“חוקת התורה” או “חוקת הטהרה” – פרשת חוקת

מה פשר הלשון "זאת חוקת התורה", כאשר ההתייחסות בפועל אינה לכל התורה כולה אלא רק למצווה מסוימת, מצוות פרה אדומה?

הפרשה פותחת במילים “זאת חוקת התורה”.

לאחר הקדמה כזו,  הקורא מצפה מטבע הדברים למצוא המשך, שיתייחס לעיקרון כללי כלשהו הנוגע לתורה כולה (שהרי כך הקדמנו – זאת חוקת התורה).

אולם, בפועל, ההמשך מתייחס למצווה נקודתית אחת בלבד – היטהרות מטומאה על ידי פרה אדומה, ולא לתורה כולה. ואם כך, הלשון “זאת חוקת התורה” טעונה הסבר.

ההסבר הפשוט הוא, שההקדמה “זאת חוקת התורה” באה להכריז כך: בכל התורה כולה, מצוות פרה אדומה היא הדוגמה המובהקת ביותר ל”חוק”, למצווה ללא טעם. ואף על פי שיש מצוות רבות אחרות שקשה למצוא להן טעם נגלה, פרה אדומה עולה על כולן מבחינת נסתרות הטעם, שהרי הפרה מצד אחד מטהרת טמאים, ומצד שני מטמאה טהורים. המצווה הזו, אומרת התורה, היא “חוקת התורה”, היא הדוגמה המובהקת ביותר בתורה לחוק.

באופן מעט אחר ניתן לבאר, שההקדמה “זאת חוקת התורה” באה לבטא עיקרון כללי. כשאדם מתבונן במצוות פרה אדומה, הוא מן הסתם מלא תמיהות: כיצד היא מטהרת? ואם היא מטהרת טמאים, כיצד היא מטמאה טהורים? ועל רקע תמיהות צפויות אלה, שאולי עלולות גם לרפות את ידי העוסקים במצווה, מקדימה התורה, “זאת חוקת התורה” – יש לזכור תמיד את העיקרון הכללי המנחה, שנכון  לא רק ביחס למצוות פרה אלא ביחס לקיום התורה כולה: אין אנו מקיימים מצוות וכפופים לכללים רק כשיש בהם היגיון שאותו אנו יכולים להבינו, אלא מתוך אמונה שלפנינו דברים גדולים ועמוקים מהבנתנו הפשוטה. עיקרון כללי זה הוא “חוקת התורה”.

 

לדברי תורה נוספים לפרשת חוקת חצו כאן

 

 

Print Friendly, PDF & Email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

אהבתם? שתפו!

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin

רוצים לקבל עדכונים שוטפים על לימוד חדש?

הירשמו עכשיו לרשימת התפוצה שלנו!