזה הלילה, יאמר לו אתמול היה כך וכך, שאם יאמר לו היום כך וכך, אינו יכול לחזור ולספור בברכה. אבל קודם בין השמשות, כיוון שאינו זמן ספירה, אין בכך כלום"].
ומוסיף המשנה ברורה ומסביר, שעל אף שההלכה היא ש"מצוות צריכות כוונה", כלומר, שאין אדם יוצא ידי חובת המצווה אלא אם כן התכוון לקיים את המצווה (וא"כ כיצד יעלה על הדעת שיצא במה שאמר לחברו, הרי לא התכוון לצאת ידי חובה), מכל מקום לעניין ברכה, אנו חוששים שמא הלכה כמאן דאמר מצוות אין צריכות כוונה. ולכן, יאמר "אתמול היה כך וכך", ואם לא אמר לו בלשון זו אלא אמר לו כמה היום, לא יחזור ויברך [עצה אחרת היא, שיאמר לו כרגיל "היום כך וכך", אך יכוון במפורש לא לצאת ידי חובה (משנה ברורה ס"ק כב- "ויש עוד עצה שיכוון בפירוש שלא לצאת בזה ידי ספירה")].
אלא שכל זה דווקא אם אמר לחברו מהשקיעה ואילך, ואילו לפני כן, לא יצא ידי חובה באמירתו לחברו, ויוכל אח"כ לספור בברכה (שו"ע, שם- "אבל קודם בין השמשות, כיוון שאינו זמן ספירה, אין בכך כלום". ומוסיף הביאור הלכה בד"ה אינו יכול, שאף אם היה אחר פלג המנחה, מכל מקום אין להחמיר, כל שהיה קודם שקיעה).
כמו כן, דין זה שהאומר לחברו לא יוכל לחזור ולספור בברכה, הוא דווקא כשאמר לחברו בלשון "היום כך וכך", אך אם לא אמר "היום", אין זה נחשב לספירה ויוכל אח"כ לספור בברכה [משנה ברורה ס"ק כ- "ואם לא אמר 'היום', לית לן בה, משום דעיקר מצות ספירה הוא שיאמר היום כך וכך"].
[עוד נוטה המשנה ברורה לסבור קולא נוספת, שמי שמקפיד לספור תמיד מצאת הכוכבים, וענה לחברו לפני צאת הכוכבים, מהשקיעה ואילך, הרי זה כאילו כיוון במפורש לא לצאת ידי חובה, ויוכל לספור בברכה. אך הוא מסיים וכותב "ולמעשה צריך עיון" (ביאור הלכה, ד"ה שאם יאמר)].
ומהיום השביעי והלאה, בכל מקרה אין אמירתו לחברו מונעת אותו מלחזור ולספור בברכה; שכן, מהיום השביעי והלאה מצוות הספירה כוללת ימים ושבועות, והוא הרי אמר לחברו בקצרה רק ימים ולא שבועות (שכך המציאות הרגילה, שאומר לחברו ימים בלבד ולא את השבועות), ונמצא שדרך אמירתו מעידה שלא התכוון לצאת ידי המצווה, והרי זה כאילו אמר במפורש שאינו מתכוון לצאת [כך פוסק המשנה ברורה בס"ק כב- "כתבו האחרונים, דמיירי (=שמדובר) ששאל אותו קודם שהגיע לשבועות; הא, אי שאל לו בשעה שהגיע לשבועות, אפילו אמר לו היום כך וכך, לאו כלום הוא, כל שלא הזכיר שבועות, וצריך לחזור ולספור בברכה". ובשער הציון אות כח מוסיף המשנה ברורה, שעל אף שיש אחרונים המחלקים לעניין זה בין ימים שנשלם בהם שבוע "עגול" (כגון יום שביעי או ארבעה עשר או עשרים ואחד וכו') לבין ימים שאין נשלם בהם שבוע, דעת המשנה ברורה אינה כך, ואין הוא מחלק בדבר, עיין שם].
נמצא שבפועל, נדיר למדי שאמירת אדם לחברו כמה היום לעומר, תמנע ממנו לחזור ולספור בברכה.
הדינים לעיל הם על פי פסק המשנה ברורה; בפסקי תשובות מובאים פוסקים הסוברים אחרת, אך נקטתי כאמור על פי המ"ב. ולכתחילה, כדי להימלט מסבך הדעות והמחלוקות, עדיף פשוט לומר בכל מקרה, "אתמול היה כך וכך".