טיבול חלה בדבש (ובמלח)

האם הטובלים חלה בדבש בראש השנה, יוסיפו ויטבלו גם במלח? ועד מתי נוהג המנהג?
Print Friendly, PDF & Email

שאלה:

האם חוץ מאכילת תפוח בדבש, נוהגים גם לטבול את החלה בדבש? והאם מלבד הדבש מוסיפים גם מלח כמו בכל השנה? ועד מתי נוהגים כן?

תשובה:

ברמ”א בסימן תקפג לא מוזכר המנהג לטבול את החלה בדבש (אלא רק המנהג לאכול תפוח בדבש), אך המשנה ברורה שם (ס”ק ג) כן מביא את המנהג – “ויש נוהגים לטבל המוציא בדבש”.

[ואכן, המנהג הנפוץ הוא גם לטבול תפוח וגם חלה. ולעניין אמירת ה”יהי רצון… שתחדש עלינו שנה טובה ומתוקה”, ראיתי בפסקי תשובות שכותב “נוהגין להמתין באמירת היהי רצון וכו’ שתחדש עלינו שנה טובה ומתוקה, עד אחר אכילת התפוח בדבש” (אך מוסיף שיש נוהגים אחרת – “ויש מנהגים שאומרים היהי רצון אחר פרוסת המוציא ושוב אחר אכילת התפוח”].

כאן מתעוררת שאלה, האם הנוהג לטבול חלה בדבש, יוסיף ויטבול גם במלח כמו בכל השנה, או שמא יטבול רק בדבש?

למעשה יש נוהגים כך ויש נוהגים כך, ולכל מנהג יש על מה שיסמוך. מכל מקום, בפסקי תשובות כותב המחבר (על פי כף החיים) שיש לטבל גם במלח – “אבל לא יטבל בדבש בלבד, בלתי מלח תחילה; כי טיבול פרוסת המוציא במלח, הוא למתק הגבורות (עניין קבלי) ואינו מן הראוי לבטל זה בשום סעודה” [עם זאת, בהערה למטה מביא המחבר – “ובאורחות רבינו חלק ב’ עמ’ קעג כותב שהחזון איש והגרי”י קנייבסקי זצ”ל היו מטבלים רק בדבש ולא במלח”].

[כיצד טובלים גם בדבש וגם במלח? גם בכך יש מנהגים. בפסקי תשובות מובא – “והנהוג הוא לטבול הפרוסה מצד אחד במלח ומצד שני בדבש, או שתי פרוסות, אחד במלח ואחד בדבש, ולאכול הפרוסה עם המלח ואח”כ עם הדבש” (אך בהמשך מוסיף- “ויש שנהגו להקדים לטבול הפרוסה בדבש ולאכול ואח”כ לטבול במלח”].

לעניין השאלה עד מתי נוהגים כן, כותב הפסקי תשובות “ומנהג זה, לטבל את פרוסת המוציא גם בדבש, נוהגים עד שמחת תורה, ויש שנהגו בזה עד שבת בראשית, והיינו בסעודות שבת ויו”ט וערב יום כיפור והושענה רבה, אבל לא הקפידו על כך בסעודות ימות החול וחול המועד”.

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אהבתם? שתפו!

רוצים לקבל עדכונים שוטפים על לימוד חדש?

הירשמו עכשיו לרשימת התפוצה שלנו!