מחיצות שאינן מגיעות לסכך; “המשכת” מחיצות בית או עמוד כלפי מעלה; “גוד אסיק”

כידוע, אין צורך שדפנות הסוכה יגיעו עד הסכך, ודי בכך שהן גבוהות עשרה טפחים.

האם דין זה נשען על הכלל “גוד אסיק” (היינו, רואים מחיצות כממשיכות כלפי מעלה, וזוהי הלכה למשה מסיני), או שמא הוא דין בפני עצמו, שאינו קשור כלל ל”גוד אסיק”?

כמבואר בהמשך, נחלקו בכך דעות, אך כדי להבין את הדברים ושורשם, יש להבין את דברי הגמ’ בדף ד ע”ב ביחס ל”גוד אסיק” בסוכה. להלן ביאור הדברים.

המשכת מחיצות עמוד כלפי מעלה (ויסוד “מחיצות הניכרות”)

הגמרא בדף ד ע”ב דנה במצב הבא:

סוכה גבוהה למעלה מכ’ אמה (ולפיכך פסולה), אך באמצע הסוכה יש עמוד גבוה עשרה טפחים ורחב ד’ על ד’ (והעמוד רחוק הרבה מדפנות הסוכה). האם  אדם שנמצא על עמוד זה, נחשב כנמצא בסוכה כשרה (שהרי ממנו לסכך אין גובה עשרים)?

וביתר ביאור: לעיל, בעמ’ א’ היה נדון דומה ביחס לאצטבה באמצע הסוכה (סוכה גבוהה יותר מכ’, ובאמצע יש אצטבה הממעטת את הגובה); אך שם, מדובר היה באצטבה שאינה גבוהה י’ טפחים, כך שהיא בפני עצמה לא יכולה להיחשב בעלת דפנות, ובאנו להכשירה רק מצד דפנות הסוכה הסמוכות לה, ולכן נפסק שהדבר תלוי במרחק בינה לבין הדפנות, כמבואר לעיל; אך כאן, העמוד גבוה י’, והנדון הוא להכשירו מצד עצמו – כי יש בו גם סכך וגם דפנות: סכך, על ידי הסכך שמעליו, שגבוה פחות מעשרים; ודפנות, על ידי שרואים את דפנות העמוד עצמן (שהן כאמור גבוהות י’) כממשיכות כלפי מעלה, מדין “גוד אסיק” (“גוד אסיק” פירושו שרואים מחיצה כאילו היא ממשיכה כלפי מעלה).

ותחילה רצה אביי להכשיר, כאמור מדין “גוד אסיק”, אך רבא דוחה זאת, כי “בעינן מחיצות הניכרות, וליכא”. כלומר, העומד על גבי העמוד אינו רואה סביבו כלל מחיצות, ולכן, לא ניתן להכשיר סוכה כך.

וביארו הראשונים (ר”ן, ריטב”א), שכוונת הגמרא היא, שאמנם לעניין שבת כן אומרים “גוד אסיק” גם באופן כזה (כך שהעומד על העמוד ייחשב כעומד ברשות היחיד, על ידי מחיצות העמוד הממשיכות כביכול כלפי מעלה), אך כאן לעניין סוכה, יש דרישה שהיושב בסוכה יהיה מוקף במחיצות ניכרות; ומכיוון שמבחינתו הוא אינו מוקף במחיצות (הוא אינו רואה סביבו שום מחיצה), לא יועיל “גוד אסיק” להחשיבו כיושב בתוך דפנות.

המשכת מחיצות בית כלפי מעלה

לעיל בואר, שלמסקנת רבא אין אומרים שמחיצות העמוד ממשיכות כלפי מעלה.

אך דנה הגמרא, האם אומרים שמחיצות בית כן ממשיכות כלפי מעלה. כלומר, אדם הנמצא על גג בית, ומסכך מעליו בסכך ללא שום מחיצות (הסכך נתמך על ידי “קונדסין” בלבד, מספר עמודים הממוקמים על שפת הגג), האם ניתן לומר שמחיצות הבית נחשבות כממשיכות כלפי מעלה, כך שיש מחיצות לסוכה? בכך נחלקו אמוראים.

ומסבירים התוספות (בד”ה אבל), שאע”פ שלעיל לגבי עמוד, המסקנה הייתה שאין אומרים “גוד אסיק” ואין המחיצות נחשבות כממשיכות כלפי מעלה (כפי שבואר, שבעינן מחיצות הניכרות וליכא), מכל מקום כאן במחיצות בית, יש יותר מקום להתלבטות, שכן במידה מסוימת מחיצותיו נחשבות למחיצות ניכרות; כי אמנם הן אינן ניכרות לעומד על הגג, אך הן ניכרות למי שדר בתוך הבית (בניגוד לעמוד, ששם אין המחיצות ניכרות לאיש, שהרי אין גרים בתוך העמוד).

ולהלכה מביא השו”ע (תרל, ו) את שתי הדעות הנ”ל ביחס לשאלה אם מחיצות הבית נחשבות כממשיכות אל הגג (“נעץ ארבעה קונדסין בין באמצע הגג בין על שפת הגג, וסיכך על גבן, פסולה; ויש מכשירין בנעץ על שפת הגג, משום דאמרינן גוד אסיק מחיצתא”), אך להלכה פסק המשנה ברורה, שהלכה כדעה הפוסלת, כלומר, שגם במחיצות בית אין אומרים גוד אסיק מחיצתא, כי בעינן מחיצות ניכרות (וכאמור לעיל, רק לעניין סוכה נאמר דין זה, אך לעניין שבת, כן אומרים גוד אסיק ונחשב לרשות היחיד, וכך מבואר במשנה ברורה, ס”ק כט – “ואף דלגבי שבת לכו”ע אמרינן גוד אסיק מחיצתא, לגבי סוכה ס”ל דבעינן מחיצות ממש”).

האם לפי האמור, אין בכלל דין “גוד אסיק” בסוכה? [ומדוע אין הדפנות צריכות להגיע לסכך]

כאמור לעיל, גם בעמוד וגם בבית, אין אומרים שמחיצותיהם ממשיכות כלפי מעלה לעניין סוכה, כי לעניין סוכה, בניגוד לדיני שבת, נדרשות “מחיצות ניכרות”.

הר”ן כותב על סמך זאת, שדין “גוד אסיק” באמת נאמר רק לגבי הלכות שבת, ולא לגבי סוכה (כי לגבי סוכה, כאמור, אין המחיצות ממשיכות כלפי מעלה, שכן נדרשות מחיצות ניכרות). ואף מה שמבואר להלן בדף ו’ שגוד אסיק הוא הלכה למשה מסיני, זהו רק לעניין שבת, ולא לעניין סוכה.

והקשה הפני יהושע על הר”ן, הרי גם בסוכה נדרשים לדין גוד אסיק. כיצד? למדנו לעיל בדף ב ע”ב, שכאשר אדם יושב בסוכה ומוקף במחיצות, לא נדרש שהמחיצות יגיעו עד הסכך (אלא די בכך שיהיו גבוהות י’ טפחים), ולכאורה, דין זה הוא רק משום “גוד אסיק”, שרואים את המחיצות כאילו עולות עד הסכך! וכך באמת עולה מדברי כמה ראשונים, שמה שאנו מכשירים כשאין המחיצות מגיעות עד הסכך, הוא מדין גוד אסיק (ריטב”א להלן בדף טז, וכן תוס’ עירובין דף י ע”ב ד”ה באצבעיים, כפי שמדייק הקהילות יעקב כאן בסימן ד’). ונמצא, אם כן, שגם בסוכה נדרש גוד אסיק, ומדוע כתב הר”ן שכלל זה הוא רק בהלכות שבת ולא בהלכות סוכה?

ותירץ הקהילות יעקב (סוכה סימן ד), שנראה שלפי הר”ן, דין זה שהמחיצות אינן צריכות להגיע עד הסכך, אינו נובע כלל מכללי “גוד אסיק”, אלא זהו דין פשוט, שאין שום דרישה שהמחיצות יגיעו לסכך [ומציין שכך מבואר גם בערוך לנר, דף ו’]. ובלשונו:

“ובדברי הר”ן ז”ל נראה דסובר, דהא דדפנות שאין מגיעות לסכך כשר, לאו מטעם גוד אסיק הוא, לומר דרואין כאילו מחיצות מגיעות לסכך, אלא משום דמעיקר הדין סגי במחיצות עשרה טפחים להכשיר כל השטח שמבפנים למחיצות בדין סוכה כשרה, ואין צריך שנאמר רואין כאילו נמשכות עד למעלה”.

נמצא, שיש מחלוקת ראשונים, האם הדין שמחיצות אינן צריכות להגיע לסכך, הוא דין הנובע מהכלל “גוד אסיק”, או שאין צורך כלל בגוד אסיק, וזהו דין העומד בפני עצמו, עיין שם בקהילות יעקב.