1

תשעה באב שחל בשבת – פירוט ההלכות והמנהגים

להלן פירוט ההלכות המעשיות הנוגעות לתשעה באב שחל בשבת:

א) לימוד תורה בשבת שחל בה תשעה באב ונדחה לראשון:

מותר ללמוד תורה בשבת כרגיל. ועל אף שבשנה רגילה מחמירים שלא ללמוד תורה כבר מערב תשעה באב בחצות (הואיל והיא משמחת לב), בשבת הקלו (ואמנם הרמ”א מחמיר בדבר, אך הכריע המשנה ברורה שניתן להקל, וזאת משום שבלאו הכי יש חולקים על האיסור ללמוד בערב תשעה באב מחצות, אף כשחל בחול, ולכן יש לסמוך עליהם לפחות כשחל בשבת)[1].

ב) אמירת “אב הרחמים” ו”צדקתך צדק” בשבת שחל בה תשעה באב ונדחה לראשון:

אין אומרים “צדקתך צדק” במנחה של שבת (כי הכלל הוא שאין אומרים “צדקתך צדק” בתאריכים שאין בהם אמירת תחנון, ובתשעה באב הרי אין אומרים תחנון, משום שנקרא “מועד”), וכך נפסק ברמ”א, או”ח, תקנב, יב.

אולם, “אב הרחמים” במוסף כן אומרים, כרגיל (ועל אף שבדרך כלל אין אומרים אב הרחמים כאשר שבת חלה בתאריך שאין אומרים בו תחנון, כאן אומרים, כי “אב הרחמים” הוא מעין הקינות שאומרים בתשעה באב- אליה רבה, מ”ב בסימן תקנב, ס”ק ל, וספר “תשעה באב שחל בשבת”).

ג) סעודה שלישית בשבת זו:

מותר לאדם לאכול בסעודה שלישית כפי רצונו, אפילו “כסעודת שלמה בעת מלכותו”, כלשון השולחן ערוך[2]. אמנם צריך להקפיד להפסיק מבעוד יום, כלומר לפני השקיעה [רמ”א ומשנה ברורה, שם; ומוסיף המשנה ברורה “ונכון להודיע זה להמון, שלא יטעו שהוא כשאר שבת”].

וכן לעניין זמירות, המנהג לומר זמירות כמו שרגילים בכל סעודה שלישית (פסקי תשובות, תקנב, ט).

נחלקו אמנם האחרונים, האם מי שרגיל להזמין חברים ורעים לסעודה שלישית, יכול לעשות כך גם בשבת זו – יש אומרים שאסור, ויש אומרים שאדרבה, אם יימנע, ייראה הדבר כאבלות בפרהסיא בשבת. המשנה ברורה אינו מכריע במחלוקת ונראה לכאורה שכל מנהג יש לו על מה שיסמוך. ומכל מקום, לאכול עם בני ביתו ולזמן כרגיל, בוודאי שאין איסור (למקורות, ראה בהערה)[3].

ד) ברכת המזון ומים אחרונים, כוס של ברכה וזימון:

ברכת המזון יכולה להיות גם אחרי השקיעה, אך יקפיד שרחיצת ידיו למים אחרונים תהיה לפני השקיעה (ספר תשעה באב שחל בשבת, עמ’ פח). ומכל מקום, מי שהתאחר יכול ליטול מים אחרונים גם לאחר שקיעה, ואפילו אחר צאת הכוכבים (שהרי כך הדין גם במי שמותר לו לאכול בתשעה באב, שהוא נוטל מים אחרונים) [הספר הנ”ל, בעמ’ ריג, ומובא גם בפסקי תשובות, תקנב, ט].

המביאים לברכת המזון כוס של יין, יעשו כך גם בשנה זו, אך ישתו מכוס היין לפני השקיעה (ואם התאחרו וברכו ברכת המזון אחר שקיעה, יביאו כוס לברכת המזון אך לא ישתו ממנה- פסקי תשובות שם).

הזימון הינו כרגיל, גם אם מברכים אחר שקיעה- פסקי תשובות, שם.

ה) ישיבה על כסא לאחר שקיעה:

אכילה ושתיה ורחיצה יש להפסיק לפני שקיעה, אך איסור ישיבה על כסא מתחיל רק מצאה”כ (פסקי תשובות, תקנג, הערה 19; יד בבין המצרים, כג, ז, בשם הרה”ג קרליץ, וכן באחרונים נוספים).

ו) הכנה משבת לחול:

אין להכין את ענייני תשעה באב משבת, כגון להכין את ספר הקינות (אלא אם כן לומד בו קצת בשבת)- ספר תשעה באב שחל בשבת, פרק ו, סעיפים לד-לה, ופסקי תשובות בסימן תקנג הערה 13.

ז) החלפת בגדים ונעליים:

במוצ”ש מחליפים בגדים ונעליים[4]. מתי בדיוק יש להחליף את הבגדים והנעליים? יש כמה מנהגים, והמנהג השכיח הוא שמיד אחרי צאת הכוכבים אומרים בבית ‘ברוך המבדיל בין קודש לחול’, ואז מחליפים הבגדים והנעליים והולכים לבית הכנסת להתפלל ערבית ולקרוא איכה- פסקי תשובות, תקנג, אות א. ויש אמנם גם מנהגים אחרים (כגון החלפה רק לאחר אמירת “ברכו”), אך המנהג השכיח הוא כאמור לעיל. לעניין שורש המנהגים, עיין בהערה[5].

ח) הסרת הפרוכת מארון הקודש:

בתשעה באב נוהגים להסיר את הפרוכת מארון הקודש בבית הכנסת (רמ”א, או”ח, תקנט, ב). כשתשעה באב במוצ”ש, מסירים את הפרוכת במוצ”ש לאחר ברכו- פסקי תשובות, תקנג, אות א.

ט) ענייני הבדלה, ויהי נועם וקידוש לבנה:

עיין להלן בנפרד.

ח) הדברים האסורים לאחר תשעה באב:

בשנים רגילות, ממשיכים חלק מהאיסורים עד עשירי באב. אך בשנה שבה תשעה באב חל בשבת ונדחה לראשון, הואיל והצום הוא צום נדחה, אין מחמירים, ומותרים מיד בצאת הצום בתספורת, כיבוס ולבישת מכובסים, רחיצה, שהחיינו, נגינה ושמיעת נגינה.

הדבר היחיד שכן מחמירים בו הוא באכילת בשר ויין, שאין אוכלים בשר ויין גם לאחר שיצא הצום, כי לעניין זה נהגו להמשיך את אבלות היום. אך גם בזה, אין מחמירים כמו בשנה רגילה להמשיך את האיסור עד למחרת ממש, אלא רק בלילה (דהיינו, הלילה שאחרי יום ראשון). לכן מיד כשמגיע הבוקר של יום שני, מותר בבשר ויין כרגיל (על פי רמ”א בסוף סימן תקנח, ומשנה ברורה ופסקי תשובות שם באות ג).

[מכל מקום, לעניין שתיית יין הבדלה, אין להחמיר בלילה שבין ראשון לשני, ושותים כרגיל (מ”ב, תקנו, ג)].

ולהלן דיני תפילה, הבדלה, ויהי נועם וקידוש לבנה, בשנה שבה תשעה באב חל בשבת ונדחה לראשון:

א) מיד בצאת שבת, אומרים בבית את המילים: “ברוך המבדיל בין קודש לחול”. מחליפים בגדים ונעליים ובאים לבית הכנסת. אומרים ברכו, ולאחר אמירת ברכו, מסירים את הפרוכת (כמפורט לעיל). מתפללים שמונה עשרה ואומרים אתה חוננתנו (רמ”א, תקנט, א), ולאחר שמונה עשרה אומר הש”ץ קדיש תתקבל.

ב) לאחר שמונה עשרה אומרים ברכת בורא מאורי האש[6] [ואילו את שאר חלקי ההבדלה, משלימים רק למחרת במוצאי הצום, כמפורט להלן אות ז’. וכן עיין שם פרטים מעשיים נוספים (כיצד ינהגו נשים, כיצד ינהג מי שמותר לו לאכול וכו’)].

ג) לאחר מכן קוראים איכה ואח”כ אומרים קינות (הכוללות את הקינה המיוחדת למוצאי שבת).

ד) לאחר הקינות אומרים “ואתה קדוש” וכו’, אך “ויהי נועם” אין אומרים, על אף שחל במוצ”ש (הטעם בהערה[7]). וכן אין אומרים “ויתן לך” (רמ”א שם, ועיין הטעם במ”ב)].

ה) לאחר “ואתה קדוש” אומרים שוב קדיש שלם, על הקינות[8], אך בקדיש זה אין אומרים “תתקבל” (מ”ב בשער הציון אות ג’, על פי דברי הרמ”א, שכותב בסעיף ד “וכל הקדישים שאומרים אחר איכה עד שיוצאים למחר מבית הכנסת, אין אומרים תתקבל“)[9] ולאחר מכן עלינו לשבח.

ו) קידוש לבנה אין עושים במוצאי שבת אלא במוצאי הצום, היינו, מוצאי יום ראשון[10]. ולפני כן יש לטעום דבר מה (ועיין הערה)[11] וכן יש לנעול את הנעליים לפני קידוש לבנה (עיין הערה)[12].

ז) במוצאי שבת זו אין עושים הבדלה (מלבד מה שאומרים מיד במוצ”ש “ברוך המבדיל בין קודש לחול” ומלבד מה שאמרנו לעיל באות ב’ שאומרים בורא מאורי האש בבית הכנסת). [בטעם הדבר, עיין הערה[13]]. רק למחרת, במוצאי הצום, יש לעשות הבדלה. וכשמבדיל במוצאי הצום, ההבדלה כוללת רק ברכת בורא פרי הגפן וברכת המבדיל, ולא ברכת בשמים ובורא מאורי האש (אפילו אם מסיבה כלשהי לא בירך על האש במוצ”ש) (כי ברכת מיני בשמים ובורא מאורי האש נתקנו רק להבדלה הנעשית במוצ”ש[14]). וכן אין אומרים בהבדלה הנ”ל שבמוצאי הצום “הנה א-ל ישועתי וכו'” (עיין הטעם בהערה)[15]] לגבי היין, יכול המבדיל לשתות ואין צריך לתת לקטן וכו’, וזאת למרות החומרה הכללית שאין שותים יין בלילה שבין ראשון לשני (מ”ב, תקנו, א).

הערה לגבי ברכת בורא מאורי האש: כאמור לעיל, מברכים ברכה זו במוצ”ש, בבית הכנסת, לפני קריאת איכה. ולגבי הנשים שבבית, יש מנהגים שונים (יש שמברכות בבית לעצמן, יש נוהגים שאין מברכות כלל, ויש נוהגים שיוצאות ידי חובה מגבר, דהיינו, שמי שיש לו אשה או בנות, לא יכוון לצאת בברכה שבביהכנ”ס ויברך להן אח”כ כשמגיע לביתו)[16].

ח) דין זה שאמרנו שאין מבדילים במוצאי שבת, הוא ביחס לאנשים הצמים. אך מה הדין באותם שמותר להם לאכול בתשעה באב? האם הם צריכים להבדיל במוצאי שבת? התשובה היא כדלהלן:

לגבי קטנים שאוכלים, המנהג הוא שאין מבדילים (עיין פסקי תשובות, תקנו, ד).

אך אדם מבוגר שאוכל בצום (כגון בגלל מצב בריאותי וכד’) כן צריך לעשות הבדלה לפני אכילתו. ועיין בהערה מספר דינים ייחודיים הנוגעים למקרה זה[17].

 

 

[1] הרמ”א מחמיר וכותב שהמנהג לא ללמוד תורה בערב תשעה באב מחצות, חל גם בשבת (כלשונו באו”ח, תקנג, ב- “ונהגו שלא ללמוד בערב תשעה באב מחצות ואילך כי אם בדברים המותרים בתשעה באב. ולכן, אם חל בשבת אין אומרים פרקי אבות”), ומשום כך מסדרי הלוחות בזמננו לא כוללים שבת זו בין השבתות שאומרים בהם פרקי אבות; אך המשנה ברורה (ס”ק י) פוסק להקל בכך, דהיינו, שבשבת מותר ללמוד, והוא מנמק, שהואיל ואפילו ביום חול רבים חלקו על הרמ”א בעניין זה (כמבואר ביתר הרחבה במ”ב ס”ק ח, שרבים חולקים, ואף סיים שם המשנה ברורה שנראה לו שמי שמיקל בזה אין מוחים בידו), אזי לפחות בשבת יש לסמוך על המקילים ולהתיר.

[2] שו”ע, או”ח, תקנב, י: “אם חל תשעה באב באחד בשבת, או שחל בשבת ונדחה לאחר השבת, אוכל בשר ושותה יין בסעודה המפסקת ומעלה על שולחנו אפילו כסעודת שלמה בעת מלכותו”.

[3] בתחילה מביא המשנה ברורה את דעת המגן אברהם, שעל אף שמבחינת כמות המאכלים מותר לאכול אפילו כסעודת שלמה, אך “מכל מקום יישב בדאבון נפש, שלא ינהג בשמחה, ולכן לא יישב בסעודת חברים”. אך ממשיך המשנה ברורה, שיש חולקים: “בספר בכור שור חולק על זה, ודעתו דמי שרגיל בכל שבת לסעוד סעודה זו עם חבריו ומיודעיו ומונע בשבת זו, הוי ליה כאבלות בפרהסיא”. המשנה ברורה אינו מכריע במחלוקת, ומסיים “ולכולי עלמא מותר לאכול עם בני ביתו, ויכול לברך בזימון, כיוון שהוא שבת”.

[4] ועל אף שברמ”א (תקנג, ב) כתוב רק “נעליים”, זהו משום שלשיטתו הולכים בשבת זו בבגדי חול, אך לשיטתנו שהולכים בשבת בבגדי שבת, יש להחליף במוצ”ש לבגדי חול, כי אין ראוי לומר איכה בבגדי שבת- פסקי תשובות, תקנג, א.

[5] מעט פירוט לעניין מנהגנו בחליצת הנעליים: הרמ”א בסימן תקנג כותב שהציבור חולץ רק לאחר ברכו (מלבד הש”ץ שחולץ לפני ברכו שמא יתבלבל בתפילתו), אך כבר כתבו מספר אחרונים שכל זה אמור במקומות שהיו מתפללים מעריב עוד לפני צאת הכוכבים, או מייד בצאת הכוכבים לפני הזמן שמוסיפים מחול על הקודש, אך למנהגנו שמתפללים מעריב לאחר שמוסיפים מעט מחול על הקודש, אין להישאר בנעליים עד ברכו אלא יש לחלצם מיד- פסקי תשובות, תקנג, אות א. עם זאת מוסיף המחבר שיש אחרונים הסוברים שדברי הרמ”א הנ”ל (להחליף רק אחר ברכו) אמורים תמיד, גם כשמתפללים מאוחר, כי כך קבעו לעולם במוצ”ש, שלא להחליף המנעלים עד אחר ברכו. ויש שאכן נוהגים כך, ומביאים את הנעליים לבית הכנסת ומחליפים לאחר ברכו. מנהג אחר הוא לחלוץ נעליים כבר בשקיעה, כי סוברים שאין זה ממש ניכר עד שנחשוש לאבלות בפרהסיא (פס”ת, אות ב). מכל מקום המנהג השכיח הוא כמו שאמרנו.

[6] כמבואר להלן אות ז’, במוצ”ש זה אין מבדילים כלל, ורק אומרים בורא מאורי האש, עיין כאמור להלן. מדוע מקדימים בורא מאורי האש לפני איכה, עיין שני טעמים במשנה ברורה, תקנו, א. אמנם לשונו קצרה משהו, וראה ביתר הסבר בפסקי תשובות, סימן תקנו, הערה 1. מכל מקום, כך אכן המנהג, שמברכים בבית הכנסת בורא מאורי האש לפני קריאת איכה, עיין שם בפסקי תשובות.

[7] עיקרו של “ויהי נועם” התייסד על הקמת המשכן, והרי נחרב (מ”ב, תקנט, ס”ק ז); וכנגד זה אנו אומרים בקינה המיוחדת למוצ”ש, “ויהי נועם נשבת, במוצאי שבת”.

[8] קדיש שלם לא תיקנו רק לאחר אמירת שמונה עשרה, אלא לאחר תפילות ונוסחים שונים שנתקנו לאומרם בציבור- אשי ישראל, פרק מד, הערה קיח.

[9] ואף אם שכחו לומר קדיש עם תתקבל לאחר שמונה עשרה, לא יאמרו כעת “תתקבל”- אשי ישראל, פרק מד הערה קיז, בשם “משיב הלכה”.

[10] ועל אף שהרמ”א כתב (תקנא, ח) שאין מקדשים את החודש במוצאי ת”ב, אין נוהגים כך, עיין משנה ברורה ופסקי תשובות באות לא.

[11] הדין שיש לטעום דבר מה קודם לכן מובא במשנה ברורה (תכו, ס”ק יא), אך הוא מוסיף בשער הציון שאם על ידי כך יתפזרו ולא יהיה מניין אח”כ, יקדשו בציבור בלי לטעום, כי ברוב עם הדרת מלך.

[12] בפסקי תשובות, תקנא, הערה 165, מביא את דברי הרב צבי כהן, שמי שלא הלך ממש יחף אלא נעל נעליים מיוחדות לתשעה באב, אין צריך לנעול דווקא נעלי עור לקידוש לבנה. אך הפסקי תשובות כותב שהדבר צ”ע, כי העניין לנעול נעליים קודם קידוש לבנה הוא כדי שיהיה בשמחה ובגדיו נאים וכו’, ואילו נעלי בד וגומי הן סימן לאבלות.

[13] שו”ע ומ”ב, תקנו, א. הסבר הדברים: באופן כללי, חכמים תיקנו להבדיל במוצאי שבת על הכוס, אך במוצ”ש של תשעה באב אין שייך להבדיל על הכוס, ולכן אין עושים הבדלה מלבד ברכת בורא מאורי האש, שבעיקרה אינה טעונה כוס דווקא; וכמו כן גם אין בה תענוג, בניגוד לברכת בורא מיני בשמים, שאותה אין מברכים במוצאי תשעה באב- מ”ב, תקנו, א. 

[14] ברכת בורא מיני בשמים נתקנה כדי להשיב את הנפש מיציאת השבת, וכאן לא שייך הדבר (מ”ב, ס”ק ה). ברכת בורא מאורי האש נתקנה לברך במוצ”ש על שם שהאש נבראה במוצ”ש, ועל כן לא שייך לברכה במוצאי יום ראשון, ואפילו אם במקרה לא בירך אותה לפני כן (מ”ב ס”ק ד).

[15] פסוקים אלה נועדו למוצ”ש בלבד, כסימן טוב והצלחה בתחילת השבוע (פסקי תשובות, תקנו, ב, על פי כמה אחרונים).

[16] ביתר פירוט: כמובא בפסקי תשובות, תקנו, א, יש נוהגים שמברכות לעצמן בבית (לאחר אמירת ברוך המבדיל בין קודש לחול), אך יש שחששו לספקו הידוע של הביאור הלכה (בסימן רצו סעיף ח ד”ה לא יבדילו) שמא נשים אינן חייבות בברכה זו, ומשום כך הם נוהגים שמי שיש לו אשה או בנות לא יכוון לצאת בהבדלה שבבית הכנסת אלא יברך כשמגיע הביתה ויוציאם ידי חובה. ויש גם מנהג נוסף, שנשים אינן מברכות כלל בורא מאורי האש במוצאי שבת זו.

[17] להלן הדינים הנוגעים לאדם מבוגר המבדיל:

א) שתיית היין– הואיל ומלבד עצם הצום יש בעייה ספציפית בשתיית יין בזמן זה, כותבים הפוסקים האחרונים (כמובא בפסקי תשובות שם) שלא ישתה בעצמו, אלא יש לתת לילד לשתות (בין גיל שש לתשע, כדי שיהיה מצד אחד בגיל חינוך אך מצד שני שלא הגיע לגיל התאבלות על ירושלים); ואם אין ילד, לא יבדיל על יין אלא על חמר מדינה (בירה או מיצי פירות טבעיים או תה או קפה עם סוכר), ויש אומרים שאין להבדיל על חמר מדינה אלא יבדיל על מיץ ענבים. אם אין לו כל אלה אלא יין ממש, יש אומרים שיאכל ללא הבדלה, ויש אומרים שישתה יין (עיין פסקי תשובות הנ”ל, ובספר יד בבין המצרים, כג, טז).

ב) אשה המבדילה–  אשה שאוכלת בצום בגלל מצבה הבריאותי או שהיא מעוברת וכד’ שהתירו לה לצום, בעלה מבדיל עבורה, כשם שבכל השנה ההלכה היא שעדיף שהבעל יבדיל (משום הספק הכללי אם אשה מחויבת בהבדלה כמבואר בסימן רצו), ולגבי השתייה, ינהגו כאמור לעיל (היינו, שישתה ילד, או שההבדלה תהיה על חמר מדינה או מיץ ענבים ותשתה היא עצמה).

ג) מתי מבדילים: אם החולה זקוק לאכול בלילה, יבדיל בלילה, ואם יכול לצום בלילה וצריך לאכול ביום, יבדיל ביום לפני אכילתו- פסקי תשובות.

ד) נוסח ההבדלה בתשעה באב (למי שאוכל בתשעה באב כאמור): אין אומרים פסוקים (הנה א-ל ישועתי וכו’), כשם שאבל אינו אומר אותם; אלא מתחילים בורא פרי הגפן. לאחר בורא פרי הגפן, אין מברכים על הבשמים (עיין פסקי תשובות, תקנו, ד). לאחר מכן בורא מאורי האש (אך מי שמבדיל ביום, כאמור לעיל אות ג’, אינו מברך בורא מאורי האש ביום אלא יברך בלילה- פסקי תשובות, שם). לאחר מכן ברכת המבדיל בין קודש לחול וכו’ כרגיל.