דברי תורה לילדים ולנוער – פרשת צו

הִיא הָעֹלָה עַל מוֹקְדָה עַל הַמִּזְבֵּחַ, כָּל הַלַּיְלָה עַד הַבֹּקֶר (ו, ב)

הַפָּסוּק מְלַמֵּד, שֶׁהַזְּמַן שֶׁבּוֹ נִתָּן לְהַקְטִיר אֶת הַקָּרְבָּן עַל הַמִּזְבֵּחַ, הוּא כָּל הַלַּיְלָה, עַד הַבֹּקֶר.

יֵשׁ עוֹד דְּבָרִים שֶׁלְּפִי הַתּוֹרָה הַזְּמַן שֶׁלָּהֶם הוּא עַד הַבֹּקֶר, אֶלָּא שֶׁבְּכָל זֹאת גָּזְרוּ חֲכָמִים שֶׁלֹּא לְחַכּוֹת עַד הַבֹּקֶר וּלְהִזְדָּרֵז עַד חֲצוֹת הַלַּיְלָה. לְמָשָׁל, קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁל עַרְבִית, לְפִי הַתּוֹרָה זְמַנָּהּ עַד הַבֹּקֶר, אַךְ גָּזְרוּ חֲכָמִים שֶׁיֵּשׁ לְהִזְדָּרֵז וְלִקְרֹא עַד חֲצוֹת הַלַּיְלָה. וְכֵן אֲכִילַת רֹב הַקָּרְבָּנוֹת, מִן הַתּוֹרָה מֻתָּר לֶאֱכֹל כָּל הַלַּיְלָה שֶׁאַחֲרֵי הַהַקְרָבָה, עַד הַבֹּקֶר, אַךְ גָּזְרוּ חֲכָמִים שֶׁיִּזְדָּרֵז וְיֹאכַל עַד חֲצוֹת.

לִכְאוֹרָה הָיָה צָרִיךְ לִהְיוֹת, שֶׁגַּם בַּהַקְטָרָה עַל הַמִּזְבֵּחַ, לַמְרוֹת שֶׁזְּמַנָּהּ מִן הַתּוֹרָה עַד הַבֹּקֶר, גַּם כָּאן יִגְזְרוּ חֲכָמִים שֶׁלֹּא לְאַחֵר אֶת הַהַקְטָרָה אַחֲרֵי חֲצוֹת. אַךְ רַשִׁ"י בְּמַסֶּכֶת בְּרָכוֹת כּוֹתֵב (בְּדַף ב' עַמּוּד א') שֶׁבָּזֶה לֹא גָּזְרוּ חֲכָמִים, וְנִתָּן לְהַקְטִיר עַד הַבֹּקֶר. וִידוּעָה הַשְּׁאֵלָה, מַדּוּעַ דַּוְקָא כָּאן לֹא גָּזְרוּ חֲכָמִים?

בְּפֵרוּשׁ "תּוֹרָה תְּמִימָה" עַל הַתּוֹרָה, מֻסְבָּרִים דִּבְרֵי רָשִׁ"י לְפִי דִּבְרֵי הַיְּדוּעִים שֶׁל בַּעַל הֲטוּרֵי זָהָב, הַמְּכֻנֶּה "ט"ז": הט"ז שׁוֹאֵל, כַּיָּדוּעַ יֵשׁ כָּל מִינֵי מִצְווֹת שֶׁמֵּהַתּוֹרָה מֻתָּר לַעֲשׂוֹת אוֹתָן בְּשַׁבָּת, כְּמוֹ לְמָשָׁל מְגִלָּה וּתְקִיעַת שׁוֹפָר, וְגָזְרוּ חֲכָמִים שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹתָן בְּשַׁבָּת, שֶׁמָּא יְטַלְטֵל אֶת הַשּׁוֹפָר אוֹ הַמְּגִלָּה אַרְבַּע אַמּוֹת בִּרְשׁוּת הָרַבִּים בְּשַׁבָּת. וְאִם כָּךְ, מַדּוּעַ בְּרִית מִילָה כֵּן עוֹשִׂים בְּשַׁבָּת, וְלֹא גָּזְרוּ חֲכָמִים לְהִמָּנַע מִכָּךְ בִּגְלַל הַחֲשָׁשׁ שֶׁיּוֹלִיךְ אֶת סַכִּין הַמִּלָּה אַרְבַּע אַמּוֹת בִּרְשׁוּת הָרַבִּים? וְעוֹנֶה הט"ז כָּךְ: מָתַי גּוֹזְרִים חֲכָמִים לְהַחֲמִיר וְלֶאֱסֹר דָּבָר שֶׁמֻּתָּר מִן הַתּוֹרָה, רַק כַּאֲשֶׁר הַתּוֹרָה לֹא אָמְרָה בִּמְפֹרָשׁ אֶת הַהֶתֵּר (כְּמוֹ לְמָשָׁל בִּמְגִלָּה וּתְקִיעַת שׁוֹפָר, שֶׁאָמְנָם הַתּוֹרָה לֹא אָסְרָה בְּשַׁבָּת, אַךְ גַּם לֹא כָּתוּב בַּתּוֹרָה בִּמְפֹרָשׁ הָפוּךְ, שֶׁמֻּתָּר בְּשַׁבָּת), אַךְ אִם הַתּוֹרָה אוֹמֶרֶת בִּמְפֹרָשׁ אֶת הַפְּעֻלָּה לְהֶתֵּר, חֲכָמִים אֵינָם גּוֹזְרִים לְהַחֲמִיר. בִבְרִית מִילָה, הַתּוֹרָה אָמְרָה בִּמְפֹרָשׁ לַעֲשׂוֹת זֹאת גַּם בְּשַׁבָּת (כִּי לְמֵדִים זֹאת מֵהַפְּסוּקִים), וְלָכֵן לֹא אָסְרוּ חֲכָמִים. כָּךְ דִּבְרֵי הט"ז.

וְאִם כֵּן גַּם כָּאן, מוּבָן לָמָּה בַּהַקְטָרָה עַל הַמִּזְבֵּחַ לֹא גָּזְרוּ חֲכָמִים לֶאֱסֹר אַחֲרֵי חֲצוֹת, כִּי כָּאן, הַתּוֹרָה עַצְמָהּ כָּתְבָה בְּצוּרָה מְפֹרֶשֶׁת "כָּל הַלַּיְלָה עַד הַבֹּקֶר", עַד הַבֹּקֶר מַמָּשׁ. וְרַק בִּקְרִיאַת שְׁמַע וַאֲכִילַת קָרְבָּנוֹת, שֶׁהַתּוֹרָה לֹא אָמְרָה בִּמְפֹרָשׁ שֶׁמֻּתָּר עַד הַבֹּקֶר מַמָּשׁ, בָּזֶה גָּזְרוּ חֲכָמִים.

אֵשׁ תָּמִיד תּוּקַד עַל הַמִּזְבֵּחַ, לֹא תִּכְבֶּה (ו, ו)

בַּתַּלְמוּד הַיְּרוּשַׁלְמִי (יוֹמָא, פֶּרֶק ד הֲלָכָה ו), לָמְדוּ חֲזַ"ל מֵהַמִּלָּה "תָּמִיד", שֶׁהָאֵשׁ צְרִיכָה לִהְיוֹת עַל הַמִּזְבֵּחַ "גַּם בְּמַסָּעוֹת", כְּלוֹמַר, לֹא רַק בִּזְמַן שֶׁהַמִּשְׁכָּן חוֹנֶה בִּמְקוֹמוֹ, אֶלָּא גַּם בִּזְמַן שֶׁבְּנֵי יִשְׂרָאֵל נָדְדוּ בַּמִּדְבָּר מִמָּקוֹם לְמָקוֹם יַחַד עִם הַמִּשְׁכָּן.

כּוֹתֵב עַל כָּךְ הָרַב שִׁמְשׁוֹן פִּנְקוּס זצ"ל בְּסִפְרוֹ תִּפְאֶרֶת שִׁמְשׁוֹן, שֶׁמִּכָּאן נִתָּן לִלְמֹד גַּם לַעֲבוֹדַת הַמִּצְווֹת שֶׁל הָאָדָם: כַּאֲשֶׁר אָדָם נִמְצָא בְּבֵיתוֹ וּבִמְקוֹמוֹ הָרָגִיל, הוּא מַקְפִּיד עַל הַמִּצְווֹת וְסֵדֶר הַלִּמּוּד, אַךְ כַּאֲשֶׁר הוּא נוֹסֵעַ לְמָקוֹם רָחוֹק, כְּגוֹן לְחֻפְשָׁה, הוּא רָגִיל לְמַהֵר בַּתְּפִלּוֹת, אוֹ לְהַקְפִּיד קְצָת פָּחוֹת עַל כַּשְׁרוּת אוֹ עַל לִמּוּד תּוֹרָה. וְלָכֵן אוֹמֵר הַתַּלְמוּד הַיְּרוּשַׁלְמִי "אֵשׁ תָּמִיד – אֲפִלּוּ בְּמַסָּעוֹת", הָאֵשׁ שֶׁל הַהִתְלַהֲבוּת לַעֲבוֹדַת ה' צְרִיכָה לִהְיוֹת תָּמִיד, גַּם כְּשֶׁהָאָדָם בִּמְקוֹמוֹ וְגַם כְּשֶׁהוּא נוֹסֵעַ לִמְקוֹמוֹת רְחוֹקִים.

בִּמְקוֹם אֲשֶׁר תִּשָּׁחֵט הָעֹלָה תִּשָּׁחֵט הַחַטָּאת (ו, יח)

בְּפָסוּק זֶה מְלַמֶּדֶת הַתּוֹרָה, שֶׁהַמָּקוֹם שֶׁבּוֹ שׁוֹחֲטִים אֶת קָרְבַּן הַחַטָּאת, יִהְיֶה אוֹתוֹ מָקוֹם שֶׁבּוֹ שׁוֹחֲטִים אֶת קָרְבַּן הָעוֹלָה, שְׁנֵיהֶם נִשְׁחָטִים בַּצָּפוֹן.

מַדּוּעַ שְׁחִיטַת הַחַטָּאת וְהָעוֹלָה נַעֲשֵׂית בְּאוֹתוֹ מָקוֹם? בַּגְּמָרָא בְּמַסֶּכֶת סוֹטָה כָּתוּב שֶׁהַטַּעַם הוּא שֶׁלֹּא לְבַיֵּשׁ אֶת הַחוֹטֵא. כְּלוֹמַר, הֲרֵי קָרְבַּן חַטָּאת בָּא עַל חֵטְא, וְאִלּוּ הָיוּ קוֹבְעִים לְקָרְבָּן חַטָּאת מָקוֹם מְיֻחָד לַשְּׁחִיטָה, הָיוּ הַחוֹטְאִים מִתְבַּיְּשִׁים, כִּי כָּל מִי שֶׁהָיָה נִגָּשׁ לְאוֹתוֹ מָקוֹם לִשְׁחֹט, מִיָּד הָיוּ יוֹדְעִים כֻּלָּם שֶׁחָטָא. לָכֵן נִקְבַּע, שֶׁמְּקוֹם הַשְּׁחִיטָה שֶׁל הַחַטָּאת לֹא יִהְיֶה נִפְרָד, אֶלָּא בְּאוֹתוֹ מָקוֹם שֶׁבּוֹ שָׁחֲטוּ אֶת הָעוֹלָה. מִכָּאן רוֹאִים כַּמָּה צָרִיךְ לִהְיוֹת רָגִישׁ לִכְבוֹדוֹ שֶׁל אָדָם, גַּם כְּשֶׁמְּדֻבָּר בְּאָדָם שֶׁחָטָא.

***

עוֹד מְבֹאָר שָׁם בַּגְּמָרָא, שֶׁמִּכָּאן לָמְדוּ חַזַ"ל לְתַקֵּן, שֶׁגַּם הַתְּפִלָּה תִּהְיֶה בְּלַחַשׁ וְלֹא בְּקוֹל, כְּדֵי שֶׁלֹּא לְבַיֵּשׁ אֶת הַחוֹטְאִים, שֶׁאוֹמְרִים בִּתְפִלָּתָם דִּבְרֵי וִדּוּי לַחֲזֹר בִּתְשׁוּבָה.

שׁוֹאֵל הַמָּהַרְשָׁ"א, הֲרֵי בַּגְּמָרָא בְּמַסֶּכֶת בְּרָכוֹת, דַּף כ"ד, יֵשׁ טַעַם אַחֵר לָמָּה תִּקְּנוּ לְהִתְפַּלֵּל בְּלַחַשׁ: שָׁם כָּתוּב, שֶׁמִּי שֶׁמִּתְפַּלֵּל בְּקוֹל מַרְאֶה שֶׁהוּא חֲסַר אֱמוּנָה, כְּאִלּוּ אֵין הקב"ה שׁוֹמֵעַ דְּבָרִים שֶׁנֶּאֱמָרִים בְּלַחַשׁ. וְאִם כָּךְ, מַדּוּעַ הַגְּמָרָא בְּמַסֶּכֶת סוֹטָה אוֹמֶרֶת טַעַם אַחֵר, כְּדֵי שֶׁלֹּא לְבַיֵּשׁ אֶת הַחוֹטֵא?

וּמְיַשֵּׁב הַמָּהַרְשָׁ"א, שֶׁבֶּאֱמֶת הַטַּעַם הַמֶּרְכָּזִי הוּא כְּדֵי לֹא לְבַיֵּשׁ אֶת הַחוֹטֵא; וּמָה שֶׁנֶּאֱמַר בַּגְּמָרָא בִּבְרָכוֹת, שֶׁהַמִּתְפַּלֵּל בְּקוֹל מַרְאֶה בְּכָךְ חֹסֶר אֱמוּנָה, אֵין זֶה טַעַם נִפְרָד, אֶלָּא כַּוָּנַת חָזָ"ל הִיא כָּךְ – מֵאַחַר שֶׁתִּקְּנוּ חֲכָמִים לְהִתְפַּלֵּל בְּלַחַשׁ כְּדֵי לֹא לְבַיֵּשׁ עוֹבְרֵי עֲבֵרָה, לָכֵן מִי שֶׁלֹּא עוֹשֶׂה כָּךְ אֶלָּא מִתְעַקֵּשׁ לְהִתְפַּלֵּל בְּקוֹל נֶגֶד תַּקָּנַת חֲזַ"ל, יוֹצֵא שֶׁהוּא חֲסַר אֱמוּנָה, כִּי אִם הָיְתָה בּוֹ אֱמוּנָה, מַדּוּעַ הוּא מִתְעַקֵּשׁ לְהִתְפַּלֵּל נֶגֶד תַּקָּנַת חֲזַ"ל? לָכֵן הוּא נִקְרָא חֲסַר אֱמוּנָה, אַךְ אֵין זֶה טַעַם נִפְרָד.

אִם עַל תּוֹדָה יַקְרִיבֶנּוּ (ז, יב)

רַשִׁ"י כָּאן כּוֹתֵב שֶׁאָדָם מֵבִיא קָרְבַּן תּוֹדָה עַל נֵס שֶׁנַּעֲשָׂה לוֹ. וּמַסְבִּיר רַשִׁ"י, כְּגוֹן מִי שֶׁנָּסַע בַּיָּם אוֹ בַּמִּדְבָּר וְיָצָא בְּשָׁלוֹם, אוֹ שֶׁהָיָה בְּבֵית הָאֲסוּרִים, אוֹ חוֹלֶה שֶׁהִתְרַפֵּא.

וְגַם הַיּוֹם שֶׁאֵין לָנוּ קָרְבַּן תּוֹדָה, הַהֲלָכָה הִיא שֶׁאָדָם שֶׁהָיָה בְּמַצָּבִים כָּאֵלֶּה צָרִיךְ לוֹמַר בִּרְכַּת "הַגּוֹמֵל".

וְיָדוּעַ שֶׁכַּאֲשֶׁר אָדָם מְבָרֵךְ בִּרְכַּת הַגּוֹמֵל, כָּל הַשּׁוֹמְעִים אוֹמְרִים "מִי שֶׁגְּמָלְּךָ טוֹב, הוּא יִגְמָלְךָ כָּל טוּב סֶלָה". מַדּוּעַ עוֹנִים כָּךְ וְלֹא מִסְתַּפְּקִים פָּשׁוּט בַּעֲנִיַּת אָמֵן רְגִילָה, כְּמו ׁבְּכָל בְּרָכָה?

עוֹנֶה עַל כָּךְ הָרַב הַגָּאוֹן אָלֶכְּסַנְדֶּר סֶנְדֶּר בַּהַקְדָּמָה לְסִפְרוֹ "שַׁלְמֵי נְדָרִים": הַכְּלָל הוּא שֶׁמִּי שֶׁהָיָה בִּמְקוֹם סַכָּנָה, וְנִצַּל, מֵהַשָּׁמַיִם מַפְחִיתִים לוֹ מֵהַזְּכוּיוֹת. וְלָכֵן, כַּאֲשֶׁר אָדָם נִצַּל וּמְבָרֵךְ עַל כָּךְ, אָנוּ מְבָרְכִים אוֹתוֹ שֶׁלֹּא יַפְחִיתוּ לוֹ מֵהַזְּכוּיוֹת אֶלָּא שֶׁיִּזְכֶּה שהקב"ה יַמְשִׁיךְ לַעֲשׂוֹת אִתּוֹ טוֹב וָחֶסֶד. וְלָכֵן אוֹמְרִים "מִי שֶׁגְּמָלְּךָ טוֹב, הוּא יִגְמָלְךָ כָּל טוּב סֶלָה". וּמַדְגִּישִׁים "כָּל טוּב", שֶׁלֹּא יֶחְסַר דָּבָר. וְגַם בְּבִרְכַּת הַמָּזוֹן, כַּאֲשֶׁר אֲנַחְנוּ אוֹמְרִים "וּמִכָּל טוּב לְעוֹלָם אַל יְחַסְּרֵנוּ", גַּם שָׁם הַכַּוָּנָה לְכָךְ, שֶׁלַּמְרוֹת הַטּוֹב שֶׁקִּבַּלְנוּ, שֶׁיַּמְשִׁיךְ לִהְיוֹת לָנוּ טוֹב וְלֹא יֶחְסַר דָּבָר מִזְּכוּיוֹתֵינוּ עַל יְדֵי כָּךְ.