שאלה:
כידוע, בליל הסדר, אנו אוכלים מצה בנפרד ("מוציא מצה"), לאחר מכן מרור בנפרד ("מרור"), ולאחר מכן כורכים אותם יחד ואוכלים ("כורך"); ובאכילת הכורך, אומרים "זכר למקדש כהלל, כן עשה הלל בזמן שביהמ"ק היה קיים וכו'".
מה הסבר הדברים, ומדוע הלל עשה כך רק "בזמן שבית המקדש היה קיים"?
תשובה:
נאמר בתורה ביחס לקרבן הפסח, שיש לאוכלו עם מצה ומרור, וכלשון התורה "ואכלו את הבשר בלילה הזה, צלי אש, על מצות ומרורים יאכלוהו" (שמות יב, ח).
ובגמ' (פסחים קטו ע"א) נחלקו בביאור פסוק זה הלל וחכמים: לפי הלל, המלים "על מצות ומרורים" מלמדות שיש לאכול את המצה ואת המרור יחד; ואילו לפי חכמים, יש לאכול את המצה לחוד ואת המרור לחוד (ואדרבה, סוברים שאין לאוכלם יחד ממש, כי אם יאכלם יחד, מבטל טעם זה את טעם זה).
אך כל מחלוקת זו היא רק בזמן שהיה המקדש קיים והיה קרבן פסח, ואילו בזמן הזה, שאין קרבן פסח, מודה גם הלל שאין לאכול את המרור יחד עם המצה. ומדוע? כי כידוע, בזמן הזה, מצוות אכילת המרור אינה מצווה מן התורה אלא מדברי חכמים בלבד (כך דורשת הגמ' בפסחים דף קכ ע"א מפסוקים, שמן התורה אכילת מרור נוהגת רק בזמן שנוהג קרבן פסח, וזאת בניגוד למצוות אכילת מצה שהיא מדאורייתא גם בלי קרבן פסח, והכל כאמור נלמד מפסוקים כמבואר שם בפסחים), ואילו מצוות אכילת מצה היא כן מן התורה גם בזמן הזה; ואין לאכול יחד בפה דבר שאכילתו אינה מצווה מן התורה, יחד עם דבר שאכילתו מצווה מן התורה (כי אז "מבטל" טעם הרשות את טעם המצווה). ולכן, בזמן הזה, גם לפי הלל, יש לאוכלם לחוד ולא יחד.
ולפי זה יוסבר מנהגנו היום (וכן מבואר בקצרה במשנה ברורה, תעה, ס"ק טז):
תחילה אנו אוכלים את המצה לחוד ואח"כ את המרור לחוד, וכבר בואר שבזמן הזה כך יש לעשות לא רק לפי חכמים אלא גם לפי הלל (שהרי כאמור לעיל, גם הלל מודה שבזמן הזה אין לאוכלם יחד);
ולאחר מכן, אוכלים אותם יחד, ואומרים "זכר למקדש כהלל… כן עשה הלל בזמן שביהמ"ק היה קיים", כלומר, בזמן שביהמ"ק היה קיים וכן היה קרבן פסח (וכך גם אכילת המרור הייתה אז מצווה מן התורה), אזי לפי שיטת הלל היו אוכלים את המצה ואת המרור יחד, בכריכה, ולכן גם אנו אוכלים היום בכריכה, "זכר למקדש כהלל… בזמן שביהמ"ק היה קיים".