שאלה:
כידוע, בסוף הסליחות אומרים וידוי, "אשמנו בגדנו וכו'". לפי המודפס בספרי הסליחות, אומרים זאת שלוש פעמים (ואומרים בין אמירה לאמירה מעין פיוטים קצרים, לעינינו עשקו עמלנו וכו'), אך בחלק מספרי הסליחות כתוב ש"יש אומרים לאומרו פעם אחת". האם יש כאן מחלוקת, ממה היא נובעת וכיצד יש לנהוג?
תשובה:
יש נוהגים כך ויש נוהגים כך. תחילה נפרט את שורשי המחלוקת:
א) מנהג האומרים שלוש פעמים, מקורו וטעמו:
מהרמ"א בסימן תרב והמשנה ברורה שם, עולה שיש לומר את הוידוי שלוש פעמים (הרמ"א כותב- "ואומרים בכל יום שלוש פעמים וידוי קודם עלות השחר", וכוונתו היא בכל יום מעשרת ימי תשובה; ומוסיף על כך המשנה ברורה שהוא הדין גם בסליחות שלפני ראש השנה – "וכן מיום ראשון דסליחות עד ערב ראש השנה, כן משמע במנהגים"), מלבד בסליחות של ערב יו"כ, שאז אומרים את הוידוי רק פעם אחת (רמ"א- "מלבד בערב יום כיפור, שאין אומרים אתו אלא פעם אחת", ומסביר המ"ב שני טעמים – "מפני שעתידין לומר שתי פעמים במנחה ובמעריב, והוא גם כן יום טוב"). וכך מבואר בלבוש (תקפא, א), שיש לומר ג' פעמים, וכן במטה אפרים (תקפא, יח). ונראה שהמקור הקדום ביותר לכך הוא בספר הרוקח, סימן רז.
הטעם לאמירת ג' פעמים מובא בספר הרוקח (שם) כנגד עוון, פשע וחטא ("כנגד נושא עוון ופשע וחטאה"). ובנוסף, מפנה הרוקח גם לגמ' ביומא פז ע"א, שם נאמר שהמבקש סליחה מחבירו לא יבקש יותר מג' פעמים ("כל המבקש מטו מחברו, אל יבקש ממנו יותר משלוש פעמים"; ומביאה הגמ' מקור מאחי יוסף, שביקשו ממנו סליחה ואמרו שלוש פעמים "נא" – בראשית נ, יז, "שא נא וכו'". ובדומה לכך גם הגר"א בביאורו לשו"ע מפנה לדברי הגמ' ביומא שם שהמקניט את חבירו צריך לפייסו בשלוש שורות וכו'). טעם אחר מובא ב"אלף המגן" על המטה אפרים שם (בשם אשל אברהם מבוטשאטש): "והם כנגד מה שחטא במעשה, ובדיבור ובמחשבה".
ב) מנהג האומרים פעם אחת:
הבאר היטב בסימן תרב ס"ק ב כותב, על פי האר"י בספר הכוונות, לומר רק פעם אחת (שם באות ב'- "והאר"י ז"ל בספר הכוונות כתב, שאין לומר, רק פעם אחת"). וכך גם באלף המגן על המטה אפרים, אות לז, מציין המחבר "והאר"י ז"ל כתב שלא לאומרו ג' פעמים". וכך מובא בספרים בשם האר"י בפרי עץ חיים, שער הסליחות, פרק ח. וכן מנהג הגר"א, כמבואר ב"מעשה רב", אות רב, לומר פעם אחת.
וכך גם בלוח ארץ ישראל לגרי"מ טוקצינסקי נפסק לומר פעם אחת ("הוידוי אחר הסליחות אומר רק פעם אחת, כהגר"א ז"ל") וכך מובא בספר "ארחות רבינו" (חלק ראש השנה, אות כג), שהקהילות יעקב נהג לומר רק פעם אחת, וכן הוא בדרכי חיים ושלום (על חודש אלול אות תשג), ועוד.
והטעם המובא לכך באר"י הוא, שהמתוודה יותר מפעם אחת הרי הוא "ככלב שב על קיאו", שחוזר שוב ושוב ומזכיר את עוונותיו.
ואגב אוסיף תוספת חשובה שראיתי בספר "שערי הימים הנוראים" (הרב טשזנר), שכתב שמי שנוהג כך (לומר פעם אחת) ידלג על הקטעים הנדפסים בסליחות בין הוידויים ("אשמנו מכל עם וכו'"), ובלשונו:
"ולמנהג זה נראה, שמיד אחר אמירת הוידוי הראשון (היינו, אחר 'ואנחנו הרשענו') יש לדלג על הקטעים שבין וידוי לוידוי – אשמנו מכל עם וכו', שכפי הנראה נתקנו כדי להפסיק בין וידוי לוידוי, ואין צורך לאמרם אם מתוודים רק פעם אחת, ולהמשיך מ"הרשענו ופשענו". ועוד, שיתכן שהם נחשבים כוידוי נוסף, והרי לאריז"ל ולהגר"א אין להרבות בוידויים".
ג. כיצד יש לנהוג
מצד אחד, האומרים שלוש פעמים בוודאי יש להם על מה שיסמוכו, שהרי כך כותבים הרמ"א והמשנה ברורה.
ולאידך גיסא, רבים נוהגים לומר רק פעם אחת, ובכמה וכמה מפוסקי זמננו ראיתי שכתבו שזהו המנהג המקובל יותר. למשל, ראיתי בספר "הלכות חג בחג" (הרב קארפ, מפוסקי זמננו), שלאחר שמביא את המחלוקת, מוסיף (בעמ' כב) "והעיקר נראה בכל זה, דעל וידוי בלא כוונה הזהירו הפוסקים טובא, ולכן מוטב לאומרו פעם אחת בכוונה רצויה, שזהו עיקר הוידוי". וכן כתבו רבני בית ההוראה באתר "דין"[1] – לאחר אמירת שמע קולינו, אומרים וידוי, ויש שנהגו לומר ג' פעמים וידוי… וכן נדפס בסדרי הסליחות, אך כיום המנהג ברוב המקומות כדעת האריז"ל והגר"א שאין לומר רק פעם אחת".
[1] קישור: https://din.org.il/2012/09/07/%D7%93%D7%99%D7%A0%D7%99-%D7%A1%D7%9C%D7%99%D7%97%D7%95%D7%AA/