דברי תורה לילדים ולנוער – פרשת כי תשא

מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל, תְּרוּמָה לַה' (ל, יג)

בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מְצֻוִּים לָתֵת כָּל אֶחָד מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל.

מַדּוּעַ מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל וְלֹא שֶׁקֶל שָׁלֵם?

מַסְבִּירִים הַמְפָרְשִׁים (הַחִידָ״א וְעוֹד): כְּשֶׁכָּל אֶחָד נוֹתֵן מַחֲצִית, הַדָּבָר מְסַמֵּל אֶת הַחִבּוּר וְהָאִחוּד שֶׁל עַם יִשְׂרָאֵל זֶה לָזֶה. כְּלוֹמַר, אֵין אַף אֶחָד שֶׁהוּא שָׁלֵם כַּאֲשֶׁר הוּא לְבַדּוֹ בְּלִי שֶׁהָאַחֵר מַשְׁלִים אוֹתוֹ, וְרַק הַהִצְטָרְפוּת יוֹצֶרֶת אֶת הַשְּׁלֵמוּת.

וְאַף הַמִּלָּה "שֶׁקֶל" הִיא בְּגִימַטְרִיָּא "נֶפֶשׁ" (שְׁתֵּי הַמִּלִּים 430 בְּגִימַטְרִיָּא). כָּל אֶחָד נִסְפָּר עַל יְדֵי מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל, כַּחֲצִי נֶפֶשׁ, לְלַמֵּד שֶׁכָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל אֵינוֹ נֶפֶשׁ שְׁלֵמָה לְלֹא חֲבֵרוֹ הַמַּשְׁלִים אוֹתוֹ.

וּבְלֵב כָּל חֲכַם לֵב נָתַתִּי חָכְמָה (לא, ו)

מִפָּסוּק זֶה רוֹאִים שֶׁאֵין הַקָּבּ״ה נוֹתֵן חָכְמָה לְכָל אֶחָד, אֶלָּא רַק לְמִי שֶׁהוּא כְּבָר "חֲכַם לֵב" (שֶׁהֲרֵי כָּתוּב, "וּבְלֵב כָּל חֲכַם לֵב נָתַתִּי חָכְמָה").

וְכָךְ גַּם אוֹמְרִים חֲזַ״ל בְּמַסֶּכֶת בְּרָכוֹת עַל פָּסוּק זֶה: "אֵין הַקָּבּ״ה נוֹתֵן חָכְמָה אֶלָּא לְמִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ חָכְמָה".

וְנִשְׁאֶלֶת הַשְּׁאֵלָה: אִם הַקָּבּ״ה נוֹתֵן חָכְמָה רַק לְמִי שֶׁכְּבָר חָכָם לִפְנֵי כֵן, מֵאֵיפֹה בָּאָה לוֹ הַחָכְמָה הָרִאשׁוֹנָה? וְכֵן קָשֶׁה, מַדּוּעַ נוֹתֵן הַקָּבּ״ה חָכְמָה רַק לְמִי שֶׁכְּבָר יֵשׁ לוֹ חָכְמָה?

רַבִּי שִׁמְשׁוֹן רְפָאֵל הִירְשׁ מַסְבִּיר כָּךְ: הַקָּבּ״ה נוֹתֵן חָכְמָה רַק לְמִי שֶׁפּוֹעֵל בְּעַצְמוֹ לְפַתֵּחַ אֶת הַכִּשָׁרוֹן שֶׁלּוֹ, וְאָז מַגִּיעָה סִיַּעְתָּא דִשְׁמַיָּא שֶׁל חָכְמָה. אַךְ מִי שֶׁאֵינוֹ עוֹשֶׂה דָּבָר לְפַתֵּחַ אֶת כִּשְׁרוֹנוֹ, וּמְצַפֶּה שֶׁהַקָּבּ״ה יַעֲנִיק לוֹ חָכְמָה יֵשׁ מֵאַיִן, לֹא יְקַבֵּל אֶת הַחָכְמָה סְתָם כָּךְ מִשָּׁמַיִם.

הֶסְבֵּר אַחֵר מוּבָא בְּפֵרוּשׁ "הַעֲמֵק דָּבָר" עַל הַתּוֹרָה: לְמִי הַקָּבּ״ה נוֹתֵן חָכְמָה? רַק לְמִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ שֵׂכֶל לְהִשְׁתַּמֵּשׁ נָכוֹן עִם הַחָכְמָה שֶׁיְּקַבֵּל. אַךְ מִי שֶׁאֵין בּוֹ הֲבָנָה פְּנִימִית כָּזוֹ, וְהוּא טִפֵּשׁ מַסְפִּיק כְּדֵי לְבַזְבֵּז לַשָּׁוְא אֶת הַכִּשְׁרוֹן שֶׁיְּקַבֵּל, אוֹ שֶׁיִּשְׁתַּמֵּשׁ בָּכָךְ בְּצוּרָה לֹא נְכוֹנָה (כְּמוֹ לִלְמֹד תּוֹרָה בִּמְקוֹמוֹת אֲסוּרִים, אוֹ לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּכָךְ לְצְרָכִים פְּסוּלִים וְכַדּוֹמֶה), אֵינוֹ זוֹכֶה לְסִיַּעְתָּא דִשְׁמַיָּא שֶׁל חָכְמָה מִשָּׁמַיִם. וְלָכֵן אֵין הַקָּבּ״ה נוֹתֵן חָכְמָה אֶלָּא לְמִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ חָכְמָה כֵּיצַד לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בַּחָכְמָה שֶׁיְּקַבֵּל.

אַךְ אֶת שַׁבְּתוֹתַי תִּשְׁמֹרוּ (לא, יג)

בְּפָסוּק זֶה נֶאֱמַר "שַׁבְּתוֹתַי" בִּלְשׁוֹן רַבִּים, וְאִלּוּ בַּפָּסוּק שֶׁלְּאַחַר מִכֵּן נֶאֱמַר "וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַשַּׁבָּת", בִּלְשׁוֹן יָחִיד.

מַדּוּעַ מְשַׁנָּה הַתּוֹרָה בִּלְשׁוֹנָהּ? מַסְבִּיר הָרַב סוֹלוֹבֵיצִ׳יק:

כַּיָּדוּעַ, יֵשׁ שְׁנֵי טְעָמִים עִיקָּרִיִּים לִשְׁמִירַת הַשַּׁבָּת – הָאֶחָד, זֵכֶר לִיצִיאַת מִצְרַיִם (עַל יְדֵי הַמְּנוּחָה בְּשַׁבָּת נִזְכָּרִים בְּחֶסֶד ה', שֶׁבֶּעָבָר הָיִינוּ עֲבָדִים לְלֹא אֶפְשָׁרוּת לָנוּחַ); וְהַשֵּׁנִי, זֵכֶר לְמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית.

וּשְׁנֵי טְעָמִים אֵלֶּה מֻזְכָּרִים גַּם בְּנֻסַּח הַקִּדּוּשׁ – "זֵכֶר לִיצִיאַת מִצְרַיִם" וְ"זִכָּרוֹן לְמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית".

וְהִנֵּה, הַטַּעַם הָרִאשׁוֹן (זֵכֶר לִיצִיאַת מִצְרַיִם) שַׁיָּךְ גַּם בְּכָל הַחַגִּים וְהַמּוֹעֲדִים, וְלֹא רַק בְּשַּׁבָּת; וְאִלּוּ הַטַּעַם הַשֵּׁנִי, זֵכֶר לְמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית, הוּא דַּוְקָא בְּשַּׁבָּת וְלֹא בַּמּוֹעֲדִים. וְעַל פִּי זֶה מוּבָן הֵיטֵב לָמָּה שִׁנְּתָה הַתּוֹרָה אֶת לְשׁוֹנָהּ:

בַּפָּסוּק הָרִאשׁוֹן הַדָּגֵשׁ הוּא עַל הַטַּעַם שֶׁל זֵכֶר לִיצִיאַת מִצְרַיִם (שֶׁהֲרֵי נֶאֱמַר בְּסוֹף הַפָּסוּק "לָדַעַת כִּי אֲנִי ה' מְקַדִּשְׁכֶם", וּקְדוּשָּׁה זוֹ הִיא בְּהוֹצָאַת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם, שֶׁנֶּהֶפְכוּ לְעָם), וְלָכֵן נֶאֱמַר בּוֹ "שַׁבְּתֹתַי" בִּלְשׁוֹן רַבִּים, כְּדֵי לִכְלוֹל גַּם אֶת הַשַּׁבָּת וְגַם אֶת הַמּוֹעֲדִים, שֶׁגַּם הֵם נִקְרָאִים "שַׁבָּתוֹת".

וְאִלּוּ מֵהַפָּסוּק הַשֵּׁנִי וָהָלְאָה, הַדָּגֵשׁ הוּא עַל זֵכֶר לְמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית (כְּפִי שֶׁנֶּאֱמַר בְּהֶמְשֵׁךְ, בְּפָסוּק יז: "כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה ה' וְכוּ'"), וְלָכֵן נֶאֱמַר שָׁם "שַׁבָּת" בִּלְשׁוֹן יָחִיד, כִּי טַעַם זֶה אֵינוֹ שַׁיָּךְ בִּשְׁאָר מוֹעֲדִים אֶלָּא רַק בַּשַּׁבָּת.

וַיִּחַר אַף מֹשֶׁה, וַיַּשְׁלֵךְ מִיָּדָיו אֶת הַלֻּחוֹת (לב, יט)

בַּפָּסוּק מְתֹאָר, שֶׁכַּאֲשֶׁר יוֹרֵד מֹשֶׁה מֵהָהָר וְרוֹאֶה אֶת חֵטְא הָעֵגֶל, הוּא כּוֹעֵס וּמַשְׁלִיךְ מִיָּדָיו אֶת הַלֻּחוֹת.

וִידוּעָה הַשְּׁאֵלָה: הֲרֵי כְּבָר לִפְנֵי שֶׁיָּרַד מֹשֶׁה מֵהָהָר, הוּא כְּבָר יָדַע מִפִּיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁחָטְאוּ יִשְׂרָאֵל בְּחֵטְא הָעֵגֶל (שֶׁהֲרֵי כְּשֶׁהָיָה לְמַעְלָה בְּהַר סִינַי, הוֹדִיעַ לוֹ הַקָּבּ״ה בִּמְפוֹרָשׁ: "לֶךְ רֵד, כִּי שִׁחֵת עַמְּךָ, עָשׂוּ לָהֶם עֵגֶל…"). וְאִם כָּךְ, מַה הִתְחַדֵּשׁ לְמֹשֶׁה דַּוְקָא כְּשֶׁיָּרַד, וּמַדּוּעַ רַק בְּרִדְתּוֹ מֵהָהָר הוּא כָּעַס וְשָׁבַר אֶת הַלֻּחוֹת?

בְּפֵרוּשׁ סְפוֹרְנוֹ עַל הַתּוֹרָה מַסְבִּיר הַמְּחַבֵּר כָּךְ: יֵשׁ הֶבְדֵּל גָּדוֹל בֵּין מִי שֶׁרַק נִכְשַׁל בְּחֵטְא, לְבֵין מִי שֶׁשָּׂמֵחַ בַּחֵטְא וּמִתְחַבֵּר אֵלָיו. כְּשֶׁמֹּשֶׁה יָרַד מֵהָהָר, הוּא רָאָה שֶׁלֹּא רַק שֶׁבְּנֵי יִשְׂרָאֵל חָטְאוּ בָּעֵגֶל, אֶלָּא שֶׁהֵם גַּם שְׂמֵחִים בַּחֵטְא (שֶׁהֲרֵי כָּתוּב "וַיַּרְא אֶת הָעֵגֶל וְאֶת הַמְּחֹלוֹת", כְּלוֹמַר אֶת הָרִקּוּדִים). וְלָכֵן שָׁבַר אֶת הַלֻּחוֹת.

וּלְהַבְדִּיל, כָּךְ הַדָּבָר גַּם בַּמִּצְוָה: מִי שֶׁעוֹשֶׂה מִצְוָה – זוֹהִי מַעֲלָה אַחַת. אַךְ מִי שֶׁשָּׂמֵחַ בַּמִּצְוָה – זוֹהִי כְּבָר דַּרְגַת חִבּוּר אַחֶרֶת וּגְבוֹהָה הַרְבֵּה יוֹתֵר.

וּמְסֻפָּר עַל הַגָּאוֹן רַבִּי מֹשֶׁה פַיְינְשְׁטֵיין, שֶׁשָּׁאֲלוּ אוֹתוֹ: בְּאַרְצוֹת הַבְּרִית הָיוּ יְהוּדִים שֶׁמָּסְרוּ אֶת נַפְשָׁם עַל שְׁמִירַת הַשַּׁבָּת וְלֹא הָיוּ מוּכָנִים לַעֲבֹד בַּשַּׁבָּת בְּשׁוּם אֹפֶן, גַּם כְּשֶׁאִיְּמוּ לְפַטֵּר אוֹתָם אִם לֹא יַעַבְדוּ בַּשַּׁבָּת. וְהִנֵּה, חֵלֶק מֵאוֹתָם אֲנָשִׁים, לַמְרוֹת כָּל מְסִירוּת הַנֶּפֶשׁ הַזּוֹ, לֹא זָכוּ שֶׁיִּהְיוּ יַלְדֵיהֶם שׁוֹמְרֵי שַׁבָּת. וְכֵיצַד יִתָּכֵן הַדָּבָר?

וְהֵשִׁיב הָרַב כָּךְ: כַּאֲשֶׁר אָדָם שֶׁמּוֹסֵר אֶת נַפְשׁוֹ עַל הַשַּׁבָּת מַגִּיעַ לְבֵיתוֹ וּמַבִּיעַ שִׂמְחָה עֲצוּמָה עַל הָעֲמִידָה בַּנִּסָּיוֹן וְשֶׁהִצְלִיחַ לִשְׁמֹר עַל קְדֻשַּׁת הַשַּׁבָּת, בְּנֵי בֵיתוֹ וְיַלְדָּיו קוֹלְטִים אֶת שִׂמְחָתוֹ וּמִתְחַבְּרִים גַּם הֵם לִקְדֻשַּׁת הַשַּׁבָּת.

לְעוּמַּת זֹאת, מִי שֶׁהִגִּיעַ לְבֵיתוֹ בְּפָנִים נְפוּלוֹת וַעֲצוּבוֹת וְאָמַר "כַּמָּה קָשֶׁה לִהְיוֹת יְהוּדִי", זֶה גַּם מַה שֶׁקָּלְטוּ יְלָדָיו כְּבָר מִגִּיל צָעִיר. וְהֵם אוֹמְרִים לְעַצְמָם: אִם כָּל כָּךְ קָשֶׁה – אֵינֶנִּי רוֹצֶה לִחְיוֹת כָּךְ.

סִפּוּר זֶה מְלַמֵּד עַל חֲשִׁיבוּת הַשִּׂמְחָה בַּתּוֹרָה וּבַמִּצְוֹת – לֹא רַק לָאָדָם עַצְמוֹ, אֶלָּא גַּם לִבְנֵי בֵיתוֹ וְלַסְּבִיבָה כֻּלָּהּ.